שמונים שנה ל"קרב חרקוב".
כשרוב בני האדם קוראים או שומעים חדשות לבקרים על אודות קצב ההתקדמות של צבא רוסיה ב"קרב חרקוב" ומתעדכנים על ההצלחות הרוסיות או האוקראיניות בחבל ארץ זו – הם עושים זאת די בחוסר עניין, וגם זעקת ה"גוואלד" של נשיא אוקראינה היהודי, זלנסקי, על הפצצת אתר הזיכרון ליהודי חרקוב, חלפה להם ליד האוזן ומצאה אותם די אדישים. אולם למען האמת, צמד המילים "קרב חרקוב" אמור להניע נימים בליבו של כל יהודי, שכן קרב חרקוב הקודם, שהוכרע בניצחון נאצי מובהק, סתם את הגולל על יהדות מפוארת – קהילה גדולה ומכובדת ושורשית במזרח אירופה שפשוט הושמדה מהעולם.
בחודש מאי 1942 (אייר תש"ב, לפני שמונים שנה בדיוק) התחולל "קרב חרקוב השני" בין הצבא האדום לצבא הגרמני, ובמהלכו איבדה רוסיה למעלה מרבע מיליון חיילים (280,000 חיילים סובייטיים נהרגו לעומת 20,000 חיילים נאציים בלבד).
בשנת תש"א התגוררו בחרקוב כ-140,000 יהודים, כמעט כולם נמלטו מאימת הנאצים לסיביר ולאוזבקיסטאן, ונשארו בה רק כ-10,000 יהודים.
בחודשים הראשונים של תש"ב (1942) הוצאו כל יהודי חרקוב הנותרים מבתיהם ושוכנו בצריפים שהוקמו בסביבת מפעל טרקטורים שבו עבדו היהודים בכפייה, ומדי יום נלקחו כשלוש מאות איש לעבר דרוביצקי יאר, שם הומתו ביריות.
דורביצקי יאר
דורביצקי יאר הוא אתר מוות נורא השוכן בגיא בין הרים גבוהים. שם, בעמק הדומם, הוקז דמם של אלפי קדושי חרקוב, העיר הגדולה, מלפנים עיר ואם בישראל. האנדרטה הגדולה שבעמק המוות בדורביצקי יאר ספג אף הוא אש מהפצצת הרוסים על אוקראינה, וכמה ממוצגיו נפגעו.
בית הכנסת בחרקוב שנפגע לפני כחודשיים בהפצצה רוסית, נבנה לפני מאה שנה בדיוק, ונחשב כבית הכנסת השני בגודלו ברחבי מזרח אירופה. תיאור שפורסם בתקשורת ובו נראים אוקראינים מערימים שקי חול בחלונות בית הכנסת הענק והמפואר – שבמשך מאה שנות קיומו היו כתליו עדים לתהפוכות היסטוריות הרות אסון: ההשמדות הנאציות, הכחדת הדת של הקומוניסטים, וכעת המלחמה העקובה מדם באוקראינה – מעלה הרהור נוגה בלב, וממחיש את מהות סבלו של "היהודי הנודד" שאין לו מנוח לכף רגלו.
בית הכנסת בחרקוב
יהדות חרקוב, כמו יהדות אוקראינה בכללותה, שחוותה במאה השנים האחרונות כה הרבה סבל ושכול, החלה לאחרונה לפרוח שוב. היהודים החלו לשוב לכור מחצבתם במסירות נפש אחרי כל מה שחוו בשנות מסך הברזל, והנה היא כפורחת עלתה ניצה, ואלפי יהודיה מאוגדים בקהילות הקודש הקמות לתחייה. המלחמה הנוכחית באוקראינה זרעה אימה ופחד בקרב אלפי היהודים תושבי חרקוב, שברובם נמלטו עד יעבור זעם.
גלויה מרגשת מחרקוב מלפני מאה ושתיים שנה מסירה את הלוט מעל יהדות מפוארת שגידלה דורות של יהודים טובים וגאים, מוכשרים ויעילים. מדובר באוגדן ספרותי של שירים ומאמרים פרי עטם של ילדים ונערים בחרקוב, שהגיע לידי הספרייה הלאומית בירושלים ופרסומו עורר התרגשות רבה.
ילדים אלו, שכתבו בעליצות את רישומם של ימי האביב העליזים של שנת 1922, היו כמו כל הילדים… הם כמובן לא ידעו מה ממתין להם בשנים הבאות. ילדים אלו נמלטו כנראה לסיביר ושם חוו את מוראותיו של חבל ארץ זה, או נשארו בחרקוב ומצאו את מותם באותו גיא איום, גיא דורביצקי יאר.
להלן כמה שירים לדוגמה מתוך אוגדן זה, באדיבות הספרייה הלאומית.
שירה של שרה אספל, "עצים באביב":
מה רע החורף עם קורו הגדול
מה יפה האביב ברוחות הנעימים,
העצים, אם ראיתם, מה יפים הם באביב,
בחרף כך עמדו אבלים נרדמים,
ואך בא האביב הקיצו, התעוררו,
התחילו מביטים סביב, סביב,
תודה לא-ל שעבר החורף
התחילו העצים מתלחשים ביניהם
אך עתה נצמחה בבוא האביב!
שירו של רפאל פראחאבניק, "עבר חורף":
וזה תיאורו של אליעזר אהרונוב על ההכנות לפסח בביתם, בחרקוב:
ושל חיים שיינגאלד: "משבא חודש ניסן":
הנשימה נעצרת למקרא שורות אלו. רוח ילדות עליזה מבצבצת מהם, והלב שואל: איך עברו ילדים אלו את ימי השואה? האם גורלם היה זהה לזה של רוב יהודי חרקוב, או שמא שפר מזלם ובסופו של דבר נותרו בחיים? כך או כך, דבש הם לא ליקקו…
שמונים שנה חלפו מקרב חרקוב השני, שמונים שנה למראות האימה והחלחלה בדורביצקי יאר, ויהדות אוקראינה שוב צריכה רחמי שמיים. "המקום ירחם עליהם ויוציאם מצרה לרווחה".
"אל דורביצקי יאר", יצירה מוזיקלית לזכר קדושי חרקוב, באתר יוטיוב:
