תש"ג–תשפ"ג. שמונים שנה לעלייתם של ילדי טהרן.

גנזך קידוש השם בפרויקט מיוחד, סדרת מאמרים, כתבות, זיכרונות וקטעי יומנים.

מאמר ראשון בסדרה – זיכרונות מרן רבנו הפני מנחם זיע"א מימי שהייתו ב"בתי אבות בפוניבז' ", תמוז אב תש"ג, במחיצת הרב מפוניבז' וילדי טהרן.

תודה לעיתון המבשר ולסופר הרה"ח ר' יקותיאל יהודה גנזלר שליט"א על המאמר האיכותי.

רבי'נס א קינד

היה זה בחודשי הקיץ של שנת תש"ג, ורבנו ה"פני מנחם", אז בחור כבן שיבסר. באותם ימים סבל רבנו מ"אסטמה" שייסרה את נשימתו, ואף נחלה ב"סיניסיטוס" קשה, שרק הקשה עליו עוד יותר. הרופא שבדקו ייעץ לו לנסוע לשהייה באזור חוף הים, כשהוא מסביר שהאוויר הלח יעשה את שלו, למען בריאותו של בן הזקונים של הרבי. נכנסה הרבנית ע"ה אל הקודש פנימה, והציעה את דברי הרופא בבקשה שאכן בנם-רבנו ייסע לשהות במקום שיסייע להבראתו.

האדמו"ר ה"פני מנחם" מגור בסידור קידושין

זימן ה"אמרי אמת" את בן זקוניו והורהו: "ידיד טוב יש לי בעיר בני ברק, הרב מפוניבז'. לכה אשלחך אליו, למד תורה מפיו. ומדי בוקר, בהשכמה, צא בנסיעה אל חוף הים בתל אביב לשאוף אוויר ולהבריא, בשעה מוקדמת זו כאשר עדיין אין אנשים הפוקדים את החוף".

בבניין הפנימייה, שבנה מרן הרב מפוניבז' זי"ע בבני ברק של אותן שנים, השתכנו בתקופה המדוברת "ילדי טהרן". ילדים פליטי שואה שהגיעו לטהרן שבאיראן והועלו ארצה. כאן אחזו אנשי המדינה בילדים והפנו אותם לקיבוצים, שם הועברו מדת אבותיהם המוקטרים על מזבח הדמים הנאצי.

ילדי טהרן בסיום מסעם לארץ ישראל

גדולי ישראל ניהלו אז מאבק איתן למען נפש אותם ילדים, והצליחו בהצלחה חלקית ביותר, כאשר עשרות בודדות מתוך הילדים הועברו לשהייה בבניין הפנימייה שהקים הרב מפוניבז' בבני ברק, כחלק מחלומו הגדול להקים ישיבה גדולה עבור לומדי התורה.

אחד המדריכים בפנימייה היה רעו וידידו הגה"ח ר' חיים מאנדל ז"ל, שהיה אז בחור. באחד הימים קיבל ר' חיים מכתב ממוען בכתב ידו של הרה"ח ר' פיניע לווין ז"ל שבישרו שבן הזקונים של הרבי זקוק לשהות באזור בעל אוויר לח בגוש דן, וביקש שייאות ר' חיים להיות למארח ולידיד לבן הרבי, וכפי שסיפר ר' חיים עצמו כעבור שנים: "נעניתי כמובן בשמחה וזכיתי לקבל את פני 'בן הרבי'… דעם רבי'נס א קינד (בנו של הרבי) היה אצלי מושג מרומם ומקודש. בכלל, מי שזכה לחזות בזיו איקוניו של מרן ה'אמרי אמת', הבין היטב מה משמעות המושג 'רבי'נס א קינד'…".

כך הופיע רבנו בעיר בני ברק, לשהיית הבראה.

זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה פגש מרן ה"פני מנחם" את הרב מפוניבז'.

רבי יוסף שלמה כהנמן – ראש ישיבת פוניבז'

בתחילת ימי מלחמת העולם, התקופה הראשונה להגעתו של מרן ה"אמרי אמת" ארצה, נהג הרב מפוניבז' להתאכסן בתדירות במלון באב"ד בירושלים, שם התגורר באותה תקופה כ"ק מרן אדמו"ר ה"בית ישראל" זי"ע; את תפילותיו היה הרב מפוניבז' מתפלל במניין הראשון בבוקר, בהיכל ישיבת "שפת אמת". רבנו ה"פני מנחם" היה אז בחור צעיר, ואחיו הגדול מרן ה"בית ישראל" היה מסב את תשומת ליבו לעקוב אחר אורחותיו והליכותיו של הרב מפוניבז'.

"שים לב לדוגמה", נאום מרן ה"בית ישראל" לאחיו הצעיר מרן ה"פני מנחם", "שהרב מפוניבז' אינו חולץ את מנעליו בעלותו אל הדוכן לברך את עם ישראל באהבה בסמוך לארון הקודש, כדרך הכוהנים; את מנעליו הוא חולץ לצד הכותל המערבי של בית הכנסת, כשהוא צועד יחף עד הדוכן שבמזרח. כל זאת מפאת הידור בכבוד בית המדרש, לקיים את הציווי "ומקדשי תיראו".

"שים לב שכל אימת שקוראים אותו לעלות לתורה, ראשון, הוא מקפיד להביע הכרת הטוב לגבאי המכריז ומברכו בברכת 'יישר כוח' ". וחתם ה"בית ישראל": "שים לב אל הדברים, כי מכל תנועה של הרב מפוניבז' אפשר ללמוד כמו מתוך 'שלחן ערוך חי'…".

התרגשות אחזה ברבנו כעת, כאשר הרב מפוניבז' קיבלו במאור פנים לצל קורתו, כשהוא טורח לדאוג לכל הצטרכויותיו, ואף מועיד לו חדר מיוחד, בקומת הקרקע של הישיבה ההולכת ונבנית. בייחוד דאג הרב מפוניבז' שאורחו הצעיר לא יתאמץ יתר על המידה, אלא ינוח כראוי להבראת גופו עד שישוב לאיתנו.

שניים שאחזו ב"הוריות"

השעות הנשגבות באותם ימי הבראה היו השעות שבהן ישב רבנו ולמד בחברותא ביחידות עם הרב מפוניבז', אשר מרוב חביבותו של רבנו קבע עימו את המסגרת הלימודית היום-יומית הזו. יחדיו למדו את מסכת הוריות, גמרא, רש"י ותוספות, מתוך עמקות גדולה.

באותן שעות לימוד לא דמה הרב מפוניבז' לראש ישיבה ליטאי, אלא לגאון חסידי הלומד ב"נוסח פולין", כשהיה מרבה להציע ערמות של קושיות ותירוצים, ביאורים ופלפולים, בדרך הלימוד שמקובלת הייתה בישיבות פולין (מיסודו של הגה"ק רבי יעקב פולק זי"ע, בעל החילוקים). באחד הימים שמע ר' חיים מאנדל את סגנון הלימוד השונה של הרב מפוניבז', והעיר בחרדת קודש: "הלא בנו של הרבי מגור הוא גם תלמידם של הגאונים רבי חייקל מילצקי ורבי שרגא פייבל פראנק, זכר צדיקים וגאונים לברכה, טובי הלמדנים בירושלים, ואם כן הוא בקי גם בשיטת הלימוד מורשת ישיבות ליטא…". נענה הרב מפוניבז': "לא רק לכבוד בן הרבי אני לומד כן, אלא מעצמי לומד אני גם בנוסח הלימוד הפולני והמתפלפל, כדברי קהלת בן דוד: 'תאחז בזה, וגם מזה אל תנח את ידך' ".

את תיאור אותו לימוד יומי שמע הרה"ח ר' יונה שיינבך, מנכבדי חצר הקודש סטריקוב, מפיו של רבנו. היה זה כאשר הופיע רבנו לבקר את כ"ק מרן אדמו"ר מסטריקוב זי"ע, ובדרכו חלף על פני אברכי הכולל הלומדים. שאל רבנו באיזו ישיבה למדו האברכים הללו בשנות הבחרות, והרבי מסטריקוב השיב שרוב התלמידים הם בוגרי ישיבת פוניבז' המעטירה. פנה רבנו אל האברכים באומרו: "אתם למדתם בפוניבז', אף אני למדתי בפוניבז', אבי זי"ע שלחני ללמוד שם בגלל האוויר. למדתי שם בחברותא עם הרב מפוניבז' זי"ע, במסכתות החמורות שבסדר קדשים, הוא אמר את חידושיו ואני ישבתי מולו וכתבתי מחברות שלמות"…

"התפעלתי אז ביותר"

שבעה עשר בתמוז חל באותה שנה ביום השבת, והתענית נדחתה ליום ראשון בשבת. אולם הרב מפוניבז' זי"ע הורה לרבנו שעדיין יש לו דין חולה, ואסר עליו להתענות ביום התענית. ברם לקראת תשעה באב הקדים רבנו להתייצב לפני הרב מפוניבז' והפציר בו לבל יורה לו שלא להתענות, שכן תהא זו עבורו "גזרה שאינו יכול לעמוד בה". בדוחק רב התיר הרב מפוניבז' לרבנו להתענות ביום חורבן בית מקדשנו.

כל ימיו היה רבנו מספר על מה שראו עיניו בשעת הסעודה המפסקת בערב תשעה באב, כשהסב הרב מפוניבז', הגאון המופלג, עם ילדי טהרן, פליטים נדכאים, וסיפר להם במוחשיות מיוחדת את סיפורי אגדות החורבן, כשהוא יורד ממרום הבנתו ומשתפל עד להבנתם של הילדים, שלא זכו ללמוד ולדעת יתר על המידה, ומסביר להם בפרוטרוט את הסיפורים וההסברים. "התפעלתי אז ביותר" – הדגיש רבנו – "מיכולתו הגאונית של הרב מפוניבז', לרדת מגבהיו הרוחניים אל הרמה הכמעט-ילדותית של הנערים".

עוד היה רבנו מתאר את התנהלותו של הרב מפוניבז' באותן שנים, לפני שהישיבה קמה ונהייתה, כשכבר התנהל כמי שיש לו ישיבה של מאות תלמידים. הוא כבר הכין ובנה ותכנן את הישיבה עבור אלפי תלמידים, בחזונו הגדול אשר אכן קם ונתהווה לעיני כל ישראל.

מתנת פרידה

בסוף הקיץ, לאחר שחל שיפור ממשי בבריאותו, נפרד רבנו מהרב מפוניבז' ומידידו ר' חיים מאנדל, ושב אל מעון הקודש שבירושלים. כשנפרד מר' חיים מאנדל, שאלו רבנו: "מה אני יכול להעניק לך כמעות פרידה?". ר' חיים ביקש לקבל את המכתב שקיבל רבנו מאביו באותה תקופה, ובו ציין: "ד"ש לחברך חיים מנדל". ביקש וגם קיבל.

כשנפרד רבנו מהרב מפוניבז' והודה לו בכל לב, סירב הרב מפוניבז' לקבל את תודתו: "לא מגיעה לי שום תודה!", אמר, "הלא אביכם ידיד טוב הוא לי, ופשוט שכך צריכים לארח בנו של ידיד ותיק הבא בצל קורתך". גם מאוחר יותר, כשמרן ה"אמרי אמת" שיגר לו דורון מיוחד, סירב מרן הרב מפוניבז' לקבלו באותה טענה: "הלא הרבי מגור הוא ידידי הטוב, ומי אינו נוהג כמותי כשמגיע אליו בנו של ידיד אמת?".

כששב רבנו אל בית אביו ה"אמרי אמת", התעניין אביו הרבי בפרטי פרטים על אודות כל ימי שהותו בצל הרב מפוניבז', כשהוא מתעניין על אודות הליכותיו של הרב מפוניבז', ומציין: "היה לך להודות בברכת יישר כוח, גם בשמי".

"מורי ורבי, אלופי ומיודעי"

כה הגיד רבנו באחת מדרשותיו הנאדרות בקודש:

"לא אכחד ולא אגזים מאומה, אם אקראהו לרב מפוניבז': 'מורי ורבי, אלופי ומיודעי'. מלבד מה שקיבלתי תורה מפיו, כפשוטו וכמשמעו; הוספתי ללמוד אצלו בבחינת 'שימושה של תורה', שכדברי חז"ל (ברכות ז, ב) היא גדולה יותר מלימודה. הרבה 'הלכות ישיבה' למדתי אז מפיו. גם כשהתמניתי כראש ישיבת 'שפת אמת', ציוותה עלי אמא, הרבנית ע"ה, לנסוע לבני ברק ולשוחח על כך עם הרב מפוניבז'. הרבה הושפעתי מעוז רוחו לשקם הנהרסות אחרי החורבן הגדול, ולבנות הכל מחדש, ממש כפי שאמר אבי הקדוש ה'אמרי אמת' זי"ע לרבי מבעלזא רבי אהרן זי"ע, בפגישתם הראשונה בארץ ישראל: 'מען דארף אנהויבן פון דאס ניי' (-צריכים להתחיל מחדש). וכל הימים אחר כך רואה אני את דמותו העילאית מנצחת לפניי…".