אנקת אסיר

אבי היתומים – כ"ק אדמו"ר מסקולען זצ"ל, ארבעים שנה לפטירתו.

מאת: יעקב רוזנפלד, גנזך קידוש השם.

ביום שישי, ערב ראש חודש אלול, ימלאו ארבעים שנה להסתלקותו של הרבי מסקולען, הרה"ק הרבי אליעזר זוסיא פורטוגל זצ"ל.

פיסת היסטוריה זו, "מסירות הנפש" בהתגלמותה, אינה ידועה לכלל הציבור כל צורכה, וראויה היא לסקירה יסודית ומקיפה. במסגרת זו נקדיש שורות ספורות לזכרו של הרבי הגאון והקדוש שהציל נפשות רבות מישראל ורבים השיב מעוון, אבי היתומים פליטי השואה, נעים זמירות ישראל, שהלחין אלפי ניגונים טהורים, אשר חלקם הגדול נוצר משברי ליבו עת נמק בבית הכלא בעוצר רעה ויגון ובסכנת חיים ממשית שבה היה שרוי עד שזכה להינצל ולהימלט לארצות הברית. משם פעל גדולות ונצורות למען פליטת ישראל בארצות מסך הברזל הנתונה בצרה ובשביה, ולמען ילדי העולים החדשים בארץ ישראל מכל העדות והחוגים שעבורם פתח רשת מוסדות מפורסמת ורבת השפעה.

אם תוציא יקר מזולל

הרבי מסקולען היה גדול בתורה ובגיל צעיר הוכתר לרבה של סקולען ברומניה, ובזכות אהבת ישראל שיקדה בו, ליבו הרך והרחום וכישרון החינוך שהיה טבוע בו היה מוצא מסילות ללבבם של צעירי העיר, שברובם כבר נהו אחר ההשכלה והחילוניות, ובאורח פלא היה מחזירם למוטב באשר הלכו המה שבי אחר דמותו המאירה וליבו החם.

עשרים שנה כיהן בסקולען, בה הוכתר כרב בגיל 17, ואז בראות רבו, ה"כנסת מרדכי" מסדיגורה, את הצלחתו הנפלאה בסקולען, שבה הפך את לב הנוער מן הקצה אל הקצה, "והשיב לב אבות על בנים", הפציר בו לעבור ולהתגורר בטשערנוביץ העיר הגדולה. עד מהרה הוכר כאחד מגדולי הרבנים בעיר בת עשרות אלפי היהודים, וגם שם, בהיותו בטשערנוביץ, היה מחולל את הבלתי יאמן בלבבות צעירי הצאן ובני הנוער. אין ערוך למספר נפשות ישראל ששבו לחסות בצל השכינה בהשפעתו של הרבי האהוב שמטרה אחת עמדה לפניו: "תוציא יקר מזולל" (ירמיהו טו).

כבר מצעירותו היה מוסר נפשו למען יהודים שבורי לב, וביותר התמסר למצוות פדיון שבויים.

אירע שהלך לשחר פני פקיד עליון למען אסיר יהודי שנמק בכלאו, והלה נתקף בחמת זעם והעיף אותו מכל המדרגות. הוא נפל ארצה לקומת הקרקע מתבוסס בדמו, אבל לא התייאש. הוא עלה שוב פצוע וזב דם, שוב דפק בדלת ושוב העיפו הפקיד עד למטה בחמת זעם. הוא שוב לא התייאש ועלה למעלה כשהוא פצוע באופן רציני וחבול עצמות, ואז נתרכך הפקיד והורה לפעול לשחרורו של אותו יהודי, ותוך ימים ספורים שב האסיר מארץ גזירה לחיק משפחתו.

המלחמה העולמית השנייה גדעה את מפעלותיו של הרבי בעיר טשערנוביץ. הרבי הנערץ חלה מרוב יגון וצער על האסון הנורא שפקד את כלל ישראל בכל רחבי אירופה. במהלך המלחמה היה ביתו פתוח לפליטים רבים שנמשכו לביתו כמו פרפרים אל האור. שם מצאו קורת גג, מזון ומשקה, לב חם ופתוח, ודברי עידוד ונחמה שנסכו צורי ומרפא בלבבות השבורים.

ניגון חדש ל"ישמחו במלכותך"

פעם, באמצע המלחמה, נקלע הגאון רבי שלמה זלמן הורוויץ, הרב מ"פאטיק" זצ"ל, לבית הרבי מסקולען ביום חמישי כשהיה ביתו מלא בפליטים, ולא היה לרבנית כסף ואפילו שווה פרוטה כדי לרכוש צורכי שבת, והיא דאגה מאוד. אך הרבי לא הראה כל אותות דאגה, הוא ישב בחדרו ולמד תורה בנעימות, ומדי פעם יצא לחזק את הפליטים, באומרו להם דברי כיבושין בחיוך רך.

ביקשה הרבנית מרבי שלמה זלמן שייכנס אל הרבי ויבקש ממנו שיתייחס יותר ברצינות לבעיה שמתפתחת כאן. הבית מלא במאות אנשים, שבת קודש מתקרבת אבל אין בו כלום. אף לא בצל אחד. והימים ימי מלחמה, ואין ממי ללוות, והמצוקה גדולה, ואילו הרבי שמח וטוב לב.

עשה כן האורח, הוא נכנס אל הרבי ואמר לו כזאת וכזאת דיברה הרבנית, ולכאורה היא צודקת…

נענה הרבי ואמר בחיוך: אל נא תדאג, בזכות הילדים היתומים שנמצאים כאן בוודאי יעזור השם. והרי כתוב בגמרא "בא תינוק וכיכרו בידו", ופירשו קדמונים, שתינוק בהיוולדו מביא בכנפיו את ה"כיכר" – הכוונה לכיכר לחם, מה שמסמל פרנסה, והנה כל הילדים אשר כאן, אין להם אב ואם, ומשכך, הכיכר שלהם מוטל על אביהם שבשמיים לארגן אותו… ולכן אין לי כל דאגה וסמוך ליבי בטוח בה' שיימצא הפתרון להוצאות שבת קודש הקרבה ובאה.

בינתיים נהיה "ליל שישי", אבל הרבי לא דאג, הוא חזר ואמר: הקב"ה לא ייתן לילדים שלו לרעוב ובזכותם גם לנו יהיה… כעת ליל שישי, הבה נתכונן לשבת קודש. הבה נלחין ניגון חדש ל"ישמחו במלכותך", לכבוד שבת קודש.

ראיתי שהרבי כה רגוע, החלטתי לא להטרידו עוד, כך סיפר הרב הורוויץ, אבל המתנתי לראות מהיכן תבוא הישועה.

לפנות בוקר של אותו יום שישי נכנס לפתע אל הרבי יהודי בלתי מוכר וצרור כסף בידו. הוא סיפר שכוונתו הייתה להבריח את הגבול הרומני, ולפי מה שסיפרו לו, הרי שכל מי שנתפס מבריח את הגבול כל רכושו מוחרם וגם מטלטליו, לכן הוא החליט שעדיף להפקיד את הסכום בידיים הטובות של הרבי מאשר שיבוא לידיהם של הקומוניסטים הרשעים…

היהודי הזר ביקש מהרבי שכאשר יזכה לצאת מידי הקומוניסטים יחזיר לו את הפיקדון והרבי הסכים, ובחיוך פנה אל הרב מפאטיק, רבי שלמה זלמן, ואמר לו: רואה אתה שבזכות הילדים של הקב"ה לא יחסר לנו דבר לכבוד שבת קודש?

אבי היתומים

עם תום המלחמה התמסר לילדים יהודים יתומים שהסתובבו נטושים בטשערנוביץ. באותה תקופה אימץ לביתו מאות ילדים, חלקם נרשמו במסמכי הרשויות כבניו הביולוגיים.

הרבי לא יכול היה להישאר למשך זמן רב מדי בטשערנוביץ שכן השלטון הסובייטי הקומוניסטי לא ראה בעין יפה את פעולותיו, וסכנה נשקפה לו.

באותו פרק עקר לבוקרשט והצליח להבריח עימו מאות ילדים יתומים, תוך שדאג לכל מחסורם הגשמי והרוחני. שנים רבות פעל ועשה ללא לאות עבור הפליטים בכלל ועבור היתומים בפרט, עד שבערה חמתם של אנשי השלטון הקומוניסטי ואסרוהו בבית האסורים, אותו ואת בנו הרה"ק רבי ישראל אברהם, לימים ממשיכו באדמו"רות חסידות סקולען בארצות הברית.

הרבי מסקולען עם ילדים יתומים אחר המלחמה

אחרי תקופה ארוכה וקשה של כאב ועינוי שוחרר בזכות פעילות חובקת עולם, בין היתר של כ"ק הרבי מליובאוויטש, שהרעיש עולם ומלואו למען שחרורו.

בהתוועדות הרבי מליובאוויטש

בארצות הברית התיישב תחילה בקראון הייטס, ותיכף עם בואו החל לפעול ולהפעיל להקמת מוסדות עבור פליטים, יתומים ובעלי תשובה.

 בהגיעו לארה"ב

תקופה קצרה אחרי בואו לארצות הברית, כך מספר חסיד ותיק, התחילו להפציר בו לפתוח מוסדות, ישיבה, תלמוד תורה וכו', והרבי היה עונה, מה, האם סאטמאר, פאפא וצעהלים כבר לא מקבלים תלמידים? כן, היו עונים לו, אבל כמה טוב יהיה שלרבי תהיה ישיבה משלו! והיה הרבי אומר: לילדים "שלנו" כבר יש מוסדות וישיבות היכן ללמוד, אבל רצוני לייסד מוסדות "חסד לאברהם" עבור אלו שאין להם היכן ללמוד!

כך נוסדה רשת "חסד לאברהם" ובה התחנכו כה הרבה ילדים וילדות, כאלו שאילו לא הוקם "חסד לאברהם" לא היה להם איפה ללמוד.

וזאת הצוואה שהקדיש ליתומים הרבים שטיפח וגידל באהבה ובמסירות:

…זכרו נא שהייתי מסור לכם מיום דעתי אתכם. לא היה אוהב קרוב ממני. בגוף, בממון, בייסורים רבים שעברו עלי לא-עלינו. כמעט כל יום ערב ובוקר עמדתי על המשמר להשגיח אם כבר אכלתם, שתיתם, וכדומה. וגם שכרתי לכם מלמדים מצוינים ושילמתי שכר לימוד כראוי כדי ללמד אתכם, להאיר עיניכם בתורת השם, ולהדריככם בדרך הטוב והישר. אבקש מאד להישמר מביטול תורה ומדברים בטלים. הלא מימי ילדותכם נתגדלתם אצלי כבנים, אבקשכם מאד, עשו נא נחת רוח לנשמתי, הוסיפו נא ללמוד תורה באהבה ושמחה. מלבד שתקיימו מצות תלמוד תורה, מלבד זה יתוסף לכם מצות חסד של אמת שתעשו עם נשמתי.

הרבי מסקולען נפטר לפני ארבעים שנה, בערב ראש חודש אלול תשמ"ב.

 המצבה (הנוסח שציווה בעצמו לכתוב)

נעים זמירות ישראל

אלפי ניגונים הלחין הרבי מסקולען, מהם אשר הפכו לנכסי צאן ברזל בעולם הנגינה היהודי השורשי.

ניגוניו של הרבי מיוסדים ברובם על קטעי תפילה ופרקי נעים זמירות ישראל דוד המלך עליו השלום, אולם גם ניגונים נהדרים ומחורזים בשפת האידיש חיבר והלחין עבור צאן מרעיתו ברומניה וברוסיה.

ה"שבת ליד" שלו הוא ניגון יפה ומרגש שאלפים בארצות הדיכוי הקומוניסטי היו משוררים ומתחממים לאורו. בין נגינותיו מוצאת מקום של כבוד יצירתו המרגשת לשבת נחמו, יצירה אידישאית מרטיטה לב שכל מהותה דברי כיבושין ונחמה לפליטת ישראל, עם מוכה וחבול, עם שריד חרב ומלחמה.

אולם ביותר היה הרבי מתרגש, וכמוהו קהל חסידיו ואלפי חסידים ואנשי מעשה עד היום הזה, מהניגונים שהלחין הרבי בהיותו בין יושבי חושך וצלמוות אסירי עוני וברזל, עת עבר עינויי תופת ושאול וחייו היו בסכנה ממשית מול ידם של חוקריו הרשעים שהייתה קלה על ההדק, ועלולים היו לרוצחו נפש בכל רגע.

באותם ימים קשים הייתה נשמתו מאירה באור האמונה, וניגונים מרטיטים היו בוקעים מכינורו.

אותם ניגונים מושרים עד היום בסוד ישרים ועדה וחסידים ואנשי מעשה מתעוררים מהם ומזילים דמעות של התרגשות וכיסופים, פותחים שערי הלב למשמע צליליהם הענוגים.

ניגון אחד מהם הוא על המילים "אגילה ואשמחה בחסדך אשר ראית את עניי, ידעת בצרות נפשי, ולא הסגרתני ביד אויב העמדת במרחב רגלי".

את הניגון הזה הלחין הרבי פעם אחת כשנלקח לחקירה.

במרתף קר הושיבוהו על הרצפה ועינוהו במרורים ממש. הוא חווה מכות רצח והשפלה שאין למטה הימנה. באותה שעה נצנץ בו פסוק זה, ואמר בליבו, ידעת בצרות נפשי, ידיעה היא התחברות, הקב"ה מתחבר עימי בצרתי וסובל עימי יחד את המכות ואת ההשפלה.

פעם חקרו אותו שעות ארוכות, והחקירה, שהייתה בדרכים שונות מהמקובל היום, התישה אותו עד מאוד ולאט לאט הרגיש שכוחותיו עוזבים אותו והוא רגע לפני התמוטטות. אז נשבה בו רוח ממרום והלחן הנפלא הזה החל להתנגן מעמקי נשמתו. הוא חדל לשמוע את דברי החוקר והתחיל לשיר אודה ה' מאוד בפי ובתוך רבים אהללנו כי יעמוד לימין אביון להושיע משופטי נפשו.

החוקר רתח מזעם, והיכה אותו מכות נוראות, אולם הרבי כבר לא היה עימו כלל, הוא היה בעולם הנגינה וחזר על הניגון שכיום הוא מפורסם בכל קצוות תבל, אודה ה' מאוד בפי… החוקר השתולל מזעם ומשך בזעם בשתי פיאותיו ובזקנו של הרבי, אבל הרבי לא הפסיק…

את הניגון "אתה ה' לא תכלא" הלחין הרבי במוצאי שבת אחת בשנת תשי"ד, עת כלאו הקומוניסטים מאות יהודים, והרבי, שנעצב מאוד על ליבו, הלחין ניגון עצוב זה, שכן כדברי בנו, הרבי השני מסקולען, על צרות עצמו היה מלחין ניגוני הודאה ואילו על צרות הכלל הלחין ניגוני עצב ותחנונים.

את הניגון הזה היה משורר הרבי כל ימיו במוצאי שבתות, והיו עיניו יורדות דמעות כמרזב. אשרי מי שראה פניו בשוררו ניגון זה. גם כשהיה נפרד מהסוכה היה מנגן את התנועה הזו והיו עיניו זולגות דמעות.

לניגון זה יש תנועות מזעזעות וקורעות לב.

בנו הרבי זצ"ל סיפר על ניגון זה:

היה אז זמן קשה מאוד, אסרו הרבה יהודים וכבר לא היה מה לעשות, אפילו לדבר לא היו יכולים. והכאב היה נוקב, ואז ראה אבא שכיוון שאין מה לעשות הוא יתקשר "טלפונית" ישירות להקב"ה, וזה הוא הניגון "אתה ה' " – טלפון ישיר להקב"ה…

"באלוקים בטחתי לא אירא מה יעשה אדם לי… עלי אלוקים נדריך אשלם תודות לך"

ניגון זה, שהתפרסם לאחרונה בשולחנות הטהורים של כ"ק האדמו"ר מוויזניץ שליט"א, תנועות מופלאות לו, ויורד הוא לעמקי הלב. אותו הביא הרבי עת שב מהכלא בפעם הראשונה (שכן פעמיים היה אסור בתפיסה ברומניה), ותיכף בהיכנסו הביתה, כדי שלא ישכח את הניגון היקר הזה, פרי המיית ליבו בהתעטף עליו רוחו, הוא ניגן אותו באוזני בתו הרבנית הצדקנית שטערן, והיא אשר נצרה אותו לעולמים.

פעם, בערב פסח, בהיותו בכלא, חקרו אותו בלי סוף, והעינויים היו נוראים, והעיקר מה שביקשו המה היה שיספר להם על מעשיהם של יהודים אחרים, מה שהוא כמובן לא העלה על דעתו לעשות, ומשכך ספג עוד ועוד, ואז הרהר בתוגה שבעוד זמן מועט יתקדש חג הפסח, והוא לא מצות יהיו לו ולא ארבע כוסות, ויתעצב על ליבו.

באותה שעה נצנץ בו ניגון זה, ואותו שינן חזור ושנן עד שכבר לא שכח אותו אף פעם, וזה אשר חיזק אותו באותם ימים עצובים:

"ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו".

אחד מהניגונים המרגשים ביותר של הרבי הוא על הפסוק"האירה פניך על עבדך, הושיעני בחסדך". לימים, עת פזם תנועה מרטיטה זו, גילה למשמשו ר' ירמיה קליין שניגון זה בקע מעומק נשמתו בפתע פתאום עת חווה חקירה איומה ונוראה שנמשכה שעות ארוכות. החוקר, בראותו שאינו מוציא מקורבנו את מה שליבו חפץ, הנחית על הרבי בפתע פתאום סטירת לחי עצומה.

"בשעה שהרים הגוי ידיו להכותני, סיפר הרבי, התנוצץ בי לחן זה, ואז הבנתי, לכאורה היה בו בגוי עריץ זה איזה ניצוץ קדוש ובמכתו זו ובלחן שזרח במוחי אז בזכותו, גאלתי ממנו את הניצוץ והוצאתיו ממנו…".

בעת המאסר הראשון, שהיה מלווה במכות ועינויים, אילצוהו פעם להיכנס לקיתון צר שאפילו לשבת לא היה לו בו מקום.

היה קשה לכאורה מאוד, אולם רוח טהורה של אמונה ושמחה מלאה דווקא אז את ליבו. אז קיבל אצלו הפסוק "הוד והדר לפניו עוז וחדווה במקומו" משמעות חדשה לחלוטין, לאמור, דווקא בכזו חשכות נצנצה בו שמחה פשוטה כזו, זאת אומרת ש"עוז וחדווה במקומו". כי היכן שהוא נמצא, אין כל עצב ושום חשכות. באותה שעה חיבר את ניגונו הנפלא "הוד והדר לפניו עוז וחדווה במקומו".

את הניגון העליז "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו" הלחין בעודו בכלא, עת הרהר בליבו: והלא בעזרת ה' בקרוב אשתחרר מכאן, והרי ארבעה צריכים להודות ואחד מהם הוא זה שנגאל מבית האסורים, הבה ואכין ניגון זה כבר מעתה כדי שבבוא העת יהיה לי ניגון זה מוכן. ואת הניגון הזה היה משורר מדי שנה בסעודת ההודאה.

בהיותו בכלא מנעו ממנו את מצוות הנחת תפילין לכמה ימים. באותו זמן הלחין את הניגון הידוע "ונפשי שפכי כמים ליבך נוכח פני ה' ", והיה שופך נפשו לפני הקב"ה בצער וגעגועים לתפילין שנמנעו ממנו.

פעם סיפר שבעת המאסר הראשון, בשנת תשי"א–תשי"ב, "דער אויבערשטער איז געווען מיט אונז אין תפיסה, ממש עמו אנכי בצרה, ער האט אריינגעבליצט אזעלכע ניגונים זיך צו קענען מחזק זיין, סיי פאר מיר און סיי פאר מיין ישראל'יקל". (הקב"ה היה עימי ועם ישראליק שלי, והכניס לנו כאלו ניגונים… כדי שנוכל להתחזק). באותו פרק הלחין את הניגון הידוע:

זכר דבר לעבדך על אשר ייחלתני, זאת נחמתי בעניי כי אמרתך חייתני… זדים הליצוני עד מאד מתורתך לא נטיתי…

לפני השחרור הראשון, ימים ספורים טרם הגיעה הבשורה לאוזנו, נוצר בליבו השיר הידוע: "כי לך טוב להודות ולשמך נאה לזמר", וזה היה סימן עבורו שהגיעה עת הגאולה! כך סיפר לימים בשעה שלימד את הניגון הזה לצאן מרעיתו.

פעם שאל אותו חתנו, הרה"ח ר' יוסף מסקי, על דבר הניגון הקצבי והשמח שלו על לכה דודי, בעוד שבדרך כלל היה שר את הניגון הראשון, האיטי.

ענהו הרבי: היה זה בהיותי במאסר, והיו הרשעים קוראים אותי לחקירות קשות ומייגעות, ובכל רגע נתון יכול הייתי להיות מובל לחקירה ארוכה של שעות ארוכות. באותה תקופה הלחנתי את הניגון המהיר על לכה דודי כדי שאם יקראו לי פתאום לחקירה אהיה כבר לפחות אחרי לכה דודי…

שאלו חתנו: היאך יכול היה הרבי להלחין שיר כה שמח במצב כה קשה ומר?

ענה הרבי, וכי ניגונים שהלחנתי מעצמי הלחנתי אותם? הקב"ה היה נותן לי אז מתנה, כדי שלא אהיה עצוב ושבור לב בעומק בור גלות, כשהזריח בליבי את הניגונים האלו לשמח ולהרנין את ליבי! והראה אז על דברי רש"י בתהלים: "מהולל אקרא ה' " – "בהלולים אקרא ואתפלל לפניו תמיד, כלומר אף לפני התשועה אני מהללו לפי שבטוח אני שאושע מאויבי", וסיים: בהיותי בכלא, עיקר העבודה הייתה להתחזק בביטחון שעוד אזכה לצאת לחירות והייתי מלחין ניגונים שמחים כדי לשורר אותם כשיוציאני השי"ת לחירות.

בשנה הראשונה בכלא, בהתקדש יום טוב של ראש השנה ושופר אין, ולא טלית, ולא מחזור, ישב הרבי מכונס בעצמו, בדד, בין ארבעה כתלים, והרהר במצבו הנורא. ואז החל לנגן את הניגון שרבבות אלפי ישראל כבר קרעו לבבם בתנועותיו:

נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה', לבי ובשרי ירננו לקל חי

לימים, עת שר ניגון זה בסעודת מלווה מלכה, הסביר את מהותו של הניגון ואמר: לא היה שופר, לא טלית, לא מניין, ולא מחזור, אבל הלב… די הארץ!!! הלב היה גם היה, וסיים: זה היה חשוב להקב"ה כמו תקיעת שופר!

יש עוד ניגונים שהלחין הרבי באותם ימי מצור ומצוק, אולם דומה שהשיר המפורסם ביותר שלו הוא היצירה שהכול מכירים אותה:

יוודע בגויים לעיננו נקמת דם עבדך השפוך, תבוא לפניך אנקת אסיר כגודל זרועך הותר בני תמותה, והשב לשכננו שבעתיים אל חיקם חרפתם אשר חרפוך ה'.

לניגון זה, ולנסיבות יצירתו, נקדיש בעזרת ה' יריעה נפרדת.

קטע מעיתון ישראלי, ביום בוא הרבי מסקולען לארץ ישראל. באדיבות אידישע וועלט.