בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ הוּא גְאָלָם

ליום ההילולא של רבי דוד מלעלוב. מאתיים ועשר שנים לפטירתו

סיפורת / יעקב רוזנפלד, גנזך קידוש השם

הצדיק רבי דוד מלעלוב, הידוע כאוהב ישראל יוצא מן הכלל, נהג לעצור בכל כפר שעבר בו, להיכנס ולשאול אם יש בו יהודי. והיה אם נענה בחיוב, נהג להיכנס לבית היהודי לראות את שלומו, להתרגש עימו כמו עם אח שאבד מזמן, ולהאיר בליבו אמונה וביטחון, תורה וחסידות.

היהודי – שבתחילה לא הבין איך זכה לביקורו של המלאך הטוב – היה מאזין בפה פעור ובאוזניים קשובות לדבריו החמים של רבי דוד, שהחדירו בו טל של עידוד, והיה מקבל על עצמו להתקרב יותר אל אביו שבשמיים. אזי איחל לו הרבי ברכות רבות, והמשיך למחוז חפצו.

ובכן, באיזו עיירה קטנה לא גר אז ילד יהודי נידח? ואכן, הנסיעות של ר' דוד ארכו זמן רב, אבל בכך הוא הרוויח הרבה נשמות יהודיות. הוא חשף אבני יהלום יקרות ערך, שלא תסולאנה בפז; נשמות טהורות שהברק שלהן הגיע לכיסא הכבוד. כך היה ר' דוד מחזיר בתשובה אינספור ילדים יהודים וקירב אותם לאביהם שבשמיים.

שואב מים בלובלין

פעם, בדרך לחתונת נכדו, נסע ר' דוד ללובלין, ועצר בעיר ואדיסלאב. כמנהגו נכנס לאחד הכפרים בסביבות העיר, כדי לחפש יהודים, ולעיניו התגלתה תמונה נוראה: הפריץ, שהיהודי שלו לא שילם לו את דמי השכירות זמן רב, קשר את היהודי ואת אשתו לקצה העגלה והסיע את הסוסים ברחובות הבוציים של הכפר. אם חלילה ייפלו יישארו שוכבים לנצח… פריץ באותם ימים עשה עם הכפופים לו כפי שהכתיב לו ראשו הברברי, מי העז אז להעיר לו, להביע בפניו דעה?

כשראה רבי דוד הצדיק את המחזה הנורא, הוא נופף בידו לפריץ לעצור. הלה, מתוך סקרנות, הורה לעגלון לעצור את הסוסים.

ר' דוד הביע רצונו לשלם את החוב בתנאי שהפריץ ישחרר את בני הזוג האומללים. מאה וחמישים רובל, כך היה גובה החוב. "אין ברשותי סכום זה כאן ועכשיו, אולם רב העיירה לעלוב אנוכי. ארשום לך שטר חוב ובקרוב אפרע לך את מלוא הסכום".

הפריץ לא היה טיפש. הוא ידע שמגרירת היהודים מתחת לעגלתו לא יראה כסף, לכן הסכים לתנאי ומייד שחרר את בני הזוג לביתם.

ר' דוד לא התעכב אצלם זמן רב מדי. אחרי שהרעיף עליהם ברכות ודברי חיזוק המשיך בדרכו לוואדיסלב, שם כבר המתין לו החוזה מלובלין, מחוץ לעגלה שתיקח אותם ללובלין, לחתונה.

כל אותו הזמן שרבי דוד ניהל את המשא ומתן עם הפריץ, עמד החוזה כשרגל אחת על מדרגת העגלה והשנייה על הארץ, שקוע במחשבותיו הקדושות. הקרובים כבר חיכו שהחוזה מלובלין יעלה על הכרכרה להמשך המסע לחתונה, אך איש לא העז להפריע לרבי ששקע בשרעפיו עד שתלמידו רבי דוד הגיע. החוזה מלובלין קיבל את פניו בשמחה גלויה והבטיח לו שיראה שהחוב לפריץ ישולם.

לפריץ הזה היה מסחר גדול בצמר. הוא נהג למכור את צמר הכבשים שלו לאותו סוחר מדי שנה במחיר קבוע. ימים ספורים לאחר התקרית עם ר' דוד מלעלוב הצליח הפריץ במסחר, ומכר את הצמר ברווח – 150 רובל יותר מכל שנה!

הפריץ הבין כי ידו של ר' דוד מלעלוב בעניין. כמה שהפריצים שנאו את היהודים, וכמה ששמחו על כל הזדמנות שנקרתה לפניהם לרדוף את היהודים, הם ידעו היטב שבניגוד לכמרים שלהם, הצדיקים היהודים הם אנשים אלוקיים שיש להם דעה בשמיים.

כשהגיע הפריץ למסקנה הזו, חשב לעצמו: אולי הרבי באמת יכול לעשות ניסים, אולי יוכל גם לרפא את בני האילם, שלא דיבר מילה כבר כמה שנים מאז לידתו?

חשב ועשה. הפריץ קרא לעובדיו למלא את כרכרתו בכל טוב ויחד עם בנו הוא נסע לאיש הפלא אשר בעיירה לעלוב.

בלעלוב שאל הפריץ את יהודי המקום היכן מתגורר הרבי, אך בתגובה נתקל במבטים חשדניים. הם לא ידעו מה זומם הפריץ לרבם האהוב ולא מיהרו לנדב לו מידע. הפריץ הבין את החשד שלהם, שבהתחשב בנסיבות התקופה הוא היה די מוצדק, והראה להם את עגלתו המלאה מהמיטב: תרנגולים ואווזים מפוטמים, פירות וירקות, אגוזי מלך ושקדים, "הכול בשביל הצדיק".

לנוכח סחורה משובחת זו התרככו היהודים והראו לו לפריץ את ביתו של ר' דוד מלעלוב. ראה הפריץ את הבית הקטן והעני, המרוהט בדלות, אשר לא פאר לו ולא הדר, והשתומם:

מה מוזרים הם הרביים היהודים! כה רבים הם המשחרים לפתחם, ובדלות כזו הם מתגוררים.

נכנס הפריץ פנימה, הוציא מבית שחיו את שטר החוב, לעיני כול קרע אותו לגזרים, וסיפר על מה שהרוויח מעסקי העורות. "החוב שולם!", הכריז, "אולם בקשה אחת לי אליך, רבי קדוש. בן יחיד לי, הינה הוא לפניך. גדול הוא ומפותח, כפי שעיניך רואות, אולם את פיו אינו פותח. מילה עוד לא יצאה מפיו מאז שנולד. מילה הרי יש לו בשמיים, כך נוכחתי לראות. אנא יתפלל בעד יורשי היחיד, ה' בוודאי ישמע את תפילתו.

ר' דוד היסב פניו אל הקיר ופנה בתפילה באידיש, שפתו:

"ריבונו של עולם! כה הרבה כלבים נובחים בעולמך. ינבח נא עוד כלב".

והינה, אך סיים ר' דוד תפילתו והינה החל הנער לדבר כאחד האדם. הפריץ לא ידע מה לעשות עם עצמו מרוב שמחה. הוא יצא החוצה, פרק בעצמו את המשלוח הגדול שהביא כמנחה לרבי, ומאז לא חדל מלספר לחבריו הפריצים על גדולתו וקדושתו של פועל הישועות, הרבי הצדיק מלעלוב.

גם לאחר הסתלקותו של רבי דוד מלעלוב היו גויים באים ושוטחים בקשותיהם בקברו של פועל הישועות שהיה בחייו משוטט בלי סוף בעיירות ובכפרים של פולין, בחיפוש אחר נפשות יהודיות הצמאות לעידוד, חיזוק וברכה.

אהל רבי דוד מלעלוב זצ"ל (עמרם בלעדי)