דמויות מהעיר סוסנוביץ
בתשעה באב מלאו שמונים שנה לעקדת קדושי סוסנוביץ, אחת מערי קהילת זגלמביה – הכינוי של בנדין ובנותיה.
(אזור זגלמביה שבדרום מערב פולין הקיף כמה יישובים שבהם התרכזו היהודים בימים ההם. בנדין הייתה העיר המרכזית, והערים סביבה היו סוסנוביץ, פיאסקי, קסאוור, מילוביץ, גרויצה, חנצ'ין, פינצ'וב, חמלניק, סטאשוב, וודיסלב, וולושצ'ובה, וולברום, שציקוצין ז'ארקי, זאבריצה, דומברובה, שטשמישיץ, אולקוש וצ'אנסטחובה.)
מדי שנה נוהגים שרידי קהילות אלו לציין בתשעה באב את היום המר והנמהר שבו עלה הכורת על ערים ותיקות אלו וכמעט לא השאיר בחמתו שריד ופליט.
העיר סוסנוביץ (סאסנובצע), מלפנים מעוזם של חסידי רדומסק ואלכסנדר, הייתה במשך שנים רבות אכסניה לתורה וחסידות. עשרים ותשעה אלף יהודי סוסנוביץ נרצחו בשואה, כרבע מאוכלוסיית העיר. רובם נשלחו על ידי הנאצים למשרפות.
במלאת שמונים שנה לחיסול קהילת סוסנוביץ, נביא ראשי פרקים מחייהן של כמה דמויות מעיר תפארת זו, עירם של צדיקי רדומסק; של הגאון רבי אריה לייב פרומר מקוזליקוב (עליו כתבנו כאן בעבר) ועוד צדיקי עולם.
הצדיק הקדוש רבי שלמה חנוך רבינוביץ, האדמו"ר מראדומסק הי"ד זיע"א, וחתנו הגאון הקדוש רבי דוד משה רבינוביץ הי"ד זיע"א, בחייהם ובמותם לא נפרדו, ניהלו מעיר זו את רשת הישיבות "כתר תורה", שכללה 36 סניפים ובהם למדו אלפי תלמידים. בסוסנוביץ פעלה הישיבה הגדולה "קיבוץ גבוה", בראשה עמד הגאון רבי דוד משה באופן אישי, ובה מסר שיעורים תמידין כסדרן. ה"קיבוץ גבוה" היה בית היוצר לתורה והוראה, בו למדו מיטב הבחורים הבוגרים והאברכים (הנשואים). שיעוריו של רבי דוד משה היו עמוקים וגאוניים ונודעו בחריפותם. רבי דוד משה לימד גם מסכתות שאינן "ישיבתיות", כמו מסכתות סדרי קודשים וטהרות.
מתולדותיהם:
כ"ק אדמו"ר הרה"ק רבי שלמה חנוך מרדומסק הי"ד.
הרה"ק רבי שלמה חנוך הכהן רבינוביץ זיע"א, הרביעי לשושלת רדומסק, נולד בעיר רדומסק בשנת תרמ"ה לאביו הרה"ק ר' יחזקאל הכהן בעל כנסת יחזקאל מרדומסק זיע"א, בן הרה"ק ר' אברהם ישכר הכהן בעל חסד לאברהם מרדומסק זי"ע, בן הרה"ק ר' שלמה הכהן בעל תפארת שלמה, ראש שושלת רדומסק זי"ע.
התחנך בחצר אביו הגדול, וכבר בשחר נעוריו הצטיין בכישרונות יוצאים מן הכלל. הוא היה בעל זיכרון נפלא ותפיסה מהירה, בהבנה עמוקה, וידיעה ברורה ובהירה בכל מקצועות הש"ס ופוסקים. היה למדן גדול, ולמד תמיד תורה לשמה.
בהגיעו לפרקו נשא את זוגתו הרבנית הצדקנית ע"ה בת דודו הרה"ק ר' משה אלימלך רבינוביץ זי"ע. אחרי נשואיו נכנס לעולם המסחר, כי לא רצה ליהנות מרבנות, וכל חייו התפרנס מיגיע כפיו ולא רצה לקחת פדיונות מחסידיו, ולא זו בלבד אלא שפיזר הונו לצדקה.
בשנת תרע"א ביום ח"י מר-חשון נסתלק אביו הגדול מרן הרה"ק בעל כנסת יחזקאל מרדומסק זיע"א, ואז התעטר בעטרת רבנות בית אבותיו הק', והוא אך בן כ"ט שנים.
הוא התברך בתורה וגדולה במקום אחד, וייסד 36 ישיבות בכל רחבי פולין בשם "כתר תורה" ולמדו שם יותר מארבעת אלפים בחורי חמד שהתעלו בתורה ויראה טהורה תחת הוראתו הברורה והכוונתו המאירה. מינה את חתנו הרה"ק רבי דוד משה הכהן רבינוביץ (בן הרה"ק רבי נתן נחום) הי"ד זיע"א לשמש כראש הישיבות.
סדרי הישיבות היו מיוחדים הן בדרך הלימוד והן בסדריהם, ורוב ההוצאות שולמו מכיסו הפרטי של הרבי בסיוע נגידים חשובים אשר מימנו מכיסם, כמו הנגיד ר' שמעון שפינגארדן ז"ל, הנגיד ר' חיים אלעזר רויזענפעלד ז"ל, הנגיד ר' משה יעקב אנגלשטיין ז"ל והנגיד ר' מרדכי בריענבוים ז"ל.
בפרוץ מלחמת העולם השניה שהה בעיר לודז, והייתה לו אפשרות לעזוב את מדינת פולין ולהציל עצמו, והרבה מחסידיו השיגו בעדו מקום במטוס שעמד לצאת משם ליוון ומשם להמשיך לארץ ישראל, אך הוא סירב לעזוב את קהל עדתו באמרו: איך וויל זיין מיט אלע אידן, ועבר עם כל משפחתו לוורשה, שם שהה בגטו בבית ש"ב הגביר ר' נתן פינחס ערליך הי"ד ז"ל.
בגיטו המשיך בסדר יומו כאילו מאומה לא קורה, והמשיך בסדר יומו ולימודיו, וניהול השוה"ט, והרבה חסידים נקבצו לביתו לשאוב חיות מדמותו ומאמרותיו שהיו עליהם כמים קרים על נפש עייפה.
הגרמנים שלא ראו בעין יפה התקהלות זאת, עטו על ביתו ביום שב"ק פרשת עקב ח"י מנחם אב תש"ב והורו לו לרדת לרחוב העיר ביחד עם כל בני משפחתו, הרבי סירב והנאצים ירו בו ובבתו היחידה הרבנית מרת ריזל הי"ד ובחתנו הרה"ק רבי דוד משה זיע"א הי"ד ובעוד 26 מחסידיו. ארץ אל תכסי דמם.
(מקור: על הצדיקים ועל החסידים, בשינויי עריכה)
רבנו זכה למה שלא זכו לו רבים באותו דור, והובא לקבר ישראל בעיר ורשה.
ההזמנה לנישואי בת הרבי עם רבי דוד משה.
הרב הגאון דוד משה הכהן רבינוביץ הי"ד, "רבי משה’לי", נולד בשנת תרס"ו (1906) לערך לאביו האדמו"ר רבי נתן נחום מקרימילוב. מילדותו ניכר כילד פלא, עילוי גאון, חריף ובקי, מהיר תפיסה, שקדן, בעל זיכרון מופלג ובוער באהבת התורה. בשנת תרפ"ז נשא לאישה את רייזל הי"ד, בתו היחידה של האדמו"ר מראדומסק רבי שלמה חנוך הכהן הי"ד. הוא היה סמוך על שולחן חותנו, שקד על לימודו לילות כימים עשרים שעות ביממה והשקיע בזה את כל כוחותיו. הוא למד הרבה בסדר קודשים, היה בקי עד להפליא בש"ס בבלי וירושלמי, בתוספתא, ספרא, ספרי, מכילתא ובספרי הראשונים והאחרונים. הוא שאף להגיע לאמיתה של תורה והרבה לחדש חידושי תורה מעמיקים בכל מקצועות התורה, המכילים רעיונות מקוריים, נועזים ומפתיעים העולים מתוך צלילה בים התלמוד. הוא היה ראש ישיבת התלמידים והמצוינים "קיבוץ גבוה" בסוסנוביץ, ובשנת תרפ"ט מונה לנשיא כל 36 ישיבות "כתר תורה". היה יד ימינו של חותנו הקדוש בהרבצת תורה לאלפי התלמידים ואחד מגודלי מרביצי התורה בדורו. בכל שנה ביקר בכל רשת הישיבות "כתר תורה" לשם עריכת בחינות שנתיות לתלמידים והתוויית דרך לימוד התורה וסדר הלימוד לכלל התלמידים ברשת הישיבות. לאחר הבחינות השתתף ב"סעודות מצווה" בכל אחת מהישיבות והשמיע בהן דברי תורה רבים, הבלולים בדברי אגדה וחסידות. הוא העביר בקביעות ובמסירות פעמיים בשבוע שיעורי תורה חריפים ב"קיבוץ הגבוה" בישיבה בסוסנוביץ, ואת שיעוריו הכין בכל מרצו באחריות רבה. שיעוריו נודעו בעולם התורה כמעשה אומן בחריפות ובבקיאות נפלאה, המשלבת שיטות ראשונים ואחרונים. גדולי הדור שנשאו ונתנו עימו בהלכה, הפליגו בשבחו ודיברו בגדלותו בתורה ובגאונותו בחידושיו הנפלאים, והוא התפרסם כגאון וחריף בכל רחבי פולין. הוא היה אהוב ונערץ על תלמידיו, ואהב אותם, התעניין במצבו של כל אחד מהם והיה מחזקם ומסייע להם בשיחות אישיות. הרב היה איש חסד, ענוותן, נעים הליכות שמעולם לא כעס, ידידותי, בעל מראה הדור ואצילי. בכל יום היה מתפלל בדבקות ובהתלהבות עילאית, בהתרוממות הגוף והנפש. לאחר פטירת רבי מאיר שפירא, ראש ישיבת חכמי לובלין, בשנת תרצ"ד, הציעה הנהלת הישיבה לרב דוד משה את משרת ראש ישיבת חכמי לובלין, על אף גילו הצעיר, אך הוא העדיף לדחות הצעה זו מתוך מחויבותו לתלמידי רשת ישיבות "כתר תורה" בכלל, ולתלמידי הישיבה בסוסנוביץ בפרט. בשנת תרצ"ז חלה ונפטר בנו יחידו הילד אברהם אלימלך יחזקאל אהרן ז"ל.
על מצבתו של בנו של רבי דוד משה נכתב:
פ"נ הילד שעשועים שלשלת היוחסין אברהם אלימלך יחזקאל אהרן הכהן ז"ל בן הרב הגאון המפורסם חו"ב בנש"ק כש"ת מוה"ר דוד משה הכהן שליט"א בהרב הגהצה"ק המפורסם כ"ק מרן מזאוויערציע שליט"א וחתנא דבי נשיאה כ"ק מרן הגהצה"ק מראדאמסק בעל הכנסת יחזקאל ובעל החסד לאברהם והתפארת שלמה זצלה"ה אשר נקטף באבו ושבק לן חיים בשנה השלישית לימי חייו.
אברהם חמדת לבבינו פרחת כשושנה איך נקטפת כרגע.
אלי מלכים וקננו שרים מר על מדת הדין אשר פגע.
יחזקאל בן פזי אשר לגדולות נוצרת והוד והדר לבשת,
אהרן הכהן בהיכל הקודש איך פתאום נחטפת.
על האי שופרא דבלי בארעא קא בכינן. ועינינו זולגות דמעות מאין הפוגות, על אבדן מרגלית יקרה אור יקרות. אין ערוך לו. אותנו עזב לאנחה והוא הלך למנוחה.
נפטר ונטמן ביום כ"ד שבט ו’ עש"ק לסדר ואלה המשפטים תרצ"ז לפ"ק. תנצב"ה.
ככל הנראה בעקבות אסון זה הורה האדמו"ר מראדומסק לחתנו להפסיק את ההוצאה לאור של רבים מספרי חידושיו שהיו כבר מוכנים לדפוס, ובהם "ברכת כהן" על מסכת ברכות, "שמחת כהן" על מסכת ביצה, "עבודת כהן" על מסכת יומא, "מנחת כהן" על מסכת מנחות, "תמורת כהן" על מסכת תמורה, "ביכורי כהן" על מסכת ביכורים וספרים רבים נוספים. רוב ספרי הרב דוד משה אבדו בשואה, ורק חלק קטן מחידושיו פורסם בספר "זבחי כהן" על מסכת זבחים ובירחונים תורניים שונים, ובהם סדרת קונטרסי "כתר תורה". בשנת תרצ"ט תכנן הרב דוד משה לבקר בירושלים את אחותו פריידל ואת גיסו רבי חנוך בורנשטיין, שהיה לימים האדמו"ר מסוכאטשוב. אך הדבר לא עלה בידו בשל פרוץ מלחמת העולם השנייה. בתקופת המלחמה נכלא הרב עם רבים מאחינו בני ישראל בגטו ורשה, והמשיך גם שם להתפלפל עם חכמי דורו, ובהם הגאון הרב מנחם זמבה הי"ד. הוא המשיך לשקוד על תורתו ביום ובלילה, לחדש בה חידושים ולהעלות על הכתב חיבורים רבים שהכינם כספרים. הוא כאב את אובדן כתבי חידושיו בשואה וכתב לאחד מתלמידיו: "הנני מבקש ממך שתשמור על החידו"ת שנמצאים אצלך מזמן שלמדת בקיבוץ גבוה וגם אבקשך לאסוף חידושים מיתר החברים", והוסיף "וכאשר העולם יחזור לתיקונו אחר החורבן הנורא הזה אוכל להיעזר אי"ה בחידו"ת אלה". במכתב נוסף שכתב לתלמידיו באותם ימים קשים ונוראים בגטו ורשה כתב ש"מן הראוי שאנ"ש יתאמצו להתאסף וללמוד יחד, ויחזקו איש את אחיו". מערב תשעה באב תש"ב החל הרב דוד משה לעבוד בבית החרושת לנעליים "שולץ", אך כעבור ימים מספר, בשבת י"ח באב תש"ב (1942), נהרג על קידוש השם יחד עם חותנו האדמו"ר ועם משפחותיהם, בידי המרצחים הגרמנים הארורים. כבן 36 היה במותו. הי"ד.
הגאון מטשיבין אמר כי "אילו היה הרב דוד משה הי"ד זוכה לחיות עוד, היה בודאי נחשב בין גדולי דורנו". בשנת תשי"ד לוקטו מאמרי הרב דוד משה הי"ד שפורסמו בירחונים התורניים ויצאו לאור בספר "שבחי כהן", ולימים חזרו והדפיסו אותם עם הוספות בספר "ברכת שלמה". חידושי תורה נוספים על כמה מסכתות לוקטו מתוך ירחוני "כתר תורה" ויצאו לאור בשנת תשמ"ט בספר "תורת העולות".
(מקור: תורתך לא שכחתי)
