זכור עקדת יצחק

שמונים שנה לרבי הקדוש מאלכסנדר הי"ד

מאת: יעקב רוזנפלד

הרבי מאלכסנדר, רבי יצחק מנחם מנדל דנציגר, היה מגדולי המנהיגים של יהדות פולין. אלפים נמנו עם חסידיו, ו"שטיבלאך" (בתי כנסת חסידיים) שסרו למרותו מילאו את פני פולין. בלודז' לבדה היו לאלכסנדר למעלה ממאה שטיבלאך.

רשת ישיבות אלכסנדר מנתה אלפי תלמידים, והרבי, שהיה נערץ גם בקרב אלו שאינם חסידיו, נחשב כמנהיג בעל שיעור קומה שכל פולין החסידית העריכה וכיבדה.

יחד עם מרן האמרי אמת מגור זיע"א, בעיירת המרפא קרעניץ.

הרבי הגאון והקדוש היה רועה נאמן לכלל ישראל, הוא עמד יחד שכם אחד עם הרבי מגור ה"אמרי אמת" בכל ענייניה ומערכותיה של היהדות הפולנית, ועשה גדולות ונצורות לרווחתם של ישראל.

הרבי מאלכסנדר עם הרה"ק רבי משה בצלאל אלתר, בן מרן השפת אמת.

עם בניו הקדושים.

הרבי מאלכסנדר חרד מאוד מהשלטון הנאצי ומתוכניותיו. כבר בשנת 1939, עם פרוץ המלחמה, התבטא בביטויים מחרידים שהטילו אימה על סובביו, שכן לא הייתה דרכו בכגון דא. ויהי כאשר אחיו, הקדוש רבי אברהם חיים, אמר לו: הן לפי דברי הרבי חוזרים אלינו ימי הרעה של ת"ח-ת"ט… והרבי ענה לו: הרבה הרבה יותר גרוע עומד לפתחנו.

הייתה לו אפשרות, לרבי, לברוח. חסידים מסורים ונאמנים מכל העולם השיגו לו את מה שנדרש כדי להימלט מפולין, אבל הוא לא הסכים אפילו לשמוע על הרעיון הזה. הוא טען שכמנהיג, כרועה, עליו להישאר עם צאן מרעיתו, בכל מצב.

במוצאי שבת סליחות תרצ"ט פרצו הנאצים לבית מדרשו של הרבי והחריבו אותו עד היסוד. הם העלו באש את ביתו של הרבי ואת כל ספריו וכתבי ידו. גם את ספרי התורה שבבית הכנסת הגדול העלו באש.

בית המדרש באלכסנדר

הנאצים הארורים חיפשו דווקא אותו, ועשו מאמצים רבים כדי ללכוד אותו, ומשכך נמלט ללודז'.

"אויב האומה". מהדורה מיוחדת של ה"דר שטירמר" נגד הרבי הקדוש מאלכסנדר. בתצלום נראה הרבי ובית מדרשו.

הרבי נמלט ללודז', וגם בה לא מצא מנוח וממנה נמלט לוורשה, שם הצליח רבי אברהם הנדל להעסיק אותו בבתי החרושת של שולץ, דבר שדחה את גזר הדין הנורא בעוד זמן יקר, שבו היה עומד לימין בני ישראל המוכים ונאנחים. הוא היה מחזק אותם ומדבר על ליבם דברי חיזוק, אמונה וביטחון.

בימים הנוראים של שנת תש"א התפללו במחיצתו המונים. למרות הסכנה המוחשית שבדבר שם נפשו בכפו וארגן תפילות ומעמדים רבי משתתפים, בהם הלהיב את העם בדברי חיזוק, מה שללא ספק נסך בהם כוחות להתמודד בתקופה נוראה זו.

גם בימי ההילולא של אבותיו הקדושים הנהיג שולחנות טהורים, בהתעלמו מהסכנה שבדבר.

בחודש אלול שנת תש"ב, בימים שבהם התבצעו השילוחים הנוראים מוורשה למחנות המוות, הועלה הרבי לרכבת לעבר טרבלינקה, וכך סיפר לימים הרה"ח רבי אברהם הנדל ז"ל, מי שהציל אדמו"רים, רבנים ועם רב מישראל באמצעות בתי המלאכה של שולץ:

רצתי כמטורף על האומשלאג פלאץ (מקום השילוחים). מבט עיניי נפגש עם עיניו הגדולות והרוטטות של הצדיק (הרבי מאלכסנדר).

היה זה עוד בחודש אלול תש"ב, יום שישי, בערך שבועיים לפני ראש השנה.

ניסיתי להוציא את הרבי מתוך קרון הרכבת לטרבלינקה.

כמה ימים לפני כן בוצעו בשופ'ים זוגי מגפיים מסוג מיוחד עבור מפקדי פלוגות המוות ימח שמם וזכרם.

אחד מהם, בשם אנטיק, פקד על רכבת הגירוש מגיטו ורשה לטרבלינקה.

ניגשתי אליו והתחננתי שישחרר את הרבי מאלכסנדר ובידי היה האישור ש"הפועל המומחה דאנציגער" נחוץ בהחלט לתעשיית המגפיים…

ליבי מתפלץ בקרבי גם עכשיו כאשר אני נזכר בחוויה נוראה זו.

מפקד הס"ס השליכני ארצה והכני בפרגולו. בידו האחת שלף אקדח, ובידו האחרת החזיק פרגול ממולא בחוט של ברזל. עד היום אינני מבין למה לא השתמש הרוצח המטורף באקדח שבידו.

עוזרו של שולץ היה עד ראיה למאורע ומרוב התרגשות אמר לי: "אתה עוד תשרוד את המלחמה. הרי מה מנע את הרוצח הזה מלירות? מה שעצר אותו מלירות ישאיר אותך בחיים את המלחמה".

ברכבת ישב הרבי יחד עם הרה"ק רבי מנדל מפאביאניץ, ובדרך דרש על הגמרא "כשהוציאו את רבי עקיבא להריגה". הוא דיבר על מסירות נפש דברים בוערים כגחלי אש.

כשהגיעו לטרבלינקה לבש הרבי תכריכים ואמר וידוי בקולות ובכיות, ונפשו יצא בדברו.

על קידוש השם עלה הרבי הנערץ בסערה השמימה ולא נותר ממנו שריד ופליט, שכן כל חמישה עשר ילדיו, הם, נשיהם, בניהם ובנותיהם, עלו כולם עולה על מוקדה בימי השואה הנוראה.

ארץ אל תכסי דמם.

בגנזך קידוש השם זוכרים את רבי יצחק מנחם מנדל בן רבי שמואל צבי, הרבי הנערץ שהיה יכול להימלט אך לא רצה, וקידש שם שמיים.

את אשתו הרבנית חנה בת רבי מיכאל הי"ד,

ולזכר עולם יהיו צאצאיו הקדושים הידועים בשמותיהם.

הרבי ואחיו ובנו.

רבי אברהם חיים – שימש כאדמו"ר בחיי אביו באלכסנדר, והוא האדמו"ר האחרון שהיה בעיר. נמלט מאימת הנאצים ללודז' ולאחר מכן לוורשה, וגם בה כיהן כאדמו"ר. כדי להינצל מגירוש להשמדה הועסק בחנות נעליים, אך בסופו של דבר גורש ונרצח בטרבלינקה.

הרב יחיאל – כיהן ברבנות מקוב מזובייצקי שבאזור ורשה, בזמן הכיבוש הנאצי בפולין היה בגטו ורשה. בפורים תש"ג היה אחד הרבנים שהסתתרו בבונקר בבית הרב שלמה אלימלך רבינוביץ מקרימולוב (באזור לודז').

רבי יעקב בונם – כיהן כאדמו"ר בגטו ורשה (בנו של האדמו"ר מקרימילוב).

הרב ירחמיאל ישראל יוסף – נישא לטובה חוה בת רבי נתן דוד רבינוביץ מפארציווא שנפטרה באלכסנדר בתמוז תרצ"ט. ילדיהם: שרה רחל, רוזה אסתר, שמואל נתן דוד.

רבי שמואל – כאחיו רבי אברהם חיים, כיהן גם הוא כאדמו"ר באלכסנדר.

יעקב פנחס שרגא פייבל – בן הזקונים, נפטר כבחור בי"ג באדר תרצ"ח.

מרת רוזה מינדיל – נישאה לרב אלימלך שפירא, ראב"ד גלובנה, ובן הרב פישל שהיה ראב"ד בלוינה. ילדיהם: ירחמיאל יעקב שרגא ומלכה. כולם נרצחו.

פייגה – נישאה לרב חיים אלתר באומגרטן. ילדיהם: חיה רוזה, מלכה ושמואל צבי. כולם נרצחו.

מרת הינדה פרל – נישאה לרב יוסף הלוי הורוביץ-שטרנפלד, בן רבי ברוך קלמיש, הרבי מפילץ-חנצ'ין. ילדיהם: יחיאל, שמואל צבי ואסתר ברכה. כולם נרצחו.

מרת אסתר מלכה – נישאה לרב יעקב יחזקאל הכהן רבינוביץ, בן רבי נתן נחום, הרבי מקרימילוב. ילדיהם: שמואל צבי ושרה יהודית. כולם נרצחו.

מרת רחל – נישאה לרב מנחם מנדל הלברשטאם, בן הרב נחום, ראב"ד אשציסק. ילדיהם: שמואל צבי, רוזה פייגה ושרה אסתר. רחל, בעלה וילדיהם נרצחו.

מרת לאה – נישאה לרבי חיים הלוי הולשטוק, בן רבי יחזקאל, הרבי מאוסטרובצה. בנם: שמואל צבי. כולם נרצחו.

מרת סימה – נישאה לרבי מסלונים שנרצח בשואה, רבי שלמה דוד יהושע וינברג, בן רבי אברהם וינברג השני, ה"בית אברהם", שהיה האדמו"ר מסלונים לפניו. בתם: שרה אסתר. כולם נרצחו.

מרת בריינדיל – נישאה לרב נפתלי צבי בורנשטיין, בן רבי שמואל בורנשטיין, הרבי מסוכטשוב. בנה: שמואל.

דבורה הדסה.