חורבן בית הכנסת העתיק "מהר"ם מלובלין" – שלהי חודש ניסן תש"ב.

יהדות לובלין העתיקה והמפוארת, הייתה הקרבן הראשון של "מבצע ריינהרד"  הידוע לשמצה, שבמסגרתו חוסלה באכזריות פראית אוכלוסיית הגטאות הגדולים בכל רחבי פולין.

מבין ארבעים אלף יהודי לובלין שהיוו כשליש מאוכלוסיית העיר, נהרגו שלושים וחמש אלף איש עד חודש ניסן – אייר תש"ב, והאלפים הבודדים ששרדו, גורשו לגטו קטן בשם "מיידן טטרסקי" וממנו למחנה מיידנק, שם נהרגו כולם במהלך מבצע "חג הקציר" (סתיו תש"ד, במסגרת מבצע בעל שם חגיגי זה, נהרגו ביריות לתוך בורות למעלה מארבעים ושלוש אלף יהודים בו זמנית בכמה מקומות, תוך השמעת מוזיקה מחרישת אוזניים).

אז, באביב 1942, שלהי ניסן תש"ב, משעלה הכורת על הקהילה השורשית והמפוארת באירופה בכלל ובזמניה היפים- הקהילה המפוארת והידועה בעולם כולו – , גמרו אומר מספר ניצולים, יהודים מלובלין, להגיע בכל דרך אפשרית למרכזים היהודיים הענקיים ברחבי פולין הכבושה, כדי להזהיר את היהודים לבל יתפתו לשידולי הגרמנים ולא יתפנו מרצונם לשום מקום, כי הגרמנים דרך אחת להם, – דרך המוות והרציחות.

כך הגיעו במסירות כמה יהודים בודדים לורשה, בה עדיין חיו מאות אלפי יהודים, וניסו לשכנע את ראשי הקהילה היהודית בכך שבכוונת הגרמנים לחסל את יהדות פולין, ואכן כמה מראשי יהדות ורשה שוכנעו אולם רבים מהם, כולל ראש הקהילה מר אדם צ'ארניקוב, לא יכלו להאמין שזה מה שהגרמנים מתכננים לעשות. הם נטו יותר להאמין שהגרמנים זקוקים לכוח העבודה היהודי. הם לא קיבלו את עדותם של הניצולים על ההשמדות ההמוניות.

שמונים שנה בדיוק חלפו מהיום המר בו גורש היהודי האחרון מתחומי העיר לובלין. לובלין, העיר ההומה שחיים יהודיים פיכו בין משעוליה ושממנה יצאה תורה והוראה במשך מאות שנים. בלובלין רבת היחס וההוד כיהנו לפנים גדולי ומצוקי ארץ, וממנה יתד ופינה להנהגת כל עולם היהדות ברחבי פולין וגליציה וכל מזרח אירופה, לקהילת לובלין הייתה תמיד משפט הבכורה, בה מושב שרי ורוזני התורה וממנה יצאו פסקי דינים והלכות חמורות. בבתי מדרשותיה הוותיקים נוצקו שיטות ודרכי הלימוד והעיון מדורי דורות ולעולמי עד

את חשיבותה של קהילת לובלין ביטא נאמנה מרן מהר"מ שפירא זצוק"ל ביום שהוכתר כרב ואב"ד בה באמרו: לובלין הייתה מאז ומעולם מרכז התורה בגלות, מאז גלות ישראל מגרמניה לפולין.

לובלין, הקהילה העתיקה, שימשה מרכז ליהדות פולין בפרט ויהדות אירופה בכלל. לובלין היוותה מושב "וועד ארבע הארצות", וממנה לא פסקו שיירות עת האיר ממנה אורו הצדיק הנודע "החוזה מלובלין" זצ"ל, וצדיקי בית לובלין – נכדי הגאון רבי עקיבא אייגר, כמו גם הצדיק והגאון הנודע, רבינו צדוק הכהן מלובלין.

לובלין הייתה נודעת בהווי הקהילתי החם שלה, ובמוסדות העזרה והחסד שהיו מצויים בה בכל פינה.

בית חולים יהודי גדול ומשוכלל התנוסס במרכז העיר, והבניין המפורסם בעולם היהודי כולו- ישיבת חכמי לובלין, עודנו מתנוסס בלובלין. גל עד לימים יפים שהיו ואינם.

רחוב יטנצה 3

בלובלין, ברחוב יאטנצה 3 התנוסס בית כנסת גדול, מבתי הכנסת הגדולים והנודעים ברחבי אירופה והוא "בית הכנסת של המהרש"ל". הוא הוקם לפני למעלה מארבע מאות שנה, ובו, לפי השערת החוקרים, התקיימו ישיבות "ועד ארבע הארצות".

בית הכנסת על שם המהרש"ל בעיר לובלין, פולין.

בימיו של המהר"ם מלובלין, שהיה גדול הדור, נוסף מבנה גדול כחיבור לבית המדרש של המהרש"ל, ולכבודו של המהר"ם מלובלין קראו לחלק החדש "בית הכנסת של מהר"ם מלובלין".

שני בתי הכנסת יחד כללו שלושת אלפי מקומות ישיבה. כך מוצאים אנו בקורות דברי הימים, שביום הכתרת הגאון רבי שניאור זלמן זצ"ל בעל השו"ת "תורת חסד" לרב העיר לובלין, נשא הוא את דרשתו הגאונית בבית כנסת היסטורי זה, שהיה מלא על גדותיו, וכל שלושת אלפי מקומותיו היו "מלאים עד אפס מקום". הדרשה, אגב, הכתה גדלים בעולם היהודי והיא נדפסה כחיבור מיוחד בשם "דרשת התורת חסד".

בית הכנסת העתיק דרש תחזוקה שוטפת יקרה מאוד, ובדברי ימיו של בית הכנסת מובאים כמה מבצעי שיפוץ יקרים וממושכים שנערכו בו.

הבימה בבית הכנסת המהרש"ל בעיר לובלין פולין ציור.

בין שני מלחמות העולם, אחרי שנים של הזנחה, הוחלט בקהילת לובלין לשפץ את בית הכנסת בהשקעה חסרת תקדים, אולם המלחמה שפרצה גדעה תכנית זו.

בתחילת שנת ת"ש, עם הכיבוש הגרמני וסיפוח לובלין לתחומי שלטון הרייך השלישי, אסרו השלטונות הגרמניים לקיים כל פעילות דתית בבית הכנסת, והוא הוסב לשמש כמקלט לפליטים.

בסוף חודש ניסן תש"ב, עם גירוש אחרוני יהודי לובלין, יצאה הפקודה לפוצץ את בית הכנסת של המהר"ם, וכך, באופן סמלי, ביום בו עזב אחרון יהודי לובלין את העיר, נהרס בית הכנסת ההיסטורי שמאז לא נבנה שוב, ועל חורבותיו מתנוססים כעת בניינים עירוניים שאינם מסגירים דבר על העבר המפואר של פינת יקרת זו.