ליל הבדולח בעין עיתונות התקופה. הרהורים ותובנות

ביום השנה למאורעות תרצ"ח, שהנאצים כינו אותם "ליל הבדולח" ושם זה השתרש משום מה לדורות, מעניין להתבונן בכותרות העיתונים שראו אור ביום-יומיים ההם, ולהרהר בכמה תובנות.

עיתוני אמריקה היהודית, הן האדוקים והשמרנים והן האחרים, מרחו את שערי הגיליונות בכותרות שחורות וסיפרו על הזוועה לפרטיה, בעוד שעיתוני פולין, ליטא וכו' היו עסוקים באותו יום, 11 בנובמבר 1938, בדברים אחרים לחלוטין. כותרות יבשות וידיעות שלוות ורעננות מילאו את עמודי העיתונים, משל עולם כמנהגו נוהג. לכאורה הסיבה לכך היא שסופרי וכתבי העיתונות האמריקאית היו מרושתים היטב ברחבי אירופה המערבית ולכן ידיעות גרמניה ואוסטריה הגיעו אליהם בזמן אמת, אולם למקרא עיתוני פולין מה שתופס בעיקר את העיניים אלו האדישות ואווירת השגרה כאילו העולם אינו עומד על סף חורבן וכיליון.

מדורי הברכות והאיחולים – קשים לצפייה, שכן רובם הגדול של המברכים והמתברכים (לרגל שמחה או התמנות כלשהי) מצאו את מותם כה מהר. אנשים שישבו ותכננו ורקמו חלומות ודמיינו דמיונות…

הינה, תופסת את העין ידיעה חדשותית מרנינה כל לב. ידיעה שפורסמה בעיתון של העיר קאליש, יום אחרי הפוגרום, כשעדיין רחובותיהן של ברלין ווינה מלאים דם, שברי זכוכית ואבנים.

הכותב מספר בהתלהבות על חוויית הטיסה שלו לארץ ישראל באווירון של חברת לוט (חברת התעופה הפולנית עד היום). להלן צילום הכתבה, תחת הכותרת "בפעם השנייה עם לוט לארץ ישראל". רק חמש עשרה שעות ארך התענוג הזה, במקום 7 ימים בספינה!

הכותב אינו מסתיר את התרגשותו מחוויית הטיסה באווירון הכסוף, שהוא לדבריו מהמטוסים המשוכללים בעולם מייצור אמריקאי. הוא מתאר את יפי הדרך ואת נעימותה, ומנבא בבטחה: אם הדרך היום ארכה 15 שעות, הרי שבעוד שנה אחת בלבד תארך הדרך רק 11 שעות! כך שעוד "נוכל לאכול ארוחת בוקר ב'פיקדילי', ואת ארוחת הערב באותו יום כבר נסעד ב'קרלטון' שברחוב הרצל"… האם העלה הכותב הנכבד על דעתו מה יהיה בשנה הבאה "כעת חיה", איפה יאכלו בבוקר ואיפה בערב?… זו רק דוגמה, והיא קורעת לב.

צילום העיתון היידי האמריקאי "טאגבלאט", יום אחרי ליל הבדולח, באדיבות הספרייה הלאומית.

העיתון "פארווערטס"

אולם, אם אנו רוצים לדון לכף זכות את מערכות העיתונים בפולין שאינם מספרים על הפוגרום הגדול בהיסטוריה מחוסר ידיעה והיעדר אינפורמציה, הרי שיוקשה עלינו הדבר עד מאוד כשנעלעל בדפי עיתון העיר לובלין, שבוע בדיוק אחרי ליל הבדולח (18 בנובמבר 1938).

העיתון מקדיש דף שלם על מאבק השליטה בבית הכנסת של המהרש"ל, ומביא בהרחבה את טענות ה"עם" שרוצה שבית הכנסת ינוהל כבית כנסת עממי (פאלקס שוהל) מודרני, מטופח, עם חזן ומקהלה ותאורת חשמל במקום תאורת הנפט הישנה. אין ידוע לנו מה היה הוויכוח ומי היה נגד מי באותו פולמוס, אבל במבט לאחור, כשמתבוננים מה אירע לכל צדדי הוויכוח רק שנה-שנתיים אחר כך, הלב נקרע והנפש נסערת.