לנצהוט

שמונים וחמש שנה לחורבנה

מאת יעקב רוזנפלד

לנצהוט, עיירה יהודית עתיקה, הייתה בית ליהודים רבים במשך שנים רבות. לנצהוט – מלפנים התגורר בה החוזה מלובלין (לפני שעבר ללובלין). גם הבני יששכר התגורר בלנצהוט, ועוד גאוני וצדיקי עולם.

לפני השואה חיו בלנצהוט 2,750 יהודים, מהם שרדו כ-900, אלו שברחו לברית המועצות בתחילת המלחמה.

יהודים בלנצהוט בתקופת השואה עם סרט מגן דוד על הזרוע

https://lancut.wkraj.pl/html5/index.php?id=37772#44154/335

(סיור וירטואלי בלנצהוט)

שמונים וחמש שנה חלפו מחורבנה של לנצהוט, והיום כבר אין רבים ששמה וזיכרונה של עיירה קסומה מהלכים עליהם קסם כמו בשנים עברו.

לנצהוט הייתה עיירה מיוחדת. ההווי שלה היה יוצא מהכלל. במשך שנים רבות לאחר החורבן היו יוצאי לנצהוט הן בארץ ישראל והן באמריקה בקשר הדוק. ארגון יוצאי לנצהוט היה דומיננטי בחיי יוצאי העיר ופליטי המלחמה, וכעת משכבר כמעט לא נשארו יהודים שזוכרים את לנצהוט בתפארתה, ננסה להיזכר בימים הטובים שלה, נטייל ברחובותיה ונסייר, מטאפורית, בבית המדרש היפה והמפואר שהוא מהיחידים שנותרו לפליטה ועומדים על תילם ברחבי חבל ארץ זה.

לא תמיד היו קלים חייהם של יהודי לנצהוט. כמו כל פזורת ישראל שהתגוררה במזרח אירופה חוו יהודי לנצהוט זמנים קשים. גזרות כלכליות, רדיפות, עלילות דם וכו' היו פוקדים את לנצהוט לעיתים. גם שרפות קשות אירעו בה ועשו בה שמות, אולם יהודי לנצהוט היו שמחים בחלקם, עובדים לפרנסתם ובעיקר, עובדים את בוראם באהבה ובמסירות. בתי הכנסת של לנצהוט תמיד מלאו צאן אדם. יהודים זקנים עם צעירים היו לומדים ביחד ופניהם קורנות. בתי הכנסת המו מתפללים במשך כל שעות היום. ארגוני חסד וסיוע פעלו להטות יד תומכת לכל נצרך, ובתי חינוך לבנים ובנות גידלו עדרים של תשב"ר דור אחר דור. הפרנסה היהודית בלנצהוט סיפקה את מה שהפרנסה היהודית יכולה הייתה לספק בימים ההם, למי פחות ולמי יותר, שוק העיירה היה פעיל ויידיש הייתה שפתו, בתי המרחץ היו כנהוג חמים ומהבילים ויהודים הזיעו בהם את הבל ימי החול שעה קלה לפני כניסת השבת, ויצאו נקיים וממורקים לקראת שבת. שבתותיה של לנצהוט החסידית היו מלאי אור ושמחה. בתי הכנסת היו מוארים ושירה ערבה הייתה בוקעת מחלונותיהם.

יהודים בעיירה בדרכם לבית הכנסת

צמוד לבית הכנסת הגדול, שבחיצוניותו לא היה מרשים במיוחד אבל תוכו היה רצוף פאר והדר, היה בית נוסף, קטן יותר, וסביבו רחשה הילה של נוסטלגיה וקדושה. זה היה בית הכנסת ההיסטורי של החוזה מלובלין, שאורו זרח מעיירה זו לפני שעקר ללובלין. הרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ, מאבות החסידות, נפטר בלנצהוט ובה מקום מנוחתו. ציונו היווה אבן שואבת לרבים שבאו לפקוד את הציון הקדוש, בהם גם מגדולי וצדיקי הדורות.

לנצהוט הייתה עיר חסידית חמה ומלאה חיות ושמחה כמעט מאז ימי ייסוד החסידות. הרבי ר' אלימלך מליזענסק ביקר בה תכופות, וחסידים רבים היו לו בה. חותמם הטהור של צדיקים וקדושים היה טבוע על לנצהוט עד לסופה המר, לפני שמונים וחמש שנה.

הינה תיאור של הווי ה"קלויזים" וה"שטיבלאך" בלנצהוט:

"ברם, בדבר אחד היו שווים בלנצהוט… קול תורה ותפילה לא פסק בה יומם ולילה. תמיד היו מלאי חיים, שמחה ורוממות הנפש. הקלויזים בלנצהוט היוו את מצבר היהדות הדתית, סולתה ושמנה של העיר. בעלי בתים מהמכובדים שבעיר היו מתפללים ולומדים בקלויזים שהיו תמיד פתוחים לתורה ולתפילה. בלילות החורף הארוכים, כשבחוץ השתוללו סערות שלג, כפור וסופות, הקדימו לבוא לקלויזים. כבר בשעה שתיים לפני עלות השחר נמצא בהם מספר גדול של בחורים ובעלי בתים שלמדו בהתמדה, ואלה שאיחרו ובאו בחמש עם שחר לא יכלו למצוא להם מקומות ישיבה.

במשך כל היום היו הקלויזים מלאים בחורים ואברכים שהיו סמוכים על שולחן חותניהם ותלמידי החדרים. כולם היו זורמים לקלויזים ובתי המדרשות.

בערבים דמו לדוד רותח בהמון מתפללים ולומדי תורה וסתם יהודים שהיו באים להתחמם ליד התנורים, ודרך אגב שמעו דברי תורה ואמרו פרקי תהילים".

הכותרת מעל הבימה בבית הכנסת בלנצוט

(מ.ש. גשורי, על החסידים ועל הצדיקים בלאנצהוט, בתוך ספר לנצהוט, עמ' 69)

בעז"ה בשבועות הקרובים תפורסם סדרת מאמרים על לנצהוט בימיה הטובים. על המקרים ההיסטוריים שהותירו בה חותם כמו עלילות הדם ועוד, על חייה בין שתי המלחמות ועל הגרף פוטוצקי אוהב היהודים, דמות מעניינת שהייתה חלק בלתי נפרד מחיי לנצהוט היהודית, על בית הכנסת ההיסטורי שלה ועוד.