מאה שנה להכרזה על לימוד ה"דף היומי"

מאת: הרב דוד אברהם מנדלבוים

הארה שמימית

עשירי מעש ויצירה היו חיי מהר"ם שפירא זצ"ל עלי אדמות, אך אחת המתנות החשובות ביותר שהנחיל לעם ישראל הינו רעיון ה"דף היומי". אין לך בעולם יצירה שבה נתלו מעלות טובות רבות כל כך כפי שנתלו ברעיון נשגב זה, שהיה הארה שמימית לשעתה ולעתיד לבוא.

רבי מאיר שפירא זצ"ל

יש שראו את עיקר מעלתו ב"אהבת התורה" שנתרבה על ידו בעולם, המרתק אלפי ורבבות מקהלות עמך ישראל מדי יום ביומו ללימוד התורה, ויש שראו בו את מעלת כח האחדות וההתאגדות של כל החרדים הלומדים דף אחד, כאשר באותו יום ובאותה שעה מתעסקים ומתייגעים כל שלומי אמוני ישראל באותו הדף ויחדיו עמלים באותה סוגיה ובאותו ענין.

אך כשם שהתורה אין לה סוף – ארוכה מני ארץ ורחבה מני ים, אף שבחי רעיון זה לא הגיעו עדיין לידי מיצוי, אלפי השיעורים, רבבות הלומדים, אלפי רבבות הדפים הנלמדים מדי יום ביומו מכוחו של רעיון זה הם הם תהלותיו, הם השירה הנצחית לרעיון נפלא זה.

הכנסיה הגדולה הראשונה

במסגרת הדיונים שקדמו לכינוס ה"כנסיה הגדולה" הראשונה של "אגודת ישראל", התקיימו דיונים ארוכים וממושכים, אסיפות וישיבות, שאת רובם פיארו רועי ומנהיגי הדור, כ"ק אדמו"ר בעל ה"אמרי אמת" מגור זצ"ל, הגאון ר' חיים עוזר מוילנא זצ"ל, כ"ק אדמו"ר מטשורטקוב זצ"ל ועוד, ביניהם יש למנות את כינוס המועצה המרכזית של אגוד"י בווין יט-כה אדר ב' תרפ"א, כינוס בחודש שבט בקראקא, וכינוס בחודש טבת בברסלאו.

חלקו הימני של שולחן הנשיאות בהכנסיה הגדולה העולמית הראשונה של אגודת ישראל. נראים מימין לשמאל: הרב עזריאל מונק, הרב מיכאל כאהן מפולדה גרמניה, אחרון משמאל הרב אהרן לוין מריישא ולפניו הרב מאיר שפירא מלובלין. מאחור נראים רבנים מסלובקיה.

בכינוסים אלו נבחרו המוסדות העליונים של "אגודת ישראל" העולמית, ורבינו מהר"ם שפירא זצ"ל נבחר כחבר הועד הפועל העולמי המצומצם של "אגודת ישראל".

גולת הכותרת של פעילותו הצבורית היתה במסגרת הכנסיה הגדולה הראשונה של "אגודת ישראל" שהתכנסה בוינה ביום ד' ג' אלול תרפ"ג.

בכנסיה גדולה זו נוכחו בעל החפץ חיים זצ"ל, כ"ק אדמו"ר מגור בעל ה"אמרי אמת" זצ"ל, כ"ק אדמו"ר מטשורטקוב זצ"ל, הגאון רבי חיים עוזר זצ"ל מוילנא, ועוד עשרות מגדולי ומאורי אותו הדור.

מהר"ם שפירא זצ"ל היה אז צעיר לימים, אך בין כל הרבנים ואישי הצבור הוא בלט במעופו ובחזונו, עיני כל היו נשואות למוצא פיו של הרב מסאנוק אשר כל הליכותיו – גינוני מלכות, וכל כשרונותיו וסגולותיו היו קודש למען הכלל.

היה זה אך טבעי שהוא נבחר לועדה החשובה "לעניני חינוך וחיזוק הדת" שפעלה במסגרת הכנסיה הגדולה ויזמה דרכי פעולה שונים לביצור עניני הדת ביהדות החרדית.

לפני פורום נכבד זה בו היו חברים גדולי תורה ויראה וביניהם חברי מועצת גדולי התורה, הביא רבינו לראשונה את הצעתו שהועדה תמליץ לפני הכנסיה הגדולה, בין שאר החלטותיה, לקרוא לכל עם ישראל להתחיל בלימוד "דף יומי" אחד מדי יום לפי סדר הש"ס החל מראש השנה תרפ"ד.

לימים סיפר רבינו לתלמידו הרב דוד ויסברוד ז"ל, כי מתחילה כשניצנץ במוחו הרעיון של דף היומי היה רוצה להציע אותו מעל במת הכנסיה הגדולה אך ורק למען הצעירים, לא חלמתי אמר רבינו זצ"ל. שהכנסיה תחליט את הלמוד עבור זקני הדור, אולם כשהתחלתי לדבר ארוכות בדבר תועלת לימוד דף יומי – כי לדעתי תועלת רבה יש בזה אם בכל יום נלמד דף גמרא אחד על ידי רבבות יהודים והוא מגיע השמימה – באה ההפתעה הגדולה שהרעישה עולמות ממש, וכולם הסכימו פה אחד שהוא עבור כל אחד מישראל.

ראוי לציין מה שסיפר רבי אליעזר ברויאר ז"ל יליד ווינא (בספרו שיח אליעזר ע' תקא) כי בטרם הכריז הגר"מ שפירא על הצעתו זו במעמד האלפים, העלה אותה כהצעה באסיפה מצומצמת של רבנים ועסקנים שנתקיימה לפני הכינוס הגדול, בה נכח גם ר"א. כך שהוא זכה להיות בין אלה ששמעו על ה"דף היומי" לראשונה מפי מייסדה, ואף הצטרף בהתלהבות לקהל לומדיה.

הגאון ר' חיים קריזוירט זצ"ל רבה של אנטוורפן הי' מספר (הובאו דבריו בספר מי"ם חיים ע' לח – ט) מה ששמע בשעתו, כי מהר"ם שפירא רצה בכל מאודו שהרעיון שהגה יתקבל אצל גדולי הדור. אלא  שבהיותו צעיר – במידה מסויימת של צדק – חשש שלא תתקבל הצעתו. מה עשה? בטרם נפתחה הכנסיה הגדולה באופן רישמי, נכנס אצל החפץ חיים וביקש ממנו שיהיה הוא, ממעמדו הרם, המציע בפני קהל הרבנים. החפץ חיים סרב ואמר לו: "לא, תציע בעצמך את רעיונך לפני באי הכנסיה. אולם זאת אבקשך: להכנס לכינוס הגדול עשרים דקות מאוחר יותר מהזמן הנקוב". רבי מאיר לא הבין מהי כוונתו של ה"חפץ חיים", אך אמון באמונת חכמים לא הרהר וקיבל את דבריו. כשהופיע רבי מאיר שפירא בכניסה אל האולם, כבר היה מלא מפה לפה. החפץ חיים שראהו נכנס, נעמד לכבודו מלוא קומתו, וכמובן כל השאר קמו אחריו לכבודו, ובצורה זו התגדל שמו, ובשעה שדיבר לפני הקהל – נשמעו דבריו בקשב, אודות לאותה עצה של החפץ חיים.

 תאור זה אושר ע"י הר"ר שרגא הרמן ז"ל שנכח באירוע בכנסי' הגדולה. וכן מובא בקובץ "תפארת רדומסק" (אדר תשס"ג ע'  (40 ובקובץ אורייתא) כרך כ' ע' רע"ג) .

למען האמת, רבינו ידע והיתה לו הכרה ברורה שרעיון זה עתיד לכבוש את לבבות כל עם ישראל, אך באצילות נפשו בחר לכבד בו את חברי הועדה ולייחסו על שמם.

כיום כשה"דף היומי" הפך להיות נכס של כלל ישראל קשה להאמין, אבל העובדה היא, שהרעיון החדשני זה התקבל במסגרת הועדה בספקנות ובהיסוסים. כפי שניסחו זאת כמה מנכבדי הועדה:

"היתכן, אם יהודי רוצה ללמוד מסכת שבת, כיצד אפשר להכריח אותו שילמד מסכת ברכות?" הסתייגות זאת אכן התקבלה על דעת החברים, וההצעה ירדה מן הפרק, אך כפי שסופר ע"י הרה"ח ר' אהרן נח בלסברג ז"ל ששמע מאביו רבי בנימין וואלף ז"ל שהשתתף עוד בכנסיה הגדולה ההיא כנציג קהילת אנטוורפן, ושמע מרבינו זצ"ל בעצמו. כי הוא רצה בכל לבו ונפשו להעלות את ההצעה למרות ההתנגדות של כמה מגדולי התורה.

והגאון ר' חיים עוזר זצ"ל מווילנא הוא זה שעיצב את הפשרה, כי רבינו מהר"ם שפירא זצ"ל יעלה את ההצעה בבימת הכנסי' הגדולה בתור הצעה פרטית ואישית ולא בשם הועדה, מול פשרה זו לא יכלו גם המתנגדים לעמוד.

וראה בקו' מי"ם חיים על הגר"ח קריזווירט זצ"ל (ע' לט בהערה ד') המביא: בין המתנגדים להצעה הי' אחד מגדולי ראשי הישיבות. והוא תהה בקול רם: "פתאום כל 'עם הארץ' יגמור את הש"ס ויכונה "ש"ס יוד' !?מהר"ם שפירא נבוך ביותר, אך ישב שם הגאון ר' מנחם זמבא זצ"ל והוא הוציאו ממבוכתו ואמר בחכמה: "יהודי שגומר את הש"ס כבר לא ייקרא עם הארץ!".

 רבינו שרעיון קדוש זה לא הירפה ממנו, לא אמר נואש, וביקש את רשות הועדה להעלות לפחות את ההצעה הזו בשמו הפרטי.

"בבקשה" השיבו הרבנים המסתייגים, "אם כבודו רוצה להציע הצעה מוזרה זו בשמו הפרטי הוא רשאי".

קיימו וקבלו

ביום ג' ט' אלול תרפ"ג התכנסה מליאת הכנסיה הגדולה בראשות הג"ר יהודה לייב צירלזון זצ"ל, ורבינו התכבד להציג לפני הקהל את הצעות והחלטות "הועדה לעניני חינוך".

הג"ר יהודה לייב צירלזון זצ"ל

בקולו הרם והצלול הקריא רבינו ופירט אחת לאחת עשרים ושמונה הצעות בענינים שונים בתחומי החנוך וחיזוק הדת.

כאשר גמר להקריא את כ"ח ההצעות, ביקש רשות מאת המליאה להגיש הצעה פרטית, ואז ניצתו עיניו באור גדול ובקול רווי התרגשות, בחיל ורעדה החל להרצות לפני הקהל במעמד גדולי התורה את הצעתו לאמור: "על הכנסיה הגדולה להחליט, כי החל מראש השנה תרפ"ד יש ללמוד מדי יום ביומו דף גמרא לפי סדר הש"ס מתחילתו, ומעתה יהא לימוד דף זה הסמל של כל אגודאי נאמן".

בשלב זה עבר רבינו לתאר, וכדרכו בציוריות רבה, את המעלות המרובות של רעיון זה: "הרי אין דבר יותר הולם לסמל את מטרתה של אגודת ישראל ואת עיקר תכליתה בכיוון "ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם" מאשר דף של גמרא. וכי מהי שאיפתה של אגודת ישראל, כפי שזו באה על ביטויה בכינוס נהדר זה, לאחד את יראי השם מכל קצוי תבל, לצרף לחטיבה אחת את כל הגלויות, את יהודי כל התפוצות, להגדיל תורה ולהאדירה. והנה אותה אחדות מוצקת תתבטא בלימוד דף אחד.

שוו בנפשכם, כמה נפלא הוא חזיון "דף היומי" כשיתגשם, הנה נוסע לו יהודי באניה ותחת בית שחיו מסכת "ברכות", נוסע הוא שבועיים ימים מארץ ישראל לאמריקה, כל יום עם דמדומי חמה הריהו פותח את הגמרא ולומד את ה"דף", ובבואו לאמריקה, הריהו נכנס לבית המדרש בניו-יורק ומוצא להפתעתו עוד יהודים עוסקים באותו דף שבו הגה היום. מצטרף הוא ללומדים בחדוה, מתפלפל עמהם, והם משיבים לו, נמצא שם שמים מתאדר מתגדל ומתקדש.

ויהודי מארצות הברית שעקר לבראזיל שבדרום, או ליאפאן שבאסיה, הריהו סר בראש ובראשונה לבית-המדרש ומוצא את כולם עסוקים בדף שהוא עומד היום – – – וכי יש לנו איחוד לבבות גדול מזה? ולא רק זאת, עד הנה נשארו מסכתות שלא למדו אותם ציבור גדול והיו כ"יתומים", רק יחידי סגולה חמלו עליהם, וה"דף" יתקן הכל!"

אך סיים רבינו את דבריו, והתרגשות סוערת אחזה בכל הנוכחים, אלפי הצירים קמו מכסאותיהם מחאו כף והריעו בקולות שמחה, גלי התשואות גברו והלכו ולא פסקו שעה ארוכה. והיה במראה זה ובקולות אלו בבואה והד רחוק מאותו קול שנישא בחורב – "נעשה ונשמע"!

הרעיון נקלט!

ההתלהבות גרפה את כל הנוכחים וסחפה איתה אף את אותם גאונים שהיו בתחילה מראשי המסתייגים והמפקפקים בתועלת הרעיון ואפשרות ישומו.

כיון שירד רבינו מהבמה, ניגשו אותם מתנגדים לרבינו ולחצו את ידו בחום ואמרו: אנו מבקשים סליחה, הרב מסאנוק, אנו מודים, שרק כעת השגנו והבנו את ההצעה של כבודו. כוחה ומשמעותה.

וכך נכנס הרעיון ונקבע כאחת מהחלטות ה"כנסיה הגדולה":

"היהדות החרדית של כל העולם, מקבלת על עצמה ללמוד בכל יום דף אחד ידוע, החל ממסכת ברכות בראש השנה תרפ"ד".

דבר ההחלטה היכה גלים בכל קהלות הקודש, ושעורי תורה החלו להתארגן בערי פולין ובכל ארצות תבל לפי סדר דף היומי.

רעיון ה"דף היומי" חישמל את האולם של הכנסי' הגדולה. ובעקבות זה חישמל את כל עולם התורה והיהדות. בכל קצווי תבל החלו בלימוד ה"דף", המוני יהודים מזקני הדור ראו זכות לעצמם לספר לנכדיהם, על כך שזכו להשתתף באותו אירוע מופלא בכנסי' הגדולה הראשונה, אירוע בו הביא מהר"ם שפירא לעולם את רעיונו המופלא.

הגאון ר' יונה מרצבך ז"ל שהגיע לכנסי' מעירו ברלין, התרגש עמוקות מהאירוע ההוא. והחל מיד בלימוד ה"דף היומי" ויסד בעירו ברלין חבורה ללימוד זה. והתמיד בה על יומו האחרון, כשהוא מתאר תמיד מתוך התפעלות עצומה את נאומו של מהר"ם שפירא זצ"ל בכנסי' הגדולה (ראה בספר פרקי חיים על דרכו ופעליו, ע' 93 והלאה) .

עוד מובא בספר הנ"ל על רבי יונה מרצבך ז"ל: הדף היומי הפך להיות לחם חוקו של רבינו, אותו למד לעתים גם בשעות לילה מאוחרות אחר יום נסיעות מפרך. לפעמים הגיע להחלטות על פי הנושא שלמד באותו יום בדף היומי, והיה מוצא בתוכנו "סימן" למאורעות שפקדוהו, במשך חייו הספיק לסיים במסגרת זו את כל הש"ס כולו שבע פעמים.

בנאום שנשא נשיא "אגודת ישראל" העולמית, מו"ה רבי יצחק מאיר הכהן לווין זצ"ל (חתנא דבי נשיאה – כ"ק אדמו"ר בעל האמרי אמת מגור זצ"ל) בסיום הש"ס שנערך בירושלים בכ"ח טבת תשכ"ח (אמר הרי"מ זצ"ל: זכיתי לקחת חלק בכנסיה הגדולה הראשונה של אגודת ישראל במעמד של גאונים וקדושים זצ"ל, בזמן שהגה"צ מהר"ם שפירא זצ"ל הציע והכריז את לימוד דף היומי, אין לשער ואין לתאר במילים וכל שכן במילים קצרות את הרושם הרם הכי גדול והנשגב במעמד זה, שרוב הנוכחים בו כבר נפטרו הי"ד.

ובזמן שצירי הכנסייה הגדולה הראשונה נסעו לכל הארצות ומסרו דו"ח מהרשמים שלהם על הכנסיה הגדולה, הרושם הכי גדול היה זה של לימוד הדף היומי. ולא רק זאת, אתם יודעים סיים רי"מ זצ"ל: החלטות של כנסיות נשארים הרבה מהם על הנייר, החלטה זו תיכף קיימו וקבלו, והתחילו ללמוד את הדף היומי בהתחלת השנה של שנת תרפ"ד עכ"ד.

גשר של דף

רבינו המשיך לימים לטוות את חוטי הזהב של הרעיון ושורשו, ובשיחה לאחד מכתבי העתים ("יוגילעאוס בלאט") שיצא לכבוד "15 יעהריגען יוגילעאום פון אגודת ישראל", סיון תרפ"ז לאדז'). סיפר:

כאשר נסעתי לקטוביץ, בשנת תרע"ב, להשתתף באותה כנסיה לשם שמים, באסיפת היסוד של אגודת ישראל העולמית – ניקרה אז במוחי שאלה חמורה:

–  איך זה יתכן בכלל שהגאון הליטאי מבריסק, רבי חיים סולובייצ'יק זצ"ל, ינהל משא-ומתן ויתווכח עם רבי יעקב רוזנהיים שבא מפרנקפורט המערב-אירופית? הן רבי חיים מבריסק שואף לראות את כל פלגי היהדות צמודים לד' אמות של הלכה, בעוד שלר' יעקב רוזנהיים ישנן שאיפות ומושגים משלו בצורה אחרת; או כיצד אפשרי הדבר, שיהודי דתי שהגיע מאמריקה החמרנית, המטריאליסטית, יסכים לשיטותיו והשקפותיו של יהודי צפתי שאינו אלא ירא וחרד קיצוני, במובן הטוב של המלה, ושניהם ימצאו שפה משותפת? ומי מסוגל בכלל להאמין, למשל, שהיהודי האורטודוכסי מהולנד חניך התרבות וההשכלה המודרנית, יהא מסוגל לעבוד בצוותא וללכת שלוב יד-ביד עם היהודי החרד ושומר-המסורת בקפדנות מפולין?

ואודה, לא אבוש, כי גם אחרי שדרכתי על מפתן אולם האספה, עדיין ניקרה במוחי אותה קושיה גדולה ולא מצאתי לה פתרון. ככל שיגעתי יותר לגלות את סוד הענין, בה במידה ניטשטש הנושא בעיני עוד יותר, והדריך את מנוחתי.

נו, מה עושה יהודי כמוני במקרה כזה?

פתחתי את ילקוטי והוצאתי ממנו מסכת ברכות, ישבתי ללמוד והתעמקתי בדברי הגמרא.

ואחרי שסיימתי ללמוד את המשנה הראשונה ועברתי לקושיית הגמרא "תנא אהיכא קאי"?, נתקעו לי המון קושיות בגרוני ובשום אופן לא הבנתי את דברי התלמוד. התחלתי לחפש הסבר שיניח את דעתי בפירושים הסובבים את הגמרא ברש"י ובתוספות, במהרש"א ובמהר"ם מלובלין, ואחרי שלמדתי להכיר את שיטת-ביאורו של כל אחד מהם והערותיו, נתגבש במוחי מהלך חדש שפענח לי ביתר בהירות את קושיית הגמרא והסוגיא היתה נהירה לי.

ברגע זה, תוך כדי דיבור, נצנץ במוחי רעיון, כי הנה זוהי התשובה לשאלתי החמורה שהרהרתי בה לפני הלימוד. שהרי כל אדם יודע שהמשנה נוצרה בארץ-ישראל, התלמוד בארץ בבל, פירוש רש"י באשכנז וה"תוספות" בצרפת, מהרש"א התגורר בליטא ומהר"ם בפולין. כל אחד מהם מגלם משהו אחר ובכל זאת דנים הם כולם ומפלפלים בשאלה אחת "תנא אהיכא קאי"?

עתה נחשף לעיני רז-הקיום של "אגודת-ישראל". כי על כן האגודה, משמשת בתור שרשרת-זהב של אחדות וליכוד, הכוללת במסגרתה גם את יוצאי ארץ ישראל וליטא, גם את יוצאי גרמניה והולנד, אמריקה ופולין.

לוח שנה

כדי לסייע ללומדי הדף היומי, סידר רבינו בעצמו לוח שנה מדויק, שבו הודפס הדף הנלמד בכל יום וכן תאריכי הסיומים של כל מסכת.

הלוח פורסם והופץ בציבור, ורבינו צירף אליו מכתב נרגש ובו פנה במיוחד אל הצעירים להצטרף ללימוד דף היומי, וזאת משום שמלכתחילה היתה כונתו לקבוע תקנה זו בעיקר למען הצעירים, (וכמובא לעיל) וכך כתב:

ב"ה

אל הצעירים החרדים לדבר ה' ותוה"ק בכל ארצות תבל!

שלום ורב ברכה חברי לדעה!

הכנסיה הגדולה החליטה – עפ"י הצעתי – שיעור הדף היומי, והכל קבלו עליהם החלטה זו בשביעות רצון ושמחה, אבל אתם צעירים, מבחר עמנו ועתידו, קבלתם אותה בהתלהבות קדושה.

דעו אפוא בנים חביבים, כי נדר גדול נדרתם לאלקי ישראל ועליכם איפוא לגשת אל עבודת הקודש ללמוד בעצמכם ולעורר אחרים לזה.

קבלו בזה מידי לוח השיעור והוכחו לדעת כי התחלת הש"ס היא ביום א' דראש השנה תרפ"ד, וסיומו אי"ה בר"ה לאילנות חמשה עשר בשבט תרצ"א.

דעו לכם, שאם על כל חבר של אגודת ישראל מוטלת החובה ללמוד את הדף היומי, הנה יגדל החוב הזה עליכם שבעתיים.

הבו ונקוה לה' כי יזכנו לראות בבנין בית הבחירה ומלאה הארץ דעה את ה'.

בנים חביבים למקום! יצאתם לעזרת ה' בגבורים – לכו בכחכם זה הלאה!

שאו דגל התורה ברמה, כי עיני כל היהדות החרדית עליכם !והיה ה' עמכם גבורי החיל.

החותם בלב מלא געגועים לתוה"ק ובברכת גמח"ט

הק' מאיר שפירא אב"ד ור"מ דק' סאניק

מאימתי קורין את שמע

ראש השנה תרפ"ד, בבית המדרש הגדול בעיירה גור מצטופפים אלפי חסידים, אשכולות אשכולות של פרחי חסידים נתלים בכל זיז לראות את פני הרבי שסיים עתה את תפילתו ופוסע בדרכו לביתו.

לפתע מסתובב הרבי, פונה לקהל ואומר:

"אני נכנס ללמוד את הדף היומי".

כזרם חשמלי עברו הדברים בין אלפי הנוכחים, וכפי עדות ראיה של הרה"ח הישיש ר' יודל זוננשיין ז"ל שהי' אז בבית המדרש בגור, לא ארכו דקות, וכל אלפי באי בית המדרש ישבו סביב גמרות מסכת ברכות, יכלו לראות קבוצות של עשרה אנשים יושבים סביב מג"ש שהקריא להם את דברי הגמ' בברכות דף ב', כולם רצו להצטרף לרבי בלימוד ה"דף היומי"… וכי מילתא זוטרתא היא? הרבי שאינו נוהג לשתף את הקהל ב"הנהגותיו" קרא כדרכו ברמז קצר לכל החסידים ולכל עם ישראל להצטרף אליו ולאחוז ב"דף" היומי.

גם החסיד רבי חנוך העניך הלוי מנלה ז"ל שהיה אז בבית המדרש היה מתאר כל ימיו בהתרגשות עצומה איך בשניה אחת הפך בית המדרש למרקחה וכולם אצו לחפש גמרא מסכת ברכות כדי להצטרף לרבי בלימוד הדף הראשון.

אף דברות קדשו בשולחנו הטהור בליל ראש השנה זה, נסובו על עניני הדף הראשון בברכות, כפי שהודפס בספרו "אמרי אמת" על ר"ה תרפ"ד.

במאמרו בעתון "דאס אידישע ווארט" (אדר – ניסן תשס"ה ע' 86) כותב הרה"ח ר' שלמה גרינבוים ז"ל מניישטאדט: אני נזכר, באותה תקופה. למדתי במתיבתא שבוורשא, במשך היום למדנו כמובן את סדרי הישיבה, שהיו כמובן המסכתות הנלמדות בישיבות מסדר נשים – נזיקין, אך ברגע שנודע לנו שהרבי, האמרי אמת זצ"ל החל בלימוד ה"דף היומי", מיד נוסדו קבוצות של בחורים והתחלנו ללמוד את ה"דף היומי" במרץ כל ערב. הרגשנו שנהיינו בזה חלק מכלל ישראל…

וכך בכל תפוצות ישראל, באלפי בתי כנסיות, בתי מדרשות, ישיבות ושטיבלעך, נשאלה בעת ובעונה אחת השאלה העתיקה בת אלפי השנים: "מאימתי קורין את שמע בערבית".

הערב הראשון

מתאר הסופר ר' גרשון גורא ז"ל:

"הנני נזכר עכשיו באותו ערב ולא אוכל בשום אופן לשכוח את הרושם שזה עשה אז עלי, ושוב פעם הנני רוצה לרענן אותו לפני, להעלותו בזכרוני מחדש.

היה זה הערב הראשון שהתחילו ללמוד דף היומי. בפולניה, באירופה, ובכל כדור העולם.

ההתעוררות היתה לאין ערוך. בכל בתי המדרש שבעיירה היתה תכונה רבה. ראיתי בין מנחה למעריב עשרות עשרות בעלי בתים מכל הרחובות ההולכים להם לבית המדרש, מחזיקים מתחת לבית שחיים מסכת "ברכות". עוד לא הספיקו גבאי תקון הספרים שבכל מקום להכין מספיק גמרות לאותו יום ההתחלה, ולכן הביא כל אחד ואחד אתו את הגמרא מהבית.

חלק משולחן הנשיאות בחגיגת סיום הש"ס דף היומי בישיבת חכמי לובלין. בתמונה נראים: הבחור מרדכי יהודה לוברט (נואם), הרב אברהם וינברג, הרב אריה צבי פרומר, הרב מנחם זמבא, הרבי מרדזין, רבי אריה לייב לנדא מקולבייל, הרב לייבל מינצברג, הנדבן ר' שמואל אייכנבוים ואברהם מאיר קרונגראד יו"ר צעירי אגודת ישראל בפולין. בין העומדים נראה הרב ישראל יצחק נווינאכט.

השמשים בבתי הכנסיות, היו עסוקים, דאגו לתאורה יותר חזקה, הכינו ספסלים ושולחנות.

בבתי השטיבלך השונים, היתה ההתכוננות יותר חזקה. כי קרובים עוד יותר היו אלה אל ההחלטה הזאת. ומהם הלוא יצאה הפניה אל כל לומדי תורה שבעיירה.

בבית המדרש הגדול, בית הכנסת המרכזי שבכל העיירה, גמרו תפילת מעריב. באופן ספונטני התיישבו כמאה לומדים לשולחנות המיוחדים, שהוכנו על ידי השמשים.

בראש השולחנות התיצב למדן העיירה, פרנס העיר אשר מקום למודו כל השנים היה בבית החסידים שלו. הפעם יצא ממחבואו, מהמחתרת, והתגלה בהתנדבות לפני ההמונים, לפני אנשי העיירה שאינם חסידים, המתגעגעים בכל אופן – כל יום ללמוד דף גמרא עם רש"י – להיות גם קשור עם למוד התורה באופן קבוע.

ה'פנים חדשות' בראש השולחן, כבר אמר הרבה לכל המסובים, כל אחד ואחד היה מאושר שהוא ישמע שעור דף גמרא יום יום, מפי ר' ישראל יונה, "הלמדן המופלג" שבעיירה.

בשמחת נפש עמוקה, ובהתרגשות, פתח ר' ישראל יונה את הגמרא הגדולה שלו, מש"ס 'ראם' הוילנאית, ואחריו כל המסובים, והתחיל את למודו:

"מאימתי קורין את שמע"

עם התחילו את המשפט הראשון בגמרא, עבר תיכף לאגדה, וכמעין נובע התחיל להטיף לפני המסובים אגדות חז"ל מכל הש"ס המדברים בשבחו של לימוד התורה. דבריו היו נאהבים וקלחו כאגלי טל וכרסיסי מים על אדמה צחיחה. הוא עבר אח"כ לדבר בעיקר על ענין 'דף היומי', על ההתקשרות הקבועה שתתחיל להיות מאותו ערב, של כל הלומדים בצותא עם התורה.

יום יום דף גמרא. יום יום ודפו. וכאילו הזמן כרת ברית עם התורה, ולא יהיה יותר, שיום יעבור בלי תורה.

מדברי האגדה, עבר למשנה וגמרא. בדבריו הנעימים ביאר לפני הלומדים, בשפה צחה את ה'שקלא וטריא', ויכוח ער התעורר בין המסובים, אשר השתתפו בעירנות בכל סוגיה וסוגיה. האוירה היתה לבבית, והיה ניכר על כולם כאילו נכנסו לפתע בשטח חיים אחרים לגמרי, כאילו התרחקו לגמרי מאותם חיי היום יום, ועברו לחיים רוחניים אחרים, לחיי שגב והוד, לחיי אצילות ורוח.

ואף שלכתחילה תוכנן, ששעור הדף היומי כל ערב וערב יקח רק שעה אחת. באותו ערב, ערב ההתחלה של לימוד הדף הראשון היומי בהיסטוריה היהודית, ישבו כולם צמודים על מקומותיהם והקשיבו לדברי המגיד שעור ר' ישראל יונה, אשר התכונן באופן מיוחד, ושכח לגמרי את מחוגי השעון שנעו ללא הפסק.

את תחילת למוד "דף היומי" בורשא הבירה מתאר רבי ישראל אידלמן ז"ל (שערים עש"ק אח"ק תש"נ ע' 12(:

"באותו ליל ראש השנה עלינו לחזות בשולחנו הטהור של הרבי הגדול מראדזין זצ"ל ששהה אז בוורשא. נדחקנו בתוך הקהל הגדול שהתאסף ובא מהעיר ומערים אחרות להסתופף בימים הנוראים בצל כ"ק, וכך בעומדנו צפופים זה לזה, שתינו בצמא כל הגה שיצא מפי קדשו אחרי ה"שולחן", כשחזר הרבי לחדרו והשאיר את הדלת פתוחה, נדחקו אנשים פנימה ככל שיכלו להדחק, ואני בן השתים עשרה הייתי ביניהם. בשיחתו שאל הרבי זצ"ל את הקהל – איך נראתה התחלת לימוד הדף היומי ברחוב היהודי וב'שטיבלך', וכשסיפרו לו על המראה הנהדר, הביעו פני קודשו נהרה ושביעות רצון. ואז פתח את פיו הקדוש ואמר בזה הלשון:

"ניהלנו בכנסייה הגדולה משא ומתן עם הרב מגלינא (העיר בה כיהן מהר"ם שפירא כרב) שימכור לנו את זכות המצאת הרעיון הקדוש של הדף היומי, ואמרנו לו כי הננו מוכנים לשלם עבור זה כל מחיר שישית עלינו. אך הוא לא הסכים, והזכות נשארה שלו"…

בחלום אדבר בו

ומכפר נידח מבוקבינה הרחוקה מגיע לכתובת רבינו מכתב מאחותו הנושא את התאריך מוצאי ראש השנה תרפ"ד לאמור:

"בליל ראש השנה חלמתי חלום, ראיתי אותך, אחי היקר, בשמים… המון צדיקים בעלי צורה המזהירים כזוהר הרקיע. ואתה אחי, עמדת בתווך ופניך זרחו כשמש בגבורתה, וכולם חייכו לעומתך והודו לך, ושמחו בך מאד מאד… הודיעני נא, אחי מחמדי, פשר החלום ושברו…"

ולא ידעה אחותו של רבינו, כי בליל זה בו "סימנא מילתא", עלה לשמים "דף גמרא" שנלמד על ידי רבבות אלפי ישראל מארבע כנפות הארץ, דף גמרא שנלמד מכוחו של רבינו ועורר נחת רוח בכל העולמות העליונים.

בראש השנה תרפ"ד נפל דבר בישראל, ה"דף היומי" יצא לדרך, למסע הארוך והנצחי הרצוף מליוני דפי גמרא הנלמדים מדי יום בקדושה ובטהרה, על ידי גאוני עולם, רבנים, פשוטי עם, עמלי יום ויגעי לילה.

הדף היומי, המרגלית הנוצצת של כלל ישראל.

להפיץ את הרעיון

רבינו לא הסתפק בעצם היוזמה, אלא המשיך לעשות נפשות להמריץ ולרתום את ההמונים לרעיון זה.

מתאר הסופר לייבל ביין ז"ל:

"הוא בא לווארשה. במלון "קראקובסקי", הוא מזמין את נציגי העיתונות ומסביר להם בהסברה מאירה את ערכו של הדף היומי, תחילה משכו העיתונאים החילוניים בכתפיהם ולא ידעו לשם מה הטריחו אותם לבוא, אבל אחרי הסברתו המצוינת, שלימוד התורה הוא עניין כל-יהודי וכל המחנות צריכים להיות מעוניינים בהפצתו – משהסביר זאת בלשונו הנאה, בהסברתו היפה והנעימה – הושפעו כולם, והעיתונאים פירסמו בכל העתונים את הרעיון של הדף היומי.

הרחבת המעגל

רבינו היה מנצל גם את סיומי המסכתות שבהם נערכו סעודות מצוה, להמריץ ולתת תנופה נוספת ללימוד הדף היומי ולהוסיף יהודים למעגל הלומדים.

שולחן הנשיאות בחגיגת סיום דף היומי, מחזור שביעי

כבר בסיום המסכתא הראשונה – מסכת ברכות שהתקיים בד' כסליו תרפ"ד פירסם רבינו מכתב חיזוק נלהב כדלהלן:

ב"ה

אל אחינו החרדים לדבר ה' ותורתו הקדושה.

שלום ורב ברכה!

הכנסי' הגדולה שהיתה בווינה בשנת תרפ"ג החליטה – עפ"י הצעתנו – את לימוד ה'דף היומי' והכל קבלו עליהם החלטה זו בשביעות רצון ושמחה ובהתלהבות קדושה, וביום הזה כבר שומעים אנו ממדינתנו ומשאר הגולה הד קול אלפים ורבבות יהודים – כן ירבו – שלומדים דף קבוע מדי יום ביומו, ובעזה"י כבר סיימו מסכת ברכות ביום ד' כסלו ש.ז. ברוב שמחה והמון חוגג והתחילו ללמוד מסכת שבת, באופן שכל החרדים בני תורה בכל הארצות הנם מאוחדים ומקושרים יחד ע"י למוד דף גמרא בכל יום.

הננו צריכים אפוא להתחזק ולהתאמץ בכל עוז שתלמוד תורה ברבים יתרחב ויתפשט בכל ארצות תבל, בכל עיר ועיירה ובכל קבוץ של יהודים, ושלמוד הדף היומי יעשה לחוב קדוש על כל יהודי בן תורה.

הננו נותנים בזה לפניכם את לוח השעור, שעל פיו תווכחו בכל יום ויום את הדף השייך לו הנלמד ג"כ ע"י אחיכם וחבריכם בשאר הארצות והעיירות, הלוח זה ישמש ג"כ לאות זכרון לכל אחד ואחד לבל יגרע את חקו מדי יום ביומו.

חזקו ונתחזקו אחים אהובים בעד תורתנו להרים קרנה, הזדרזו וזרזו איש את רעהו ללמוד הדף היומי הן ביחיד הן בצבור וה' הטוב יזכנו בקרוב לסיים את הש"ס בתוככי ירושלים בעת תמלא הארץ דעה את ד'.

שאו דגל התורה ברמה !וה' עמכם גבורי החיל!

בשם המרכז לחינוך ולימוד התורה של "אגודת ישראל" בפולניה.

החותם בלב מלא געגועים לתוה"ק

הק' מאיר שפירא אב"ד ור"מ דק"ק סאניק

"ללמוד וללמד"…

תלמידו של רבינו, אשר עשה רבות להפצת רעיון ה"דף היומי", הרב ר' יהודה מאיר אברמוביץ ז"ל מספר בזכרונותיו:

רבינו הנערץ, מהר"ם שפירא זצ"ל מלובלין, נוהג היה לעת מצוא לספר לתלמידיו כיצד הגיע לרעיון הקדוש של דף-היומי, ומה רבו מתחילה ההיסוסים והפקפוקים, באם הרעיון הזה יצליח ויכה שרשים באומה.

מוצאי-שבת קודש אחד, נחרט היטב בזכרוני, כאשר נתפתחה השיחה אודות הדף היומי.

נתאספנו קבוצה של תלמידי יח"ל בחדרו הפרטי של רבינו, ראש הישיבה. רבינו היה הפעם במצב רוח חגיגי עד מאד.

ואז בתוך דבריו אמר לפתע משפט מופלא ואלו היו דבריו בפנינו, התלמידים:

"אלמלא היתה בי דחיפה פנימית כבירה, מי יודע אם הרעיון של דף-היומי היה בא לעולם".

וחשוב לציין, ממשיך לספר הרב אברמוביץ ז"ל, רבינו בחר כמה עשרות מבין התלמידים המוכשרים שידעו להסביר דף גמרא אפילו עבור פשוטי-העם, ושלח אותם בכל ערב וערב ללמוד את שיעורי הדף היומי בכל בתי-המדרש של העיר לובלין, בגורלי עלה להשמיע את השיעור בבית מדרשו הישן של ה"חוזה" מלובלין, שנמצא בסימטאות העוני של לובלין.

אודה, כי כאשר נכנסתי בפעם הראשונה לפתיחת השיעור בבית מדרשו של ה"חוזה" נבהלתי ונפחדתי. ריק ועזוב היה בית-המדרש, מאחורי התנור הצטופפו כמה רוכלים דלים ואביונים, אנשי-השוק, עגלונים עייפים, הבאים אל בית-המדרש להתחמם קצת. וזה הכל. לאט לאט נמשכו היהודים הללו הפשוטים והמדוכאים אל השיעור. במשך 3 שנים מלאתי את שליחותי בבית-מדרש זה, במשך הזמן גדלה החבורה, נתרבו הלומדים, ונתחממה האוירה, בכל ערב היו מתאספים אל השיעור 5-6 מנינים של יהודים, והם התמידו בלימוד באורח מפתיע. ערכנו בכל פעם סעודות חגיגיות לסיום כל מסכתא, ובית המדרש השומם והעזוב נתמלא חיים של תורה. וכך היה זה בכל בתי-המדרש של לובלין ושל יתר קהלות הקודש בפולין.

רב מוסר שיעור בדף היומי לקבוצה מאנשי שארית הפליטה בפרנוולד

ליכא מידי דלא רמיזי באורייתא

בכושר החידוש שהצטיין בו היה רבינו זצ"ל מוצא הקשרים ודימויים מענינים ומרתקים לענין דף היומי, ביניהם ידוע נאומו בו דרש כמין חומר את דברי הגמרא:

'אמר רבי גמליאל, פעם אחת הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה אחת שנשברה, והייתי מצטער על תלמיד חכם שבה, ומנו, רבי עקיבא. וכשעליתי ביבשה בא וישב לפני בהלכה, אמרתי לו: בני, מי העלך. אמר לי: דף של ספינה נזדמן לי, וכל גל שבא עלי נעניתי לו ראשי', (יבמות קכא.)

דף זה קרא רבינו בהתרגשות הוא "דף" הגמרא, דף היומי, המזדמן לכל יהודי באשר הוא שם להצילו מגלי הים הזדוניים שמאיימים להכחידו בגשמיות וברוחניות, דף הגמרא המציל כל יהודי מגלי החיים הסוערים, דף נזדמן לי וניצלתי.

בהזדמנות אחרת אמר:

הגמרא במסכת בכורות (ח.) אומרת, שישנה התאמה בימי העיבור שבמינים השונים בין החי והצומח, חדשי העיבור של בהמה דקה, שהם חמשה, מתאימים לזמורת גפן הנותנת פירות לסוף חמשה חדשים מיום נטיעתה, וכיוצא בזה. יוצא מן הכלל הוא הנחש, לאותו רשע, שמסמל את הנחש הקדמוני שהוא 'מקור הקליפות', לא מצאו חבר, ימי העיבור שלו הם שבע שנים, ובצומח אין למצוא נטע שיתאים לו…

והנה ב"דף היומי" אנו מניבים פירות רק כעבור שבע שנים, כי כידוע בלמוד דף ליום מסיימים את הש"ס – אחת לשבע שנים.

זוהי אפוא התשובה והתיקון לחטא הקדמון, התורה היא "עץ הדעת", האילן הזה, הוא המשקל-שכנגד לנחש, ה"דף היומי" הוא שיתן פירות שימתיקו ויתקנו מה שקלקל הנחש הקדמון…

ופעם אחרת אמר:

"במסכת סנהדרין (דף ל"ח ע"ב) אומרים חז"ל, כי האדם נברא מכל חלקי התבל. ראשו מארץ ישראל, גופו מבבל, אבריו משאר ארצות. זה מוכיח לנו, שאם מעוניינים בקיומו של דבר, שיובן ע"י כולם, שיופץ בעולם כולו – חייבים חלקי החומר להיות בעלי מורכבות רב גוונית. רק אז יוכל למצוא את מקומו בכל אתר ואתר.

"ועכשיו הבה ונבדוק את מהותו של דף הגמרא: את המשנה יצר רבנו הקדוש בארץ ישראל, בדומה ליצירת האדם, ראשו מארץ ישראל. הגמרא עצמה סודרה בבבל ע"י רב אשי, גופו מבבל, ועתה הלאה: רש"י ותוספות – מצרפת, הרא"ש מאשכנז, הרמב"ם מספרד, המפרשים האחרונים – מהרש"ל, מהרש"א, מהר"ם וכו'  – מפולין, זה שאמרו אבריו משאר הארצות. זהו גם פירושו של הפסוק בבראשית 'זה ספר תולדות אדם' הספר נערך בדיוק באותו צביון ושיטה שהאדם נברא בו.

זוהי הסיבה איפוא שרעיון הדף היומי נקלט והתחבב כל כך בכל הארצות ועורר הדים כה רבים. ה"דף" מייצג את הסינטזה של חלקי התבל השונים, וכל ארץ וארץ מרגישה לכן את קרבתה ושייכותה ל"דף".

"יותר ממאתיים אלף חברים"…

רבינו, מהר"ם שפירא זצ"ל, שבעצמו הופתע מעוצמת הרעיון וכפי שנתפס בכל תפוצות ישראל, כתב זמן קצר אח"כ לידידיו מכתב מרגש, ואלו דבריו:

"הדף היומי אשר הוחלט על הכנסי' על פי הצעתי, היא תקנה גדולה וקבועה, וכבר יש לנו רשימה כי יותר מאתים אלף חברים בפולין כ"י לומדים השיעור מדי יום ביומו, גם הרבי מגור שליט"א לומד השיעור, ושמעתי כי אמר לאנשי מתי סודו, כי זכי' גדולה זכיתי כי יתגלגל כזאת על ידי.

ואני יודע בנפשי פנימה, כי עבודתי על שדה החינוך בכלל, וחרף נפשי בעד הבני תורה בפרט, הביאני עד הלום בעזהשי"ת".

אחרי סדר פסח

 העיד הגאון החסיד רבי גדליה הרץ ז"ל (ראש ישיבת "חדושי הרי"ם" בת"א) שסעד על שולחנו של כ"ק אדמו"ר בעל ה"אמרי אמת" זצ"ל בליל הסדר תרצ"ו בעיה"ק ירושלים (ספר "אור זרוע לצדיק" ח"ב ע' רלו – ספר "בנסוע הארון" ע' תשס"א), שבגמר עריכת הסדר, כשקם כ"ק אדמו"ר זצ"ל ממקומו הוא אמר לנוכחים:

          "אני הולך ללמוד דף היומי"… (מפי הג"ר יודל פרנקל שליט"א).

"ואל תטוש תורת אמך"

בהזדמנות סיפר רבינו זצ"ל למקורביו, סיפור שאירע לו בימי ילדותו, סיפור שהשפיע עליו מאוד, והי' בין הדברים שהובילו אותו לרעיון המופלא של ה"דף היומי".

וכך סיפר רבינו זצ"ל: אמי זכרונה לברכה היה לה ממי ללמוד מידות טובות, ואכן היא למדה.

אביה זכרונו-לברכה, הגאון והצדיק הנודע רבי שמואל יצחק שור, מחבר הספר "מנחת שי", ידע ברוב חכמתו וצדקתו להנחיל לכל בנותיו אוצר של יראת-שמים ומידות טובות, ולאמי היה אומר לעתים קרובות: "רבות בנות עשו חיל. ואת עלית על כולנה".

היא חוננה בלב יהודי חם, במרץ ורוח של פעלתנות, כ"אשת-חיל" אמיתית. ויחד עם זה היא הכילה אוצר של סבלנות, צניעות וענווה, כפי שנאמר: "כל כבודה בת מלך פנימה".

שתי מידות מנוגדות אלה התמזגו יחד בנשמתה ויצרו הרמוניה מופלאה. מי שהיתה לו צרה בתוך ביתו, או שהיה זקוק לעצה טובה – הרי פנייתו הראשונה היתה אל אמי עליה-השלום. תדיר מזומנת היתה בפיה מלה של נחמה ועידוד, להביא הקלה ללבו של איש מדוכא. תכופות גם היתה קולעת בעצתה הנבונה לחלץ איש ממצוקתו.

מרץ מיוחד וצדקות מיוחדת גילתה אמי לגבי חינוך ילדיה. "חכמת נשים בנתה ביתה"…

מבטי הראשונים אל אמי הנאמנה, ראוה בודאי כשהיא מנענעת את עריסתי ומפזמת לי את שיר-הערש המסורתי "למד בני תורה, כי טובה היא מכל סחורה". מובן שאינני זוכר דבר זה, ברם מאמין אני שכך זה היה, וגם מרגיש אני זאת בחושי.

מה שאני כן זוכר, הם הדברים שהיא אמרה לי עת סיימתי את דרשת- החומש:

"למד, בני, למד, ואני עוד אזכה לשמוע את דרשות הרבנות שלך". וכאשר מקץ שש-עשרה שנה, עם עלותי על כסא הרבנות בגלינה נשאתי את דרשת-הרבנות הראשונה שלי, היא הזכירה לי את דבריה אלה.

דרישה אחרת, היא לא דרשה מאתנו כל עיקר. אדיר כל חפצה היה תמיד, שנלך בדרך התורה ונהגה בה כל חיינו.

עוד היום ניצבת לנגד עיני תמונה מימי ילדותי, בהיותי בן שבע שנים. היה זה יום אחרי אסרו-חג של פסח, שנת תרנ"ד. כשנכנסתי הביתה מצאתי את אמי יושבת שקועה בהרהורים ופניה מפיקים דאגה. היא מלמלה כאילו לעצמה: "יום שחלף שוב לא יחזור"…

"ומי יודע… ומי יודע… תורה כה גדולה וקרבנות כה קטנים"… "מי יודע… מי יודע"…

וכיוון שראתה אותי נקשרו דמעות בעיניה. "אמי"! התחננתי לפניה בקול בוכים, "אמרי נא לי מה קרה", ואז היא פתחה וסיפרה לי, כי עוד לפני פסח הוזמן עבורי מלמד מסכיסטוב, יהודי ירא-שמים ותלמיד-חכם מופלג. הוקצב לו סכום של שלוש מאות רובל ל"זמן" –  נוסף על כל הצטרכויותיו – והנה כבר יומיים אחרי פסח ואין קול ואין עונה.

"התדע, בני", סיימה אמי "כל יום שחולף ללא לימוד תורה – הרי זו אבידה שאינה חוזרת. ומי יודע מה ילד יום… ואולי הקצבנו לו שכר מועט מדי. אכן, בזמננו גם זה קרבן. אבל בעד תורה כה גדולה הרי זה קרבן קטן מדי… ומי יודע…"

ושוב זלגו עיניה דמעות.

דמעותיה של אמי הנאמנה לא היו לבטלה. עוד באותו יום הגיע המלמד שלי, ר' שלום ז"ל, מסכיסטוב, ומפיו למדתי תורה במשך שש שנים רצופות.

מלמד זה היה סמל של "עושה מלאכת ה' באמונה", ודמעותיה של אמי אכן היו כדאיות.

אותן דמעות, וביחוד דבריה של אמי: "בעד תורה כה גדולה הרי זה קרבן קטן מדי" – עוררו כפי הנראה הד גם בלב סבי ז"ל, אביה של אמי, אבד"ק מאניסטרישץ.

כיצד הגיעו הדברים אליו – זאת לא אדע עד היום, ואולם זכורני שבשנת תר"ס, כאשר נסעתי בלווית אמי למאניסטרישץ, ללמוד תורה מפי סבי ז"ל, בחן הוא את קומתי הקטנה והכחושה, ואחר פנה אל אמי ואמר לה בבת-צחוק: "תורה כה גדולה… וקרבן כה פעוט"… ואמי השיבה לו מניה וביה: "זה הקטן גדול יהיה"…

דברי-חכמתה של אמי ליוו אותי כל ימי חלדי והיו נר לרגלי עד היום. כאשר באתי להפיץ את רעיון הדף היומי הייתי מצטט את דבריה:

כל יום שחולף ללא לימוד-תורה – הרי זו אבידה שאינה חוזרת… ובבואי לעשות נפשות למען ישיבת חכמי לובלין, שוב הייתי מצטט את דברי אמי: "בימינו כל מה שנותנים קרבן הוא, אבל בעד תורה כה גדולה כל קרבן הוא קטן מדי!… ומי יודע… ומי יודע…"

החפץ חיים זי"ע וה"דף היומי"

עד כמה חביב היה רבינו בעיני ה"חפץ חיים" ניתן ללמוד בין השאר מן התיאור המלבב על מהלך ביקורו של רבינו זצ"ל בראדין, לפני פתיחת יח"ל – במסגרת מסעו המפורסם על פני כל ישיבות ליטא. שמונת ימי שהותו בישיבת ראדין הפכו לשמונת ימי חג. איה הניב שיוכל לתאר את ההתקרבות המופלגת, הסעודות והריקודים של שמחה שנערכו לכבודו. האוירה היתה חגיגית יותר מכל מה שאפשר לשער, רבינו האציל על בני הישיבה דראדין מטובו, מאוצר-השמחה העשיר שלו, עד שכאילו מאליהם היו מתרוננים ומזמרים ויוצאים אתו במחול.

ה"חפץ חיים" נהג לכנות את רבינו לא אחרת מאשר-  "ר' דף-היומי".

במשך הביקור הנזכר התעניין ה"חפץ חיים" לשמוע בפרטות כמה יהודים כבד לומדים בקביעות את הדף היומי. רבינו סיפר לו, כי עד עכשיו הצטרפו למעגל הלומדים קרוב למאה וחמשים אלף יהודים! נענה ה"חפץ חיים" ואמר: "אני מקנא במר שזכה למכור סחורה טובה כל-כך – הרי קודשא בריך הוא ישראל ואורייתא חד הם".

באותה הזדמנות הביע את שמחתו, על כי באמצעות הדף-היומי נגאלו מתהום הנשיה כמה וכמה מסכתות מסדר קדשים שלא נלמדו עד כה. לפי דעתו, זהו תהליך מופלא של התכשרות והכנה לקראת ביאת משיח צדקנו. "איך עלולים אנו להיראות – היה מתאונן ה"חפץ חיים" כל שנותיו – כשיבוא משיח ויחפוץ לדבר עמנו בהלכות בית הבחירה ובדיני קדשים, בעוד אנחנו לא מסוגלים אפילו להבין מה שיגיד לנו… אוי לאותה בושה…"

וכשהמשיך בעל ה"חפץ חיים" לדבר בשבח הרעיון של ה"דף היומי" אמר:

הבריות סבורים, כי לעתיד לבוא יקראו לכל אחד בשמו: "ר' חיים יקח נא כסא מכובד בגן עדן", ר' יעקב ישב נא וכדומה. לא, לא כך. כל איש ייקרא בשם מסכת זו שלמד אותה: "תשב פה מסכת ברכות", "כסא פלוני למסכת שבת", וכן הלאה. יוצא איפוא, שכל הכסאות שנועדו לסדר "קדשים" היו נשארים בפינה ריקים ומבויישים… משל למה הדבר דומה, למי שהכין לעצמו חליפה מהודרת מן האריג המובחר ביותר שבעולם, ונתנה לחייט אומן שיתפור אותה לפי מדתו, הכל שפיר ויאה, אך הנה הוא מבחין שחסר שרוול שלם – מה מגוחך במקרה כזה הבגד בכללו! כך גם כשפוסחים ומדלגים על סדר שלם בש"ס – חסר שרוול שלם!

"והנה", הפטיר ואמר, "הודות לדף-היומי, גם הכסאות של סדר קדשים בגן-עדן לא יישארו ריקים… גם שרוול מהודר יתקינו לחליפה… ולא יחסר מאומה"…

כ"ק אדמו"ר מוהרי"ד מבעלזא זצ"ל

הגאון ר' יעקב יצחק ניימאן זצ"ל ממונטריאול מספר בזיכרונותיו (ספר אגורה באהלך ע' סד): כאשר דר הרה"צ ר' שלום משאץ זצוק"ל בעיר קלן בגרמניה, התחיל להתפרסם רעיון הדף היומי. וחתנו הרה"צ ר' יואל מאסקאוויטש זצ"ל רצה ליישם את הרעיון ולבססו בקלן. כששאל בעצת כ"ק מרן הרי"ד זי"ע, השיב לו מרן כי ראוי לממש את הרעיון בעירו קלן שבגרמניה. לאחר המלחמה בלונדון שוב רצה חתנו הרה"צ ר' יואל זצ"ל לסדר לימוד בדך היומי, ועלה הספק בלבו אולי צריך להתייעץ עוד הפעם. אמר לו חותנו הרה"צ מהר"ש זצוק"ל, כעת כבר הכל דינו כמו קלן.

הרי אני חייל…

היקלטותו של רעיון ה"דף היומי" שהתקבל בהערצה ובחיבה בכל שדרות העם, הסבה לרבינו עונג רב, ההדים הרבים ששבו אליו בשבחו של הרעיון מכל תפוצות ישראל, היו לו למשיבת נפש.

 פעם סיפר למקורביו בהתרגשות על חויה מיוחדת שזכה לה:

"באחד ממסעותי פגשתי חייל יהודי מראדום בשם יחיאל ישעיהו והבחנתי שבתרמילו מונחת המסכת שבו עמדו ב"דף היומי" באותו יום.

לשאלתי אם לומד הוא בקביעות את ה"דף" השיב יחיאל ישעיהו:

" – בטח! הרי אני חייל, וחייל מציית לפקודות"…

"מלחמה בעם הארצות"

הגאון ר' יוסף שלמה כהנמן זצ"ל רבה של פונביז' השתתף גם הוא בכנסי' הגדולה הראשונה של "אגודת ישראל" שהתקיימה כאמור בווין, אלול תרפ"ג, חדשים אחדים אחרי שובו לליטא מן הכנסיה הגדולה, התאספו אלפי יהודים בקובנא רבתי (ביום שלישי ג' בטבת תרפ"ד) לעצרת חגיגית, בה הופיע הגאון מפונביז' זצ"ל והשמיע הרצאה מרתקת על רשמי הכנסי' הגדולה ולקחיה,(וכמובא בספר "הרב מפונביז'" ח"א ע' רפג).

"אנו עומדים עכשיו ממחרת חנוכה" –  פתח הרב זצ"ל. אמרנו בהודיה "ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופורקן כהיום הזה", אך עדיין עלינו לפרש היטב לעצמנו, במה בעיקר התבטא אז הנס. אכן, היו כמה מדרגות בנס חנוכה, והגבוהה מכולן היא: "וזדים ביד עוסקי תורתך", אסור שימצא בקרבנו אף יהודי אחד שאינו משתייך לאיזו חברה של "עוסקי תורתך" –  זוהי האקטיביות של אגו"י. הוחלט בוינה להנהיג את לימוד ה"דף היומי", כל היהודים בעולם ילמדו אותו דף גמרא בכל יום, דף גמרא ליום. לכאורה, זה מצלצל כלשהו כרעיון אירגוני-טכני, פה בליטא יש ב"ה כל-כך הרבה מ"עוסקי תורתך" שאינם יכולים להצטמצם ולהסתפק ב"דף היומי", אולם עיקר התקוה שאנו תולים בתקנה זו היא – שכל היהודים יהיו בגדר "עוסקי תורתך".

"זוהי הכרזת מלחמה בעם הארצות!"

**

כשעומדים אנו ביום חגיגי זה, בו מציין כלל ישראל כולו 100 שנה לתקנה מופלאה זו, ואנו רואים כיצד לימוד ה"דף היומי" מתגבר ומתחזק מיום ליום בהיקפים בלתי נתפסים בכל רחבי העולם היהודי. הרי אנחנו מבינים כי "קושטא קאי", כי אכן הרעיון שאומץ ע"י כל גדולי ישראל הוא רעיון אמת.זכותו של המייסד מהר"ם שפירא זצ"ל תעמוד לכולנו אכי