מאה שנה לחוקי ההגירה לארה"ב

תרפ"ה 1924

מאת: יעקב רוזנפלד

חוק ההגירה שנחקק בארצות הברית לפני מאה שנה גרם בעקיפין לטרגדיה של מיליוני יהודים מרחבי אירופה שביקשו, בין שתי המלחמות, להגר לארצות הברית, וסורבו.

ארצות הברית, מיסודה, פרחה ושגשגה הודות לכך שהייתה מדינה קולטת הגירה. ההגירה ההמונית הפכה את ארצות הברית למעצמת-על. במשך מאות שנים נתפסה ההגירה לארצות הברית באידיאל האמריקני המסורתי כדרך לנתינת מקלט לנרדפים, וכן כמקור לכוח אדם שנדרש לשם פיתוח השטחים הריקים של המערב. זאת עד לתרפ"ה, 1924, לפני מאה שנה בדיוק, זו השנה הרת הגורל שבה נחקקו חוקי ההגירה הגזעניים של ארה"ב שכתוצאה מהם נמנעה הגירתם של מיליוני יהודים ממזרח אירופה לארצות הברית, וחלק גדול מהם מצא את מותו בשואה האיומה שפרצה 15 שנה לאחר מכן.

חוקי ההגירה של שנת תרפ"ה בוטלו בחלקם כעשרים שנה אחרי תום מלחמת העולם השנייה, אבל למיליוני הקדושים שיכולים היו למצוא מפלט בחופי ארץ החופש זה כבר לא יכול היה לעזור. היה כבר מאוחר מדי.

החוק קבע שההגירה לארה"ב תתאפשר למספר זעום מכל מדינה אירופית, מספר ששווה ל-2.5 אחוז מתוך אוכלוסיית מדינה זו בארצות הברית. דומה היה שהחוק נתפר במיוחד למידותיה של יהדות אירופה, שלפי החוק החדש נחסמה כמעט באופן הרמטי מאפשרות של הגירה לארה"ב.

באתר משרד ההיסטוריה של ארה"ב כתוב:

"המכסה התבסס על מספר האנשים שנולדו מחוץ לארצות הברית, או מספר המהגרים בתוך ארה"ב. החוק החדש התחקה אחר מקורות כלל אוכלוסיית ארה"ב, כולל אזרחים ילידים. חישובי המכסה החדשים כללו מספר רב של אנשים ממוצא בריטי שמשפחותיהם התגוררו זמן רב בארצות הברית. כתוצאה מכך, אחוז הוויזות הזמינות לאנשים מהאיים הבריטיים וממערב אירופה גדל, אך הגירה חדשה מאזורים אחרים כמו דרום ומזרח אירופה הייתה מוגבלת […]

העקרונות המגבילים של החוק יכלו לגרום ליחסים מתוחים גם עם חלק ממדינות אירופה, אך בעיות פוטנציאליות אלו לא הופיעו מכמה סיבות. השפל העולמי של שנות ה-30, מלחמת העולם השנייה ואכיפה מחמירה יותר של מדיניות ההגירה של ארה"ב סייעו לצמצם את ההגירה האירופית. כשהמשברים הללו חלפו, הוראות חירום ליישוב מחדש של עקורים בשנים 1948 ו-1950 עזרו לארצות הברית להימנע מעימות על חוקי ההגירה החדשים שלה […]

בכל חלקיו, המטרה הבסיסית ביותר של חוק ההגירה משנת 1924 הייתה לשמר את אידיאל ההומוגניות האמריקאית. הקונגרס תיקן את החוק ב-1952".

"אידיאל ההומוגניות האמריקאית", שעליו מספר משרד ההיסטוריה האמריקאי, טומן בחובו, במילים ספורות, מאבק קשה מאוד שניהלו גופים עתירי השפעה בארצות הברית, ביניהם לא נעדרו גופים אנטישמיים שגם לא הסתירו את נימת השנאה ממצעם. באופן רשמי המאבק כוון נגד התיישבות אוכלוסיות בלתי אמריקאיות באזורים נרחבים, אוכלוסיות של לאומים שונים, מהם רבים שאף את השפה האנגלית לא ידעו, אולם קבוצה משמעותית ביותר מבין תומכי מכסות ההגירה הייתה זו של תומכי ארגון קו קלוקס קלאן (KKK). בשנים ההן היה זה ארגון רשמי, בעל כוח והשפעה פוליטיים, שהורכב מסניפים אשר הוקמו בכל רחבי ארה"ב (אם כי החברות בארגון נשמרה בסוד, וחברים הסתירו את זהותם בציבור על ידי חבישת מסכות לבנות). נגד ארגון זה הוקמה אז בארה"ב "הליגה נגד השמצה".

לחוק היו השלכות חמורות לגבי היהודים: מכסות ההגירה צמצמו כמעט לאפס את ההגירה מדרום אירופה וממזרחה. השערים נסגרו בפני פליטים יהודים שביקשו לברוח מאירופה בסוף שנות השלושים. עקב המכסות הקבועות בחוק לא התאפשר להם להגר גם בשנים שבהן המכסות של מהגרים מצפון אירופה וממערבהּ לא נוצלו במלואן. מ-1924 עד פרוץ מלחמת העולם השנייה מנעו מכסות ההגירה כניסה של 6 מיליון מהגרים מדרום אירופה, ממרכזה וממזרחה. למשל, בשנה שהסתיימה בסוף יוני 1936 נכנסו לארצות הברית כ-36,000 מהגרים בלבד. מיליוני יהודים מהונגריה, פולין, אוקראינה ורוסיה נחסמו כליל כתוצאה מהחוק החדש.