מוישהל'ה דער זינגער

החזן משה שמעון קראוס ז"ל, לפטירתו.

מאת יעקב רוזנפלד, גנזך קידוש השם.

בצער רב התקבלה הידיעה על פטירת החסיד הישיש רבי משה שמעון קראוס (מוישה'לה) ז"ל.

החזן, יליד מונקאטש, ששרד את המלחמה והיה ידוע בקרב קהלים נרחבים כחזן מחונן, איש חמודות שתמיד החיוך מרוח על פניו, חיוך שאינו מסגיר במאומה את מה שעבר על "ילד הפלא", החזן מוישה'לה קראוס, שהרבי מצאנז זי"ע, ה"שפע חיים", הוציא אותו במו ידיו מעמקי תהום והחזיר אותו לחיים של תורה ומצוות, בימים הקשים שלאחר המלחמה.

משה, שסיפורו שפורסם בסרט וידיאו מבית מפעל העדויות של גנזך קידוש השם עורר הדים רבים, השיב את נשמתו בגיל מאה ואחד, צלול ורהוט עד כמעט הרגע האחרון.

משה לא זכה להשאיר זרע של קיימא, ואנו, בגנזך קידוש השם נזכור אותו לעד ונלמד ונתפלל לעילוי נשמתו.

סיפורו של משה אינו ייחודי במובן הרגיל של המושג "ייחודיות". רבים מפליטי השואה שאיבדו את כל אשר להם זכו לשוב לצור מחצבתם בצורה ניסית ופלאית בזכות אהבתם ומסירותם של גדולי ישראל שרידי השואה, שאף הם איבדו את כל אשר להם, ולא שקעו בתהומות הייאוש והקדרות, אלא בחרו בחיים ולא זו בלבד אלא שהפיחו רוח חיים בכל סביבתם, בעצמות היבשות ששכבו דומם במחנות הפליטים ונשמותיהם שיוועו למעט אור וחום, אולם משה ניחן בנעימות נדירה ובכושר דיבור והרצאה יוצאי דופן, ולכן מצא סיפורו המרגש מסילות לכל כך הרבה לבבות בארץ ובעולם. וזו בעצם הייחודיות של עדותו של משה, החזן הנודע, שאנו בגנזך קידוש השם היינו השלוחים לפרסם את סיפורו.

משה היה בעל רגש, ובעדותו המופלאה זלגו עיניו דמעות, ודמעותיו פתחו את שערי הלב של מאות אלפי בני אדם שצפו בדבריו ודמעו אף הם.

עדותו של משה קראוס ז"ל:

ספרו באנגלית "חייו של משה'לה דער זינגער"

תולדות חייו באתר ויקיפדיה:

משה קראוס נולד במונקאטש. כנער למד בישיבה בעיר מונקאטש ולמד חזנות אצל החזן לייבוש מילר. בשנת 1939 התמנה לחזן בעיר סיגט, ובשנת 1940 עבר לבודפשט לשמש בה כחזן. את תקופת מלחמת העולם השנייה שרד במחנה הריכוז ברגן-בלזן. לאחר המלחמה עלה למדינת ישראל והתגייס לצה"ל. תחילה שירת כמדריך בשריון, אך כשהוזמן לשיר את הברכות בחופה של חבר מהצבא, שמע אותו הרמטכ"ל דאז יגאל ידין והציע לו להתמנות לחזן הצבאי הראשי הראשון. כשביקש להשתחרר בתום שירותו הסדיר, זומן שוב אל ידין שביקש ממנו לחתום לשנתיים נוספות וקראוס נענה לבקשה.

לאחר שחרורו מצה"ל, בשנת 1952, עבר לאנטוורפן שבבלגיה שם כיהן כחזן הראשי של הקהילה. בעקבות בעיות בריאות מהן סבלה אשתו, המליצו להם הרופאים לעבור לאקלים חם יותר, ובשנת תשט"ז קיבל קראוס את הזמנת הקהילה ביוהנסבורג ועבר לדרום אפריקה. בעקבות המצב הפוליטי הקשה בדרום אפריקה, עבר קראוס בשנת תשכ"ח לכהן כחזן באוטווה בירת קנדה, שם התגורר עד פטירתו בשנת תשפ"ג.

משה, כחזן, נער פלא, לפני המלחמה.