מסילות משה
חלקו הראשון של הספר שיצא לאור לזכרו של המחנך והמשפיע הנודע, החסיד רבי משה מרדכי איילנברג ז"ל, לרגל מלאות עשור לפטירתו: שב"ק ה' בניסן תשע"ד – תשפ"ד
שמחה ב. מרקסון
אשא עיני אל ההורים
בחודש אלול שנת תשי"ד, בעיר פירט (פיורדא) שבגרמניה, החלה מסכת חייו של הרה"ח רבי משה איילנברג ז"ל.
הרה"ח רבי משה איילנברג ז"ל הוגה ולומד בשבועות האחרונים לחייו
אביו הדגול, ר' אברהם שמעון ז"ל, מחשובי חסידי סוכוטשוב, וקרוב משפחתו של הרה"ק ה'שם משמואל' זי"ע. בטרם פרצה המלחמה זכה לשאוב מלא חופניים תורה וחסידות מפי רבותיו האדמו"רים מסוכוטשוב זי"ע ומפי זקני חסידים. בעת החורבן הנורא, חווה על בשרו עינויים קשים ומרים, אולם לא נפל ברוחו גם כאשר הובל אל מחנה ההשמדה אושוויץ, ואף בהיוודע לו הבשורה המרה כי איבד את אשתו וילדיו וכל בני משפחתו הי"ד, המשיך לשמור על הגחלת החסידית מבלי לזוז ממנה אפילו כמלוא נימא.
אביו הרה"ח ר' אברהם שמעון איילנברג ז"ל
כתום המלחמה, בתעצומות נפש אסף וליקט את עצמותיו השבורות, התעודד ברוחו, והקים מחדש את ביתו עם מרת אסתר ע"ה, בת הרה"ח רבי יעקב הכהן (ב"ר לייב) שנאלד ז"ל מאוז'רוב, מחשובי חסידי ראדומסק[1].
בהיותו במחנה אושוויץ הנורא, זכות נפלה בחלקו להציל עשרות יהודים ממוות בטוח. הדבר נודע ימים ספורים לאחר פטירתו, כאשר בימי ה'שבעה' סיפר לילדיו אחד מן המנחמים: "אביכם הציל את חיי ואת חייהם של חברי, מזממם השטני של המרצחים ימ"ש. היה זה כאשר היינו יחדיו במחנה ההשמדה הנורא, מחנה אושוויץ, הנאצים ימ"ש הכניסו אותנו לתאי הגזים וכבר אמרנו וידוי. לפתע נשמע אחד הנאצים צועק בקול רם: 'אל תמשכו בצינור ואל תגעו בו!'. אביכם הסיק, שבאם הנאצי נזעק על כך, מסתבר שכאשר מושכים בצינור, מסב הדבר נזק למכונות ההשמדה. וממחשבה למעשה, עשה את מה שעשה… הנאצים היו עסוקים בטיפול התקלה, ובעקבות זאת ניצלו חיינו ברגע האחרון".
*
אשתו הצדקנית, מרת אסתר ע"ה, בפרוץ מלחמת העולם השניה מצאה את עצמה מתגלגלת במחנות, יחד עם אחותה הקטנה, חנה ע"ה. בתקופה כה קשה גילתה כוחות נפש אדירים בשמירה על צלם אנוש, כפי שחונכה לכך מבית הוריה. בתוך התופת האיומה התגלתה במידותיה הנאצלות, כשהיא רואה את עצמה אחראית לשלומה של אחותה. דאגתה לה התבטאה בין היתר, בכך שמילאה את מכסת עבודתה במקומה, מאחר והיתה קטנה וחלשה.
היא גילתה מסירות והתמסרות בעשיית מעשי חסד בצנעה, כשאינה מספרת על כך לאיש. אולם הדבר התגלה כאשר שנים אחר כך נפגשה באחד מן הימים בשתי אחיות ניצולות שואה, והן גילו לילדיה, כי בזכותה של אמם שרדו את המלחמה האיומה, וחבות לה את חייהן. אחד מעשרות מעשיה המופלאים בתקופה הקשה והאיומה, היה בקור המקפיא של החורף העז השורר באירופה, בדרך לא דרך הצליחה להשיג שמיכה קטנה, ובשמיכה עלובה זו שמצאה, השתמשו ארבע בנות, בשעה שבכוחה בקושי לחמם אחת…
בנסי נסים שרדה מרת אסתר ע"ה את התופת הנוראה, ועם סיום המלחמה הגיעה למחנה עקורים. שם, לדאבונה הרב, אחותה שדאגה לה בכל השנים הקשות, לא החזיקה מעמד ונפטרה על פניה. אולם למרות זאת לא נפלה ברוחה, ובכוחות מחודשים החליטה להמשיך במסכת חייה. לאחר שזכתה להקים בית עם בעלה ר' אברהם שמעון ז"ל, הם עברו לעיר קילצה, שם התגוררה משפחתו של ר' אברהם שמעון בטרם המלחמה. אך לצערו הגדול התברר שגורלו לא שונה מגורלה של נוות ביתו, וכל בני משפחתו נעקדו על קידוש ה', הי"ד[2].
בעיר פירט שבגרמניה
בקיץ של שנת תש"ו התרחש הפוגרום האכזרי והנורא, הידוע בכינויו "קעלצער פוגרום", בו נרצחו כמה יהודים בסדיסטיות נוראה[3]. בעת הפוגרום, בתושייתה הרבה, הצילה מרת אסתר ע"ה את בעלה, כאשר הוחבא בתוך התנור מעיני הצוררים שפרצו לביתם וביקשו טרף לבצע בו את זממם, היא התחפשה לגויה וטשטשה את דעתם בדרכים שונות עד שיצאו מביתם מבלי שחוללו כל פגע.
לאחר הפוגרום, עזבו ר' אברהם שמעון ואשתו את האזור, ועברו להשתכן במחנה עקורים. תקופה לאחר מכן עברו לעיר פיורדא בגרמניה, שם התיישב שאר בשרם, הרב מפירט, הגה"ח ר' דוד כהנא-שפירא זצ"ל, מאחרוני רבני ורשה. שם נולדו להם ארבעת ילדיהם, כשהם מגדלים אותם במסירות נפש בדרך ישראל סבא.
האב והאם, אודים מוצלים מאש מהשריפה אשר שרף ה' בשנות הזעם באירופה, הקימו בית חסידי לתפארת, שהיה יסוד לדורות של חסידים ואנשי מעשה.
פליטי חרב שקבעו את משכנם בעיר, התקבצו יחדיו תחת הנהגתו של 'הרב מפירט', אחיינו של הרה"ק ה'שם משמואל' זי"ע[4]. הוא היה להם כאב רחמן ומנהיג רוחני, והם נמשכו אחריו ונקשרו אליו בעבותות אהבה. (גם לאחר שעברו להתגורר בארה"ב, נמשך הקשר האמיץ בין משפחת איילנברג לרב מפירט, ואף זכו שיבקר בביתם). גם ר' משה כילד נקשר אליו מאד, קשר שנמשך לאורך ימים ושנים.
מדי יום היה ר' אברהם שמעון משכים קום, בשעה שלוש לפנות בוקר, ללמוד בחברותא עם הרב מפירט. לעתים קרובות היה סועד על שלחנו בשבתות, וגומע בשקיקה את דברי תורתו.
עד אחרית ימיו, מדי שבת בשבתו היה ר' אברהם שמעון חוזר ומשנן משניות מסכתות שבת ועירובין בהליכתו ובשובו מהתפילה, בניגון מיוחד, כפי שראה אצל הרב זצ"ל. ומנהג היה לו, לסיים מדי שבוע את כל המדרש על פרשת השבוע, מלבד ספרים נוספים שהיה לומד בהם באופן קבוע. יחד עם שקידתו בתורה שלח ידו במסחר, וברכת ה' שרתה בעסקיו שעלו יפה והניבו פרי.
בנו הגדול של ר' אברהם שמעון, הרה"ח ר' יהושע העשיל ז"ל, בשנים בהם למד בישיבת חידושי הרי"ם בתל אביב, היה נוסע לעתים לבני ברק, ללמוד עם הרב מפירט בביתו. (הרב מפירט בסוף שנותיו עלה ארצה וקבע את משכנו בעיר בני ברק ברח' בן זכאי). כמו כן היה מתארח אצלו מפעם לפעם בשבתות, והרבה לשהות בקרבתו ולשמשו בכל עת[5].
המעבר לארה"ב
בשנת תשי"ח, אחר שגדלו הילדים הרכים, הגיעו ההורים לידי מסקנה כי בארץ דמים זו בלתי אפשרי יהיה לגדלם כשאיפתם הטהורה לחנכם בדרך המסורה, והחליטו לעבור לארה"ב, לעיר פיטסבורג שבמדינת פנסילבניה. שם, יחד עם כמה משפחות חרדיות ויראי ה', התגוררו בסמיכות אל שאר בשרם הגה"ח ר' אברהם בנימין זילברברג זצ"ל, הרב מפיטסבורג, ודרכו ובזכותו, התקשרה נפשם של ילדי ר' אברהם שמעון בכ"ק אדמו"ר ה'בית ישראל' זי"ע. לאחר פטירתו של הרב מפיטסבורג[6], עברו לבורו פארק, שם התפרנס ר' אברהם שמעון ממשרות שונות של 'כלי קודש', במשך תקופה ארוכה עבד לפרנסתו כשו"ב, ובתקופה אחרת היה מלמד תשב"ר בת"ת דחסידי גור בקראון הייטס, ותלמידיו מאז מעידים, שעד היום הזה חקוקה דמותו בלבם, כדוגמא של יהודי עובד ה', פוילישע חסיד, נבון ובר דעת.
ר' משה זל בבית אביו בארה"ב משוחח עם הרב מפירט זצ"ל, בשנת תשכ"ז
שורשי המשפחה
שורשי המשפחה נטועים ב'חיידר' של קוצק-גור-סוכוטשוב. אבי אביו של ר' אברהם שמעון, הלא הוא זקינו ר' שמחה בונם ז"ל (המכונה 'שמחה בונם מלמד', ב"ר שמעון ז"ל), זכה בשנות אברכותו הצעירות להסתופף בצלו של הרה"ק מקוצק זי"ע. ולאחר הסתלקותו לגנזי מרומים, נסע לתלמידו אדמו"ר החידושי הרי"ם זי"ע, אחר כך הסתופף בצלם של הרה"ק ה'אבני נזר' ובנו ה'שם משמואל' מסוכוטשוב זי"ע.
בספר 'בית החיים' לר' משה מנחם וואלדן ז"ל, מובא נוסח המצבה החקוקה על קברו של ר' שמחה בונם ז"ל[7] (נלב"ע בהיותו כבן נ"ג שנים):
"שמח ושש לפעול משרים, הלך בדרך טובים וישרים.
בינה הפיץ הגה בתורה.
משרשי צדיקים נצבו פרה.
ברב בכי אין להפיק הצער.
שמח בביתנו עקרו הסער.
עדינו הוסר עטרת ראשנו שמשנו חשכה, תנצב"ה".
אביו של ר' אברהם שמעון, ר' יהושע העשיל ז"ל נישא למרת חוה ריקל ע"ה בת ר' משה מרדכי וסרמן הי"ד מהעיירה קיעלץ (קיילצה) שבפולין[8].
מצבה על מקום קבורתם של הרוגי הטבח ב'פוגרום קיילצה' היד
במשך מספר שנים ניהל ביד רמה את ת"ת 'יסודי התורה' בעיירה קיעלץ, ומילא את מקומו של המנהל ר' רפאל רפאלוביץ ז"ל, מחסידי כ"ק אדמו"ר ה'שפת אמת' זי"ע. בעיירה זו התגוררו בטרם פרצה המלחמה, כעשרים וחמש אלף יהודים, ביניהם עשרות חסידים ואנשי מעשה, כמו למשל רי"מ טאומן ז"ל, נכד כ"ק אדמו"ר החידושי הרי"ם זי"ע, והאחים ר' משה'לה ור' יוסל חלמנר (חנצ'ינר) הי"ד, שניהם מצויינים היו במידותיהם הנאצלות, מטיבי נגן ובעלי תפילה מפורסמים. לר' יוסל יצא מוניטין בהיותו 'בעל מוסף' בחצר הקודש גור.
הת"ת המקומי נוסד ע"י סניף 'אגודת ישראל' שפעל במקום, ובראשו עמד ר' מרדכי פישל קמינר ז"ל בן הגה"ח ר' יודל ז"ל, חותנו של אדמו"ר ה'שפת אמת' זי"ע. וראש הקהל בקילץ היה אחיו ר' משה חיים קמינר ז"ל.
ר' יהושע העשיל זכה להימנות על תלמידיו הקרובים ביותר של שאר בשרו הרה"ק ה'שם משמואל' זי"ע. מדי יום היה הוגה בתוה"ק במשך שעות ארוכות, וכבר בשעות הבוקר המוקדמות נראה רכון על תלמודו בשטיבל דחסידי גור בעיירה.
במלחמת העולם השניה, נרצח ר' יהושע העשיל על ידי הנאצים הארורים ימ"ש. היה זה באחד מן הימים כאשר חיילי הגסטאפו נכנסו בסערה אל העיירה קילץ וקראו לכולם לרדת ולהתאסף בכיכר העיירה. ר' יהושע העשיל שהיה אז באמצע התפילה, התעכב מעט בצאתו מביתו, וכשיצא מהבית ירו בו הנאצים בעודו עטור בטלית ותפילין, הי"ד.
הלווית קרבנות הפוגרום בקילצה
בבית הוריו ינק ר' משה ז"ל אהבת התורה ועבודת ה', ורצון עז וכנה לעזור ולסייע לכל יהודי באשר הוא. אביו, ר' אברהם שמעון ז"ל, שלפרנסתו שלח ידו במסחר, עשה תורתו קבע ומלאכתו עראי. וכאביו ר' יהושע העשיל, היה דבוק ומקושר לאדמו"רי סוכוטשוב. הוגה היה בתורתם של ה'אבני נזר' וה'שם משמואל', ומפעם לפעם היה נוסע לארה"ק, אל מורו ורבו האדמו"ר ר' העניך מסוכוטשוב זצ"ל.
אחיו הרה"ח ר' יהושע העשיל ז"ל
אחיו הרה"ח ר' יעקב ז"ל
[1] ר' אברהם שמעון ז"ל נלב"ע ל' תשרי תשנ"ז. וזוגתו מרת אסתר ע"ה נלב"ע בי"ב באדר א' תשס"ה, ויום קבורתה (י"ג אדר) היה בדיוק באותו היום שמלאו לה שמונים ושמונה שנים. ומנוחתם כבוד בהר הזיתים.
מצבותיהם של הוריו ע"ה בהר הזיתים
[2] מספר שנים בטרם פרצה המלחמה נישא ר' אברהם שמעון למרת גולדה הרשקוביץ ע"ה, ולדאבון לב היא נרצחה ע"י הנאצים ימ"ש יחד עם שתי בנותיה, הי"ד.
[3] שונאי ישראל שהתגוררו בעיירה, הפיצו על היהודים 'עלילת דם'. במוחם השטני הם הגו את הרעיון הבא: ילד נוצרי כבן תשע בשם הנריק בלשצ'יק, שנעלם ליומיים, סיפר בתחנת המשטרה המקומית, שיהודים החזיקו אותו בבית הוועד היהודי של העיר, וסיפר שבמו עיניו ראה יהודים הורגים ילד נוצרי לצורך שימוש בדמו, וגם בו ביקשו לעשות כן. השוטרים לא היו זקוקים ליותר מזה, הם יצאו לבית הוועד היהודי, כשבדרך מצטרפים אליהם אספסוף זועם שבא לכלות את זעמו בפליטים ששרדו מהשואה. בפוגרום השתתפו אנשי משטרה, חיילים פולניים, ואספסוף זועם. מתוך כמאתיים ניצולים ששהו בעיירה, כשמונים נפצעו, ועוד 42 יהודים נרצחו, הי"ד.
יום קודם שהתחולל הפוגרום, בעת שהלכה בשוק העירוני, שמעה מרת אסתר את הגויים זוממים ביניהם לעשות פרעות ביהודים. תיכף ומיד ביקשה מבעלה לעזוב את ביתם השכור, והלכו לשהות בבניין הקהילה היהודית, שם אוחסנו רוב הפליטים. הם מצאו חדר בקומה השלישית, וכאשר הגיעו הפורעים, ניצלו מידם בנסים.
[4] הרב מפירט זצ"ל נולד בעיר קשונז שבפולין, לאביו הדיין הגאון ר' מרדכי צבי זצ"ל הי"ד, בן הגאון ר' משה נתן זצ"ל אב"ד קשונז בעל מח"ס 'שמן למאור'. בנעוריו למד בבית מדרשו של דודו הרה"ק ה'שם משמואל' זצ"ל, אצלו ספג אל קרבו את תורת סוכוטשוב שנהיתה עבורו דרך החיים במשך כל ימיו. לאחר נישואיו עם בת הרה"ג ר' חיים יהושע גוטשכטר זצ"ל, מזקני רבני וורשא, עבר לגור בסמוך לחמיו, ולימים התמנה בעצמו לחבר ועד הרבנים של וורשא ונתוודע לגדולי וענקי האומה בפולין.
הרב מפירט נודע כיהודי תלמיד חכם חשוב ומורם מעם, וידידות גדולה היתה לו עם גדולי וצדיקי דורו, ביניהם הרבי ה'בית ישראל' זי"ע שהכירו עוד מתקופת מגוריו בוורשא והוקירו מאוד. לאחר המלחמה קבע הרב את משכנו בעיר פירט. בהיותו מעיין השופע בתורה ובעל כושר דיבור, התקבצו סביבו קבוצות של פליטים שביקשו להתחזק ולשקם את עצמותיהם השבורות והמיוסרות. הרב זצ"ל היה הרוח החיה שלהם והפיח בהם חיות של תורה ויראת שמיים. גם ממקומות רחוקים הגיעו אליו יהודים שביקשו ליהנות לאורו. אף רבנים גדולים נהנו לבוא אליו ולשוחח עמו בדברי תורה, ביניהם הרב מפיטסבורג זצ"ל שהיה מגיע אליו מדי פעם, וכן הרבי ה'לב שמחה' זי"ע שסיפר פעם: "הסתגרתי עם הרב מפירט במשך מעת לעת שלם, ושוחחנו בדברי תורה!".
אודות ההערצה הגדולה שרכש הרבי ה'בית ישראל' להרב מפירט, מסופר, כי באחד מביקוריו בארה"ק (בט"ו בשבט שחל בשבת), הוזמן להתארח אצל ה'בית ישראל' זי"ע, ומלבד שסעד על שולחנו של הרבי, אף ישן בביתו. בעת ה'טיש' כובד הרב זצ"ל בכבוד גדול, כאשר הושיבוהו בין ה'בית ישראל' ל'לב שמחה'. לאחר שבמשך כל אותה שבת כיבדוהו והוקירוהו בכבוד גדול, מכאן ואילך לא הגיע יותר לשבתות בגור, באומרו כי אינו רוצה להטריח את ה'בית ישראל', ודי לו בכבוד שקיבל באותה שבת. ואולם הביקורים בימות החול נמשכו כרגיל.
לימים ביקש הרב מפירט לעקור מעירו ולעבור להתגורר בארה"ק. הוא עשה זאת אחר שחש כי כל האנשים שהסתובבו אצלו במשך השנים, הינם 'בשלים' וכבר שיקמו מחדש את חייהם החדשים, ושילחם להקים את בתיהם במקומות שונים שנוסדו בהם קהילות חרדיות ומפוארות. מקורביו של הרב מפירט סייעו בחזונו להקים את ישיבת 'בית דוד' ברח' בן זכאי בבני ברק. שאיפתו היתה להרביץ תורה לתלמידים באר"י, אלא שנטרפה השעה, ובטרם נפתחה הישיבה הוא נפטר לבית עולמו.
כאשר בניית הישיבה כבר היתה לקראת שלבי הסיום, חלה את חוליו האחרון. למחרת יום הכיפורים של שנת תשל"א, אושפז בביה"ח 'שערי צדק', שם שכב על ערש דווי במשך מספר ימים. הרבי ה'בית ישראל' הגיע לבקרו, ומלבד זאת שלח את באי ביתו כמה פעמים מדי יום בכדי להתעניין בשלומו ובמצב בריאותו. בליל שב"ק חוה"מ סוכות, י"ז בתשרי, למרות הייסורים והמכאובים שאפפוהו, לא פסק פיו מלשנן פרקי משניות בע"פ. בשעות לפנות בוקר המוקדמות הגיע ה'בית ישראל' לבקרו. הרבי ראהו כי שפתותיו מרחשים, הוא התכופף אליו והאזין ללחישותיו, ולאחר מכן הפטיר ואמר: "הרב משנן משניות בעל פה". במשך יום השבת הלך מצבו והחמיר, עד כי בשעת רעוא דרעוין החזיר את נשמתו הטהורה ליוצרה.
באופן אישי דאג ה'בית ישראל' לסדרי הלווייתו של הרב זצ"ל ולמקום קבורתו. במשך הלילה שלאחר פטירתו, נכנסו מקורביו אל הרבי לשאול ולברר על כל פרט ופרט. במעמד ההלוויה שנערך למחרת ביום א' י"ח בתשרי, בהשתתפות המוני יהודים מירושלים ומחוצה לה, נכחו ה'בית ישראל' וה'לב שמחה' זי"ע, מתחילת ההלוויה ועד אחרי הקבורה, כשחלק ניכר מהדרך הם צועדים ברגל על מנת לחלוק לו כראוי את כבודו האחרון. בעת ההלוויה ניכר היה על ה'לב שמחה' שהוא צוקאכט, ושמעהו אומר "ספר תורה שנשרף".
[5] סיפר פעם ר' יהושע העשיל ז"ל, שהרבי ה'בית ישראל' זי"ע, העריץ וכיבד מאוד את הרב מפירט, ולעתים היה מתעניין אצלו אודותיו ושואל לשלומו. עוד סיפר, שמדי שנה בשנה היה נוהג להדליק נר לעילוי נשמתו של הרב זצ"ל ביום היארצייט שלו (י"ז בתשרי). שנה אחת שכח להדליק נר כמנהגו, ובלילה חלם שהרב זצ"ל מתגלה אליו ושאלו: "האם שכחת ממני?".
ובמאמר מוסגר נביא כאן דבר פלא שסיפרו ילדיו של ר' יהושע העשיל: בעת לומדו בישיבת חידושי הרי"ם, במשך תקופה סבל מכאבי ראש בלתי פוסקים. הוא הזכיר את עצמו אצל הרבי ה'בית ישראל' זי"ע, והרבי בירכו שהכאבים יפסקו וייעלמו. זמן קצר לאחר מכן, כמדי לילה, סיים את לימודו עם הרב מפירט באישון ליל, ובצאתו מביתו ברחוב בן זכאי, שרר ברחוב חושך אפילה, לפתע נתקע ראשו באבן, וראה זה פלא, באותו הרגע פסקו כאביו שסבל מהם במשך תקופה.
[6] הגרא"ב זילברברג נלב"ע בליל יוה"כ שנת תשכ"ג, בעת שדרש דברי התעוררות בפני קהל עדתו לאחר תפילת 'כל נדרי'. באותה התקופה אסר החוק בכל רחבי ארה"ב, לעשות 'טהרה' למתים במקווה, מחשש הדבקות במחלות, ובליל ברירה הסתפקו בשפיכת תשעה קבין. במוצאי יוה"כ כאשר גופו הטהור של הרב מפיטסבורג הונח באחד מחדרי בית מדרשו, קרא ר' אברהם שמעון לאחד מידידיו ואמר לו בעצב: כיצד יתכן שלא יעשו 'טהרה' לרב זצ"ל? ותיכף ומיד נשאוהו למקווה סמוכה להטבילו בטרם ההלוויה שהתקיימה למחרת. הם עשו זאת במסירות נפש, למרות כי ידעו שבשל כך עלולים להיאסר במאסר (סיפרה זאת בת הרב מפיטסבורג ע"ה, אשת חתנו הרה"ח ר' איטשע גוטסמן ז"ל).
[7] אשתו של ר' שמחה בונם, מרת שרה ע"ה, היתה קרובת משפחה של רבנית ה'שם משמואל' זי"ע. [בזיוו"ש נישא ה'שם משמואל' למרת מירל ע"ה, בתו של הגאון ר' משה נתן כהנא-שפירא אב"ד קשוינז, אביו של 'הרב מפירט']. חמישה ילדים היו לר' שמחה בונם: ר' יהושע העשיל, ר' העניך אליהו, ר' שמעון, ר' חיים ור' אברהם.
[8] ר' משה מרדכי ב"ר יצחק וסרמן, היה חתנו של ר' וולף יבולונובסקי ז"ל. נרצח ע"י הגרמנים ימ"ש בהיכנסם לקיעלץ בשנת תש"ב. הי"ד.
בית הכנסת הגדול בקיילצה,
