מסירות נפש בוילנא

ז' סיון, יום הזיכרון לגראף פוטוצקי

בשניפישוק, כיום שכונה בווילנה, היה שנים רבות בית החיים הגדול והעתיק בו נטמנו רבבות מתושבי ווילנא, ובראשם, הגאון רבי אליהו מווילנא וגר הצדק הנודע אברהם בן אברהם, הגרף פוטוצקי.

גר הצדק הנודע, שגדולי עולם דיברו גדולות ונצורות בשגב קדושתו, נהרג ביום השני של חג השבועות על קידוש השם.

גופו הטהור נשרף באכזריות ונשמתו יצאה תוך כדי זעקת "שמע ישראל" שהדהדה למרחקים.

הצדיק הנשגב רבי אלכסנדר זיסקינד, מחבר 'יסוד ושורש העבודה' הסתתר יממה שלמה בקרבת מקום עקידתו כדי שיוכל לענות אמן על ברכתו "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על קידוש השם".

ואילו החפץ חיים התבטא שאילו היו עוד עשרה אנשים שומעים את ברכתו, הייתה באה גאולה לעולם.

הגאון הפוסק הנודע, בן דורנו, רבי שלמה זלמן אויערבאך היה מוסר בשם הגר"א שמאז מותו ההירואי של גר הצדק הנודע, ירד כוחה של הסיטרא אחרא בעולם.

בפקודת ראשי הכנסיה נאסר לקבור את גר הצדק, כי ראו במעשיו ביזיון לכנסיה ולמשפחתו רבת ההשפעה, אולם יהודי שיחד את מי שצריך וחלק מאפרו נקבר בכד בבית העלמין בשניפישוק.

הגאון הקדוש מווילנא ביקש לאחר אותו מעשה של מסירות נפש, שיקברו אותו לאחר הסתלקותו בצמידות לכד אפרו של בגרף פוטוצקי וכן עשו.

לפני הריסת בית החיים בשניפישוק ביד השלטון הסובייטי התאמצו ראשי הקהל וקיבלו רשות להעביר את קבריהם של הגאון מווילנא, ועוד ששה מבני משפחתו וגדולי עולם ששכנו כבוד סביבתו, וכמובן, את כד האפר של גר הצדק שקידש שם שמים.

מקום קבורת הגאון מווילנא והגרף פוטוצקי, אברהם בן אברהם גר הצדק (לפני העברתם בסילודין למקום מנוחתם החדש טרם הריסת בית החיים העתיק)

בית החיים העתיק נהרס ונחרב, ומצבותיו חוללו ונקבעו במדרכות העיר. לפי עדויות במהלך עשרות השנים האחרונות, ניתן היה לראות כתובות בעברית ברבות ממדרכות הרחוב בכל הסביבה.

בזיכרונותיו של דר' מ' דבורז'צקי שפורסמו באתר דעת מובא תיאור קורע לב מחג השבועות שנת תש"א בשניפישוק:

הרב דוד גרשטור (ממשפחת רוקח), בעל-קורא של בית-הכנסת הגדול בווילנה, הוצא לפונאר בשעת הפוגרום בשניפישוק ליד וילנה, בקיץ תש"א בימי חג השבועות, אנשי הגיסטאפו כינסו מסביב לבית המדרש הגדול של שניפישוק המוני יהודים, ציוו עליהם והכריחום להוציא החוצה את ספרי-התורות ואת הספרים ולהציתם, ואחר כך לרקוד מסביב לספרי-התורות הדולקים ולשיר. שם היכו את היהודים מכות רצח, גזרו את זקנם ופיאותיהם, הובילום לכלא בלוקישקי, ומשם לשדה-ההרג בפונאר).

הנה כי כן, שניפישוק ששמה נקשר עם הגרף פוטוצקי שמת על קידוש השם בחג השבועות, מביא אותנו לעלעל בקורות יהודי גטו וילנה בשנות השואה, מאז יסוד הגטו ועד להישמדם כמעט לבלי הותיר מהם שריד ופליט, וכך אנו מוצאים בזיכרונותיו של הנ"ל תיאור נורא הוד על חיי הנשים היהודיות בגטו וילנה, נשים שבחייהן ובמותן קידשו שם שמים:

תנועה דתית של נשים ("פייגעלע דעם רב'ס")

בגטו קמה מעין תנועה מיוחדת של נשים לשם שמירת השבת ושמירת ערכי היהדות, בראשה התבלטה הדמות של בחורה בת עשרים "פייגל דעם רב'ס". היא הייתה בתו של הרב בייגל מטראכימברוד שבווהלין. היא גרה יחד עם עוד נשים צעירות, מורות ותלמידות "בנות יעקב" לשעבר, ברחוב ההקדש (רח' בית- החולים) 9, בביתו של השוחט החסיד, הרב ר' אהרן ידידוביטש.

כפי שמוסר יוסף פוקסמאן השתייכו לקבוצתה: רייזל אורליאנסקי (בריסק), שושנה סטארובינאץ (מיר), לאה רייז ואחותה (לוצק), בריינדל (פינסק), רישל (דאראוונא), ברכה ואחותה (ביאליסטוק), מלכה'לע (פולאנקה), ברקוביץ (לוצק), רוט (פראנקפורט אם-מיין). אחר כך נצטרפו אליהן: הרבנית שוב (שבעלה ניספה בשנת 1941, כמסופר לעיל) ובתה, הרבנית באריק (על בעלה סופר לעיל) ובתה, הרבנית ברקוביץ, הרבנית קופלוביץ, הרבנית אפשטיין, הרבנית פרלוב (בעלה הוזכר למעלה), הרבנית דאראצין, הרבנית לויתן מראקישקי, ועוד.

רוב המשתייכות לחוג היו מתכנסות ברחוב ההקדש 9 והיו מתפללות בצוותא ואומרות פרקי תהלים. את התפילות ואמירת התהלים ניהלה "פיגעלע דעם רב'ס". בשבתות היו נשי חוג זה לומדות פרשת השבוע עם רשאי ומפרשים אחרים, פרקי אבות, דיני שולחן ערוך וספרי-מוסר. במשך הזמן גדל חוג ה"ווייבערשער בית- מדרש" (בית המדרש לנשים) והוא עבר ל"מטבח הכשר", רחוב האשכנזים 31.

התפילות, אמירת התהלים, הדרשות על ענייני-מוסר שפייגעלע בת הרב הייתה משמיעה, כל זה היה מיועד אך ורק לנשים. פעמים מספר הוזמנו גם גברים להרצות, ביניהם: ר' יעקב זאלדין (זאלווין?), יוסל ביאליסטוקר, שלום שוב (בנו של הרב שוב) והמשורר הדתי חיים סאמיאטיצקי, על הנושא: "שבת דער ווינקלשטיין און פונדאמענט פון יידישקייט" (שבת אבן-הפינה והבסיס של היהדות).

יוסף פוקסמאן מוסר, שבידיו היו כמה כתבי יד של "פייגעלע דעם רב'ס" ועליהם הייתה הסכמה מאת ר' יעקב זעלווין (לוצקער); שני כתבי היד נמצאים כעת במכון ההיסטורי היהודי בפולין, וכתב-יד אחר ממנה נמסר על ידו אחרי המלחמה לרב היחידי בווילנה.

לא רבים הכירוה בגטו בשמה וזכור לי שקראוה בשם: "די דרשנטע" (הדרשנית) "די שבת רביצין" (רבנית השבת), כי היא הייתה ידועה בדרשותיה ובקריאתה לשמירת השבת.

יוסף פוקסמאן מספר: רבות מבחורותיה של פייגל היו נושאות אתן סידורים קטנים ועל הצד הפנימי של העטיפה היה כתוב: "השמים ושמי השמים, הארץ וכל אשר עליה, נבראו אלא למען ולצורך האדם"; אחר כך: ,אליך ה' נפשי אשא' ולבסוף: "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לקדש שמו ושם ישראל ברבים".

"פייגעלע דעם רב'ס" ניספתה במחנה-הריכוז שטוטהוף בשנת 1944 ממחלת טיפוס הבהרות; גם רוב חברותיה ניספו מרעב וממחלות; לפי דבריו של פוקסמאן נשארו מהן בחיים שתים בלבד: הרבנית ברקוביץ ובתה, הנמצאות כעת בארץ.

יהי זכרם של קדושי וקדושות וילנה נצור בליבנו לעד.

ה' יקום דמם.