עקדת יצחק בערב פסח

זה סיפורו של הרה"ח הק' ר' יצחק שו"ב הי"ד, שוחט דעיר טורק, שמסר נפשו על הלכות הפסח ועלתה נשמתו הטהורה לגנזי מרומים בערב פסח שנת תש"ב.

דמות הפלאים נותרה חקוקה בלב כל יהודי הגטו שבורי הלב, שקיבלו השראה מדברי האמונה והחיזוק ששפעו מפיו של ר' יצחק, הנידון למוות, באותו יום רביעי, ערב פסח, שנת תש"ב, אי שם בעמק הבכא, מחנה שוואנינגען, מחוז פוזן.

ר' יצחק, חתנו של הרה"ח ר' מאיר שמעון וידובסקי מקוז'מינקה, היה אחד מקבוצת עובדי הכפייה שהובאו למחנה זה בראשית שנת תש"ב מסביבת טורק. הוא היה אברך משי, חסיד אמת ואיש מעש, שמרוב יראת שמיים שבערה בו מונה לשמש כשוחט ובודק למרות גילו הצעיר.

באותו מחנה שימש כמפקד איש רע שהתנהגותו כחיה טורפת צמאה לדם, וכשהתחילו להגיע למחנה חבילות מזון כשר לפסח עבור האסירים, היה המפקד שולץ מחרים את החבילות לעצמו.

ר' יצחק השוחט הצעיר, בראותו שמוצרי מזון כשרים לפסח לא יהיו לו, שם נפשו בכפו, הבריח עצמו אל מחוץ לתחומי המחנה, והצליח לשוב עם ערב כשתפוחי אדמה ספורים צרורים בבגדיו.

אך לדאבון לב נתפס בכניסתו בידי שומר אוקראיני וזה מסר אותו למפקד שולץ, ורשע זה החליט להיפרע מר' יצחק באופן נורא למען ישמעו ויִירָאו.

שולץ תכנן מבצע ואף בחר לו שם: "מבצע קורבן פסח" (כן, במילים עבריות), וביום ערב פסח, לאחר שעושי דברו הסיקו את תנור החיטוי שבקצה המחנה, הושלך ר' יצחק הקדוש לתוכו חי ומהר מאוד עלה בסערה השמיימה.

לזכר אותו מקרה, ששמע ר' יהושע אייבשיץ מפי יהודי שנכח באותו מעמד ושמו אביגדור גראומן הי"ד מקוז'מינקה, הוא כתב לימים שיר ושמו "שיר מחנות המוות". השיר פורסם לראשונה בעיתון שערים (כ"ז ניסן תשכ"ט), ובשנית, בתוספת רקע, בספר יזכור לקהילת וירושוב (עמ' 320).