עקידת לוי יצחק

שמונים שנה לפטירתו של הגאון המקובל הקדוש רבי לוי יצחק שניאורסון זצ"ל, רב העיר יקטרינוסלב (כיום: דנייפרופטרובסק), אביו של כ"ק הרבי מליובאוויטש זצ"ל.

בזמנים שהמונח "מסירות נפש" משמעות חדשה נוצקה לו, ובימים שהדור הצעיר כבר כמעט אינו מכיר ואינו רואה יהודים של מסירות נפש, דווקא כעת, בעיצומו של החופש הגדול, אנו בגנזך קידוש השם עוצרים ומהרהרים בחייו ומותו של איש קדוש אחד, שמסר את נפשו בפועל למען הקב"ה ותורתו, למען היהדות והיהודים, וכעונש בילה שנים ארוכות ב"ארץ גזרה" בקזחסטן, שם, בעיר צ'אילי, חלה במחלה ממארת ונפטר מתוך ייסורים קשים. רבי לוי יצחק שניאורסון, הרב הנערץ והמקובל, נפטר בעיר אלמא אטה שאליה עבר בהסכמת השלטונות בחודשי חייו האחרונים, ושם מקום קבורתו.

חייו ומותו של רבי לוי יצחק הם מגילה ארוכה של תורה, אמונה ומסירות נפש. עת שלטו הקומוניסטים ברחבי ברית המועצות הוא היה לוחם ללא חת נגד גזרות השלטון ורוחו הטהורה ליבתה את גחלת היהדות בליבות אלפים ורבבות.

רבי לוי יצחק כיהן כרב העיר יקטרינוסלב (כיום: דנייפרופטרובסק) מאז שנת תרס"ט, בהיותו בן 31 שנה. אז, כהמלצה כתב עליו הרבי הרש"ב מליובאוויטש שהוא "איש אשר רוח בו, וכאשר ידעתיו היטב, כתר הרבנות הולמתו בכל הפרטים הדרושים. הוא למדן גדול וירא אלוקים בתכלית, זך הרעיון ורך המזג, בעל מידות טובות ונעלות מאוד, ויודע פרק בהנהגה בדעת ובהשכל, ואין להם טוב יותר ממנו".

מאסרו

לאחר המהפכה הקומוניסטית נלחם במסירות נפש על שמירת התורה למרות האיסור שהטילו השלטונות. פעילותו למען היהדות הייתה ידועה לכול, ולא פעם היו חיכוכים קשים עם השלטונות עד שהוחלט לאוסרו.

בליל ט' ניסן תרצ"ט (1939 למניינם) בשעה שלוש לפנות בוקר הגיעו ארבעה אנשי נ.ק.וו.ד. (המשטרה החשאית) לביתו אשר ברחוב באריקאדנע 13 ובידם צו חיפוש.

הבית שממנו נלקח למעצר

כאשר באה הרבנית ביום המחרת למטה המשטרה החשאית להביא לבעלה את האוכל, נדחתה בהתחמקויות שהוא אינו נמצא במקום. רק לאחר ימים מספר היא התבשרה שבעלה נמצא בבית הסוהר המקומי ושיש באפשרותה להעביר לבעלה אוכל וכסף, אך בכל פעם שביקשה לראותו נענתה שהוא איננו, וזאת אף על פי שהתובע אמר שהוא אכן נמצא שם.

לאחר ימים מספר העבירו השלטונות את רבי לוי יצחק לבית הסוהר בקייב לפושעים אשר נשפטו על עוונות חמורים. ר' לוי יצחק נאסר על ידי השלטונות כיוון שראו אותו כמי שעומד במקומו של אדמו"ר הריי"צ ואשר מדרבן ומניע את כל הפעילות היהודית ברוסיה.

הרב בימי תחילת המאסר

גלותו

בתום כמה חודשי חקירה נגזר דינו לחמש שנות גלות בקזחסטן. במשך חודש ימים עשה רבי לוי יצחק את מסעו ברכבת אסירים, מבית הכלא בעיר יקטרינוסלב. למרות תנאי הנסיעה הקשים, הדבר היחיד אשר הפריע לו ביותר היה המחסור במים לנטילת ידיים של שחרית. במשך אחד עשר יום לא היו מים כלל. גם מים לשתייה ניתנו לאסירים במשורה. רבי לוי יצחק, אשר גם במצב קשה זה היטיב להקפיד על מצווה קלה כחמורה, ויתר על מי השתייה המועטים שקיבל לטובת קיום מצוות נטילת הידיים בלבד.

בהגיעם לאלמא אטא נקבעו לאסירים כללים מגבילים לשהותם במקום. מייד בהגיעם נשלחו האסירים כשהם הולכים בקבוצות למקומות נידחים בקזחסטן, שם נגזר עליהם לחיות שנים אחדות בגלות. בי"ט שבט ת"ש (1940 למניינם) הגיע רבי לוי יצחק למקום גלותו בצ'יאלי שבמדינת קזחסטן. בימים הראשונים שהה אצל גוי שריחם עליו יחד עם עוד יהודי שנשלח למקום.

העינויים שעבר במאסרו, תלאות הדרך, תנאי המקום הקשים ובדידותו ערערו מאוד את בריאותו. מצבו הוקל כאשר הגיעה הרבנית חנה לצ'יאלי.

גם בהיותו בצ'יאלי המשיך בהפצת היהדות, דאג לקבורה יהודית לנפטרים יהודים רבים וכן לתפילות במניין.

הסתלקותו

למעלה מארבע שנים היה רבי לוי יצחק בגלותו בצ'יאלי. לאחר חג הפסח תש"ד (1944 למניינם) הגיע רבי לוי יצחק תשוש וחלוש ממקום גלותו בצ'יאלי לעיר אלמא אטא בירת קזחסטן, גם בה פעל רבות להפרחת חיי היהדות ואף שימש כרב בבית הכנסת המקומי.

לאחר זמן קצר התפרצה בגופו מחלה ממארת (שקיננה בו שנים רבות). מצבו הידרדר מיום ליום, עד שביום רביעי כ' במנחם אב תש"ד עלתה נשמתו השמימה. ההלוויה נערכה למחרת, בהשתתפות קהל לא גדול, בשל הפחד מהשלטונות. על קברו הוקמה מצבה ובה נוסח קצר במיוחד, ובמשך השנים הוחלפה המצבה במבצע מיוחד.

תודה ל"חב"דפדיה".

קישור לחוברת תולדותיו וסיפור ימי חקירתו וגלותו: