פסח תרע"ד, לפני 110 שנים
מיליוני היהודים ברחבי אירופה כולה, שישבו בשלווה בחיק משפחותיהם בשני לילות הסדר של פסח תרע"ד (1914), לא שיערו מה טומן עבורם בחובו הקיץ המתקרב.
באותו קיץ פרצה מלחמת העולם הראשונה, שהמיטה אסון על אירופה כולה, ולמען האמת רובה לא התאוששה מהמלחמה ומתוצאותיה עד שבאה המלחמה השנייה, השואה הנוראה שהאפילה על קודמתה וכמעט מחקה את זכרה מתודעת האנושות.
תותחים רועמים בשדה הקרב בזמן מלחמת העולם הראשונה
אכן, מלחמת העולם השנייה הייתה אסון שמעולם לא היה כמותו, אבל הטרגדיה של מלחמת העולם הראשונה והחורבן שהמיטה על מאות אלפי בתים בישראל ראוי היה לה להירשם בתולדות האנושות באותיות של דם ואש ותמרות עשן, ואולי העובדה שחלק כה גדול מניצולי מלחמה זו מצאו את מותם בשואה גם היא תרמה לעובדה שלא רבים מודעים כיום לפרטי המלחמה ואירועיה, ונחלי הדם שנשפכו בה.
דיינו אם נקרא את הנתון היבש הזה מתוך ויקיפדיה, כדי שנבין את ההשפעה האיומה של המלחמה על היהדות העולמית:
"כ-1.35 מיליון יהודים נלחמו בצבאות שהיו מעורבים במלחמת העולם הראשונה. היהודים נלחמו בשני צדי המתרס. בצבא הרוסי שירתו כ-500,000 יהודים, בצבא האוסטרו-הונגרי כ-320,000 יהודים, בצבא ארצות הברית כ-250,000 יהודים, בצבא גרמניה כ-100,000 יהודים, בצבא צרפת כ-55,000 יהודים ובצבאות האימפריה הבריטית כ-50,000 יהודים. כמו כן שירתו יהודים בצבאות נוספים שהשתתפו במערכה. אומדן ההרוגים מבין החיילים היהודיים נע למעלה מ-170,000".
מאה ושבעים אלף חיילים יהודים נהרגו במלחמה!
ובפרוס חג הפסח, כעת בימי המלחמה שפקדה את ארץ הקודש, המחשבות של כולם נודדות לחיילים היהודים הרבים המוסרים נפשם בחזית, לחיילים הרבים כל כך שחירפו את נפשם ומתו על קידוש השם, ולאלפי החיילים הגיבורים שנפצעו, מהם רבים כל כך שהפכו לנכים. כעת, ערב חג הפסח, המחשבה נודדת ל-133 החטופים והחטופות שבליל הסדר אשתקד לא חלמו שבשנה זו יעשו את החג במעמקי האדמה, בין מחבלי טרף רעים ואכזרים, רחוקים מהמשפחה האוהבת, ושרויים בפחד מוות בלתי פוסק.
מחשבות אלו מביאות אותנו לניגון מרטיט של החזן יוסל'ה רוזנבלט ז"ל, ניגון שהלחין בימי מלחמת העולם הראשונה, כשעם ישראל נקרע מדאגה לבנים שלחמו בחזיתות השונות, ולמשפחות אינספור שנקרעו והוגלו מבתיהן אל הבלתי נודע.
הינה ההקלטה והמילים ביידיש, ולמטה התרגום של יעקב רוזנפלד.
א געבעט
מיט א צובראכענעם הערץ,
און מיט ליידן אהנע שיעור,
זאג איך יעצט תהלים, זאל יעדער מיט מיר,
וויינען קלאגן אויף דעם אומגליק פון דער מלחמה צייט.
ער פערוואנדערט אין מיר, טרויער א שרעק,
ער רייסט דעם לעבן, פון קינדער אוועק,
דער פלאם פון פייער ברענט עס אזוי ווייט, אזוי ווייט.
טאטע מאמע, שוועסטער ברידער, ווייב און קינד,
לאמיר בעטן ג-ט מען זאל מיר זיין געזונט,
ג-טעניו, טאטעלע, שענק אונז דיין בליק,
ברענג יעדן, צו טאטעלע, געזונטערהייט צוריק,
ווער ווייסט נאך ווער, ווי דו מער,
צו קינדער האבן קומט אהן שווער,
דאן אונזער טאטע, אונזער געבעט דערהער.
רחמנות האב, אויף די עלטערן, אויב דו ביסט נישט אויף זיי
עס איז יונגע לעבנס, יונגע בלוט, אוי גאט איך בעט איך וויי
זאל זיין שלום שוין, ווען ס'קומט אין דעם פלאץ אין דעם
און בשלום ברענג די קינדערלעך אהיים.
(וויקיביבליאטעק)
תרגום לעברית
עם לב שבור,
ועם סבל בלי שיעור,
אני אומר עכשיו תהלים, שכולם יאמרו איתי ביחד,
לבכות ולקונן על האסון של ימי המלחמה.
היא (המלחמה) פצע פתוח בתוכי, יגון ופחד,
היא חוטפת את החיים, חיי ילדים צעירים,
להבת האש בוערת כה רחוק, כה רחוק.
אבא, אמא, אחיות, אחים, אישה וילד,
הבה נבקש מה' שנהיה בריאים,
השי"ת, אבא'לה, תחונן אותנו במבטך (בהשגחתך)
תחזיר נא את כולם הביתה, להורים, בחזרה
מי יודע עוד יותר ממך
כמה קשה לגדל ילדים
לכן, אבא שלנו, שמע נא תפילתנו אבינו,
רחם על ההורים, ואם לא עליהם
על אלו חיים צעירים, דם צעיר, אוי הקב"ה, אנו מתחננים, אנו כואבים
שיהיה שלום כבר בעולם (…)
ותחזיר את הילדים הביתה לשלום.
