שלהי תמוז תש"ד, גטו קובנה – הסוף המר

(התצלומים ממאגר גנזך קידוש השם)

גירוש מגטו קובנה

לפני שמונים שנה בדיוק, בשלהי חודש תמוז תש"ד, חוסל סופית גטו קובנה.

2,000 יהודים נהרגו ברחבי הגטו בכל מיני מיתות, והיתר פוזרו במחנות מוות שונים בדרך אל מותם האכזרי.

קדמה ל"חיסול" זה האקציה הידועה של שנת 1941 שבה נהרגו 9,000 יהודים מתוך 30,000 יהודי גטו קובנה; השנתיים הבאות היו אומנם שקטות מבחינת מעשי רצח המוניים, אך גם בהן היה סבל נורא, מכל הבחינות, מנת חלקם של יושבי הגטו.

בחורף שנת תש"ג נערכה האקציה הנוראה שבה נחטפו ילדי הגטו ונשלחו אל הבלתי נודע, לקול בכי נורא שבקע מכל פינות הגטו.

רחוב בגטו קובנה

יהודי קובנה עוברים לגטו

יהודים בגטו קובנה

אישה יהודייה מכבסת בגטו קובנה

פרידה קורעת לב. גטו קובנה

"הגישה לנהר אסורה ליהודים". ילדי גטו קובנה מביטים בשלט

קובנה, יהודים נמלטים שנתפסו.

ממראות הגטו. שוטרים יהודים.

למרבה האסון, חיסול הגטו התרחש שבועות ספורים לפני שחרורו בידי הצבא האדום.

במהלך הפינוי ניסו רבים להסתתר, אך כמעט כולם התגלו. 2,000 תושבים נשרפו או נורו בידי הגרמנים. המפונים נשלחו למחנות ריכוז בגרמניה, הגברים לדכאו והנשים לשטוטהוף, שם נרצחו עוד 2,500 מיהודי קובנה. ב-1 באוגוסט 1944 שוחררה קובנה בידי הצבא האדום. רק 500 יהודים נותרו בחיים בקובנה עצמה. בתום המלחמה נותרו בחיים רק כשמונה אחוזים מהאוכלוסייה היהודית, שהם אלפיים בני אדם בסך הכול.

ביום כ"ט תמוז, בבית החולים בגטו קובנה, נשרף למוות הגאון הנודע, איש המוסר, מגדולי מרביצי התורה, רבי אברהם גרודזינסקי הי"ד.

רבי אברהם גרודזינסקי הי"ד

להלן קטע מתוך מאמר לזכרו שפורסם כאן, מתוך יומנו של אברהם תורי:

הרב גרודזינסקי מתגורר בעיר העתיקה, סלובודקה, בסמטה צרה. שם עומד הבניין של ישיבת סלובודקה, וסמוך לו בבניין בן שתי קומות גר הרב גרודזינסקי.

לא מזמן נסתיימה העבודה בפלוגת העבודה, והסמטה מלאה אנשים. אושרי מספר לי כי בימים ההם התאספו כאן, בין מנחה למעריב, המונים – רבנים, בחורי ישיבות וסתם אנשים אדוקים. עתה שונה הוא המצב; היום רואים כאן אנשים שפניהם חשכות וקודרות ובגדיהם קרועים ובלויים. עמוסים תרמילים, שבים הם מעבודתם לאחר יום עבודה קשה…

אושרי ואני צועדים בסמטה הצרה המלאה אנשים, ומתקרבים לבית עשוי עץ. אושרי הולך בראש. הוא עולה במדרגות עץ צרות, ואני אחריו. אנו עוברים דרך שני חדרים קטנים, הדחוסים במיטות ובארונות, ונכנסים לחדר השלישי, שגם הוא מלא רהיטים וחפצים שונים. באמצע החדר עומד שולחן עגול, מכוסה במפת קטיפה אדומה, זכר לכיסוי השולחן בבית המדרש. על השולחן ערמה של ספרי גמרא וחומשים.

ליד השולחן יושב הרב אברהם גרודזינסקי, אדם זקן, בעל זקן שיבה ופנים חיוורים וחולניים. הוא לבוש בגדי שבת וכיפה מכסה את ראשו. לידו – "חומש" בעל כריכה שחורה. רבי אברהם אומר דברי תורה. סביבו, בחדר הזה ובחדר השני, עומדים בחורי ישיבה, אנשים צעירים וגם מבוגרים. מבטיהם מופנים למקום שבו יושב הרב הזקן. האנשים מנגבים את הזיעה מעל פניהם ומתחת לכובעיהם.

כאשר נכנסנו לחדר, היה הרב גרודזינסקי באמצע דבריו. הוא הושיט לי, האורח, את ידו. ישבתי והייתי מוכן להקשיב לדברי המוסר מפיו של הרב אברהם.

הרב גרודזינסקי ממשיך ומטיף: "קיימת רק גדולה אחת בעולם, והיא גדולתה של התורה, שנתן הקדוש ברוך הוא לעם ישראל על ידי משה רבנו על הר סיני (הזמן קרוב לחג השבועות, והרב מדבר על מתן תורה). היהודים קיבלו את התורה, ועוד לפני שידעו מה נאמר בה, הזדרזו ואמרו: נעשה ונשמע. זוהי תופעה היוצאת מגדר הרגיל. היהודים האמינו בריבונו של עולם, ולכן היו בטוחים כי תורתו טובה לכלל ישראל. אף איש אינו יכול לראות את האל בגדולתו, רק משה רבנו זכה לראותו פנים אל פנים. כפי שנאמר: פה אל פה ידבר בו.

אומות העולם רואות גדולה ותפארת בספרות ובאומנות. הערכה זאת שלהן, מקורה בעובדה שאין הן מכירות בחשיבותה של התורה. גם רבים מבני ישראל נכשלו בהעדפה בלתי נכונה, וזאת כיוון שלא הבינו כי הגדולה האמיתית גלומה בתורה. התורה אינה תובעת מן היהודי דברים שהם למעלה מיכולתו; היא תובעת ממנו להיות מה שהוא באמת, להתנהג לפי המידות שהוא ניחן בהן, לא לברוח מעצמו, לא להתכחש לאופיו. עליו להיות כמות שהוא, כפי שברא אותו אלוקים.

האדם הוא טוב מטבעו, והוא חייב להקפיד שלא יורידו אותו מן הדרך הישרה. אין להיכנע ליצר הרע. עם ישראל נבחר על ידי בורא העולם להיות עמו. לכן חייבים אנו לסבול יותר מעמים אחרים. הקדוש ברוך הוא נתן לנו את התורה, כדי שנדע כיצד להתנהג. שלוש מידות יסוד קיימות אצל עם ישראל: יראה [צ"ל ביישנות], רחמים וגמילות חסדים. יראה אין פירושה פחד סתם מפני אלוקים שבשמיים. יראה היא תוצאה של רוממות הבורא. בושה, אין פירושה להתבייש סתם; משמעותה – ענווה. לנוכח גדולתו של הבורא רואה האדם את עצמו קטן עד כדי בושה ממש. מידת הרחמים: אין גבול לרחמיהם של יהודים. כל ישראל הם רחמנים בני רחמנים. וגמילות חסדים – היא היחס של איש לרעהו. בכוחן של כל המידות האלו יכול היה עם ישראל לשאת בכל הצרות שפקדו אותו במשך דורות רבים. הצרות שהן מנת חלקו עתה – כבר ידע העם בימי עברו. בתורה נאמר במפורש על שום מה בא עונש זה או אחר: מדוע חרב בית ראשון, ומדוע חרב בית שני.

בעלי אמונה, בעלי מידות טובות, יכולים להיות בטוחים כי יתגברו על כל המצוקות. כלל ישראל יתגבר על כל צרות זמננו". בכך סיים היום הרב גרודזינסקי את שיעור המוסר שלו.

הודינו לרבי אברהם על שיעורו המאלף – ונפרדנו ממנו. יצאנו אל הרחוב. "כבר מלאו 35 שנה למסירת שיטת המוסר מפי הרב אברהם בישיבת סלובודקה", אמר אושרי. "והוא המשיך בכך גם אחרי בואם של הבולשביקים. עתה מטיף הוא מוסר בביתו. רצו להעבירו לארץ ישראל, אף הוא סירב להיפרד מן המקום ומן התפקיד שקיבל בירושה".

בימים הראשונים של המלחמה ישב רבי אברהם עם 16 תלמידים. כאשר החלו הפרעות בסלובודקה – כך מספר אושרי – הפצירו בו תלמידיו ומקורביו שיפסיק את תלמודו וימצא לעצמו מקום מסתור עד יעבור זעם. אך רבי אברהם אינו אדם הבורח מתפקידו ומגורלו. הוא אמר להם שדווקא עתה, בשעת חירום, צריך ללמוד תורה. אם נחרץ גורלו למות – טוב שימות ובידיו ספר תורה.

כאשר התקרבה לביתו כנופיית "פרטיזנים" ליטאית התחבאו שלושה בחורים במרתף ובבית השימוש. "הפרטיזנים" נכנסו לחדרו של רבי אברהם ומצאו אותו משמיע דברי תורה לשלושה עשר תלמידים. הליטאים עצרו את הצעירים והביאו אותם לפורט השביעי. הם השאירו את רבי אברהם, שהיה צולע במקצת, בביתו. באותו יום הם עצרו רק אנשים צעירים.

רבי אברהם ממשיך בשיעורו כשהוא מוקף תלמידים וחסידים של שיטת המוסר, וזאת – על אף הסכנות והסערות. הוא מאמין באמונה שלמה כי כלל ישראל יֵצא מחוזק מכל התלאות שבימינו. רבי אברהם ותלמידיו הם מעטים, אך מהווים חלק נכבד מן המציאות של הגטו.

מתולדות הרב גרודזינסקי, באדיבות ויקיפדיה:

הרב אברהם גרודזינסקי היה מרבני תנועת המוסר. כיהן כמשגיח של ישיבת כנסת ישראל בסלובודקה (פרבר של קובנה) בליטא. בשנים האחרונות לפני השואה כיהן גם כראש הישיבה. נרצח על ידי הנאצים בגטו קובנה.

נולד בוורשה לרבי יצחק. בגיל 17 נסע ללמוד בישיבת סלובודקה, והיה לאחד מתלמידיו של הרב נתן צבי פינקל, "הסבא מסלובודקה". בגיל 21 נשלח על ידי רבי נתן צבי – יחד עם שלושה תלמידים מובחרים נוספים – לישיבת טלז לסייע לרבי אליעזר גורדון להנהיג את שיטת המוסר בישיבתו. בגיל 24, לאחר הצלחת המשימה, שב לסלובודקה וצורף להנהלת הישיבה.

בשנת תרע"א נישא לחסיה, בתו של רבי דב צבי הלר משגיח בישיבה, ממקורביו של הסבא מסלובודקה ומתלמידי הסבא מקלם.

במלחמת העולם הראשונה נדדה הישיבה למינסק ומשם לקרמנצ'וג שבאוקראינה. תלמידי הישיבה נאלצו להתחמק משירות בצבא הרוסי, בד בבד סבלו ממגפות שפרצו באופן תדיר. בתקופה זו התגלה הרב גרודזינסקי כמנהיג ומחנך הרגיש לסבל הזולת.

בשנת תרפ"ה נשלח על ידי הנהלת הישיבה להקים את הישיבה בארץ ישראל ביחד עם הרב יחזקאל סרנא. לאחר שהקים את הישיבה בחברון נשאר בארץ כמה חודשים לביסוס הישיבה, ואחר כך חזר לסלובודקה, ומתרפ"ז כיהן שם כראש הישיבה וכמנהל הרוחני בעקבות עלייתם לארץ ישראל של "הסבא מסלובודקה" והרב משה מרדכי אפשטיין כדי לעמוד בראש הישיבה שבחברון.

היה מומחה בחוכמת הנפש ובאמצעותה עיצב את אישיותם של תלמידיו. הפיץ את שיטת המוסר בכתיבת מאמרים בכתב העת "תבונה" שהוציאו תלמידי ישיבת סלובודקה. את חידושיו בתורת המידות יישם קודם כול בעצמו.

בתחילת מלחמת העולם השנייה כבשו הנאצים את מזרח פולין וסיפחו אותה לליטא, ופליטים יהודים רבים נמלטו מפולין לווילנה במטרה להינצל, ורבים מהם עברו משם לקובנה כדי לארגן אפשרות לברוח מאירופה אל מעבר לים. יחד עם הרב חיים עוזר גרודזינסקי מווילנה, פעל להצלת יהודים רבים ככל האפשר. במקביל פעל לסייע לבני הישיבה ולתלמידי חכמים שנקלעו לווילנה. כל זאת עשה למרות החמרת מחלתו.

בכ"ז בסיוון תש"א (22 ביוני 1941) כבשו הגרמנים את ליטא. על אף התגברות המצוקה, המשיכו הרב גרודזינסקי ורבנים וראשי ישיבות נודעים שהסתתרו בביתו ללמוד תורה. באחד הימים פרצו חיילים נאצים לביתו ורצחו כמה רבנים. הרב גרודזינסקי ניצל בהזדמנות זו משום ששכב בעליית הגג. במקרים אחרים ניצל בזכות מסירות נפשם של יהודי קובנה.

בכ"ב בתמוז תש"ד (8 ביולי 1944) העבירו הנאצים את היהודים הנותרים למחנה ריכוז מחוץ לעיר. הרב גרודזינסקי אושפז בבית חולים עקב מחלתו, ובכ"ז בתמוז תש"ד (13 ביולי 1944) הציתו הנאצים את בית החולים על חוליו. מאות חולים יהודים נשרפו חיים, ובהם הרב גרודזינסקי וכן ילדים.

אחיו, הרב משה גרודזינסקי, שהיה משגיח של ישיבת תורת חיים בוורשה ועלה לארץ, נרצח בפרעות תרפ"ט.

הרב אברהם גרודזינסקי נשא את בתו של המשגיח הקודם בישיבת סלובודקה, הרב דב הירש הלר. בתו השנייה של הרב הלר, איטה עטיל, נישאה לרב יעקב קמינצקי.

מתוך שמונה ילדים נספו ארבעה בשואה וארבעה ניצלו:

בנו הרב יצחק גרודזינסקי מבני ברק

בתו רבקה אשת הרב שלמה וולבה – מגדולי תנועת המוסר בדור האחרון

בתו שרה אשת הרב חיים קרייזווירט – "העילוי מקראקא", רבה של אנטוורפן

בתו לאה אשת הרב ברוך רוזנברג – ראש ישיבת סלובודקה בבני ברק קישור למאמר מוסר מעטו של הגאון רבי אברהם גרודזינסקי: http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=23610&st=&pgnum=9