80 שנה לחיסול גטו לבוב

כ"ז אייר תשפ"ג

מאת: יעקב רוזנפלד, גנזך קידוש השם.

מתי מעט שרדו את המלחמה מתוך 110,000 (מאה ועשרה אלף!) יהודי לבוב, היא למברג, העיר הגדולה והמפורסמת בגליציה, בעבר "בירת גליציה המערבית". לבוב הייתה הקהילה היהודית השלישית בגודלה בפולין אחרי ורשה ולודז', וגדולי הדור, ענקים ומפורסמים, כיהנו בה ברבנות. דיינו אם נזכיר חלק קטן מהם, שמות ידועים כמו מהר"ם מלובלין, הסמ"ע, ה"מגיני שלמה", הט"ז, החכם צבי, ה"פני יהושע", ה"מרכבת המשנה", ה"ישועות יעקב", ה"שואל ומשיב" ועוד רבים.

על לבוב כבר נכתב רבות אבל בוודאי לא יותר מדי, משום שהיא הייתה "עולם יהודי" מפואר, מלא בתורה, חסד וחסידות, מלא בפעילות מפלגתית ומלא בהווי יהודי שורשי מתוק מדבש.

בלבוב היו כ-400 בתי כנסת ושטיבלאך, מוסדות תורה וחסד, בתי דין, ארגוני חסד וכל מה שקהילה בסדר גודל כזה יכולה הייתה להכיל.

בקיץ תש"א כבשו הנאצים את לבוב והתקבלו בתרועת שמחה מפי האוקראינים צמאי הדם שערכו שני פוגרומים ביהודים לאות שמחה והכרת הטוב, ובהם מצאו את מותם 6,000 מיהודי העיר. בסוף הקיץ נשלחו היהודים הראשונים למחנה יאנובסקה הידוע לשמצה, עליו כבר נכתב כאן בעבר, בהמשך אולצו היהודים לענוד על זרועם סרט צהוב, ולאחר "האקציה תחת הגשר", שבה נבחרו ונורו למוות כ-5,000 קשישים וחולים, הועברו קרוב למאה ועשרים אלף יהודי לבוב לגטו שהוקם בסביבות חנוכה שנת תש"ב, ואז החלה הגסיסה האיטית אך העקבית של הקהילה היהודית הענקית של למברג.

לאחר רציחתם של עשרות אלפי יהודים במרוצת תקופת הכיבוש הנאצי, רבים מהם בסביבת יאנובסקה, החליטו הנאצים לחסל את שארית הגטו ביום כ"ז באייר תש"ג (1 ביוני 1934). ברציחות שונות ומשונות עלו אלפי היהודים האומללים לרקיע, ומכל היהדות המפוארת הזו לא נותר כמעט כלום.

לציון שמונים שנה לחיסול הגטו, גנזך קידוש השם מביא סדרת תמונות, כולן מארכיון התצלומים של גנזך קידוש השם. התמונות מספרות באלם קול את ההיסטוריה המפוארת ואת דמדומי החמה, השקיעה הנוגה והטרגית של יהדות לבוב.