אלו שהתנערו מהאפר
בס"ד.
"ובמותם לא נפרדו…"
י"א סיוון תשמ"ט – יום פטירת שני צדיקים וגאונים, פליטי שואת אירופה, שהתנערו מהאפר וטמנו עמוק בליבם את יגונם, וכל חייהם היו מקשה אחת של הרבצת תורה, חסידות וחסד.
הגאון המופלא רבי יצחק יעקב ווייס זצ"ל, ה"מנחת יצחק", והצדיק הקדוש רבי יהודה מדזיקוב זצ"ל.
שניהם, רבי יצחק יעקב ווייס, גאב"ד העדה החרדית ומחבר השו"ת הנודע "מנחת יצחק", ורבי יהודה הורויץ מדזיקוב, היו תפארת יהדות גאליציה הגאונית והחסידית. שניהם למדו בבחרותם אצל הגאון הנודע רבי מאיר אריק וקיבלו ממנו היתר הוראה; הם אף קיימו לימוד משותף בחברותא במשך זמן רב בבחרותם, לימוד שלפי עדויות היה נמשך מדי יום למעלה משש שעות ברציפות. שניהם נישאו בגרוסוורדין, עיר ואם בישראל, מלאה חכמים וסופרים, ושניהם חוו את אימי השואה על נפשם עת כבשו הנאצים את עיר מגוריהם והחלו באקציות ובהריגות ההמוניות.
רבי יצחק יעקב ווייס היה גאון מופלא שכבר בצעירותו, בין שתי המלחמות, היה בא בכתובים בשו"ת הלכתי עם גדולי וענקי פולין וגאליציה. תכריך מכתבים גדול מפרי עטו של הגאון הרוגאטשובי שנשלח אליו אבד בימי השואה, כמו שאר המכתבים. היו בו השאלות והתשובות שהיו ברשותו בימי שלוותו, טרם עלה הכורת על יהדות אירופה, שהשמיד את כל קהילתו, את משפחתו הקרובה והרחוקה ואת אשת נעוריו אלטא רבקה לאה הי"ד.
רבי יצחק יעקב ניצל בנס מהריגה, ואת סיפור הצלתו פרסם בקונטרס "פרסומי ניסא", הנספח לספרו הגדול "מנחת יצחק" – שו"ת המהווה ספר יסוד בסיסי לכל מורי ההוראה בארץ ובעולם.
עם תום המלחמה התכונן הרב ווייס לעלות ארצה ולשקם את עצמו, אולם בהיותו בעירו גרוסוורדיין החרבה ראה והבין ששארית הפליטה הרי היא כצאן שאין לה רועה, ומשכך זנח את תוכניתו, הפסיק את הכנותיו לעלייה לארץ ישראל והשתקע בגרוסוורדיין. בה החל לקבץ את צעירי הצאן, הקים להם ישיבה בשם "בית פנחס" על שם חותנו הי"ד והעלה אותם על דרך המלך, בד בבד עם טיפולו המסור בשארית הפליטה, ניצולי השואה שבורי הלב אשר הרב ווייס היה להם לאב ולמורה דרך.
קל לתאר את הקושי של גדול בתורה, שראה מלפנים עולם בבניינו, וכחבר בית הדין הגדול בעיר גדולה זו היה בא במגע עם האריות שחבורה שבעיר שוקקת חיים זו, עימם היה מתפלפל ויגע בתורה מתוך שמחה וטוב לבב, ועתה, משנכחד רוב מניינה של גרוסוורדיין, היה עליו להתעסק עם שבורי לב, מדוכאי נפש אשר רובם ככולם איבדו כל אשר להם והיו מסתובבים בתימהון לבב יומם ולילה. ודאי שנוח היה לו הרבה יותר לעלות לארץ ישראל ולהתענג עם גאוני התורה שכבר חיו בה, אולם מסירות נפש הייתה בו למען כל נפש מישראל, ואכן זכה לפעול אז גדולות ונצורות, עד שעקב גזרות הקומוניסטים אולץ לעקור משם. בשנת תש"ח עבר לכהן פאר כרבה של מנטשסטר שבאנגליה, ומשם עלה לכהן כרבה של ירושלים, וכל ימיו היה מוכר כאחד מחשובי פוסקי הדור שהכול התחשבו בדבריו ובפסקיו.
רבי יהודה הורוויץ מדזיקוב היה בנו של הרבי מדזיקוב ונכדו של ה"אהבת ישראל" מוויזניץ. ענק שבענקים היה ושלט בכל מכמני התורה, במיוחד התענג בתורתו של החתם סופר שאותה ידע "ישר והפוך". הוא העניק את כל נדונייתו לרבי יוסף מנחם שטרן כדי שיוכל לממן את הוצאת ספרי החתם סופר.
בהגיעו לפרקו נישא לבת הרה"ק רבי חיים מאיר מוויזניץ, הרבנית הצדקנית מרים, אולם לא זכה לזרע של קיימא, ולאחר עשר שנים התגרש ממנה, אולם תכף אחר כך שב ונשא אותה, וזאת כסגולה, שכן הנושא גרושתו סגולה היא לו להיפקד בבנים, כך מקובל.
אולם סגולה זו לא הועילה למרבה הכאב, ומשעברו השנים ולא נפקדו בזרע של קיימא נאלץ לגרשה בשנית. (בערוב ימיו נשא הגאון רבי יצחק יעקב ווייס את גרושתו של ידיד נעוריו רבי יהודה מדזיקוב.)
את השואה ומוראותיה עבר הצדיק והגאון מתוך אמונה ודבקות בהקב"ה, וכשהנאצים הובילו את תושבי גרוסוורדיין עירו להריגה זכה להינצל בנס ולהימלט, ולאחר צער רב ויגיעה רבה זכה לעלות לארץ ישראל, בה דבק במרן החזון איש, שהעריצו מאוד, וישב בגפו יומם ולילה על התורה ועל עבודת השם. את כל משפחתו השאיר "שם", אולם כל אותות יגון וצער לא ניכרו עליו בהיותו עובד ה' בכל נימי נפשו והוגה בתורה יומם ולילה. הוא היה אומר שיעורים ארוכים ויסודיים שנמשכו שעות ארוכות, והיה שולט בכל חלקי התורה.
גדולי וצדיקי הדור דבקו בו ולא סרו מאוהלו, אולם הוא לא הסכים לכנות את עצמו בתואר "אדמו"ר" כאבותיו, וככל שחסידים וגם אדמו"רים גדולים הפצירו בו, עמד עיקש כחומה בצורה ולא הסכים למלא את מקום אבותיו הקדושים. הוא לא היה ראוי בעיני עצמו.
הרבי הקדוש מסאטמאר, רבי יואל טייטלבוים זצ"ל, היה אומר עליו בצער: כמה אדמו"רים יש שאינם ראויים לאיצטלא זו, וכשיש כבר מי שכה ראוי לה, הוא מתנגד ליטול על עצמו את עטרת ההנהגה.
צדיק מופלא היה ועובד ה' כאחד מהצדיקים העליונים מזמן תלמידי הבעש"ט הק', ורבים מהאדמו"רים וצדיקי הדור היו יושבי צילו ומתחקים אחר הנהגותיו ותהלוכות קודשו, אולם הוא החזיק עצמו כחסיד פשוט תחת הנהגתו של חותנו לשעבר, הרה"ק רב חיים מאיר מוויזניץ זצ"ל, בו דבק בלב ונפש.
בעשור האחרון לימי חייו נאלץ לעקור לאנגליה מסיבות רפואיות. גם שם היו חסידים ואנשי מעשה בני ביתו ושומעי לקחו עד ליום י"א סיוון תשמ"ט, יום שבו חשכו המאורות וצדיק הדור שהאיר את פני אירופה נפטר לבית עולמו בהשאירו ספרים וכתבי יד בכל חלקי התורה. נטמן בבית החיים בלונדון.
באותו יום בדיוק נפטר בירושלים ידיד נעוריו, הגאון והפוסק הנודע רבי יצחק יעקב ווייס, וכבוד גדול עשו לו במותו. הלווייתו הייתה מהגדולות שידעה ירושלים אי פעם.
תהיינה נשמותיהם של גאונים וקדושים אלו צרורות בצרור החיים. גדולי עולם ששתו את כוס התרעלה עד תומה ובחייהם הנאצלים קיימו את מאמר הכתוב "כל זאת באתנו ולא שכחנוך ולא שׅקרנו בבריתך", ו"לולי תורתך שעשֻעי אז אבדתי בעניי".
