"הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים": קבלת התורה במחנות המעצר בקפריסין תש"ז
"בערב שבת קודש, השבת לפני שבועות, גם בקפריסין אתה רואה את ההכנות ליום השלישי". אשנב נפער במילים אלו, מדלג אחורה במסע הזמן, משקף את תחושת התרוממות הרוח לקראת חג מתן תורה בקרב הכלואים בקפריסין.
מאת: דבורה סורסקי
מי הכותב? היכן ומתי נכתב התיאור?
"יהושע צריך להוציא עיתון": עיתונות במחנות המעצר
שער עיתון "פרוזדור", תמוז תש"ז
בכ"ה בניסן תש"ז הגיעו לקפריסין כ־2,700 מעפילי אוניית "תאודור הרצל" ובהם כ־170 מעפילים שהשתייכו לפא"י ולאגו"י. "קבוצת לנדסברג" הייתה הקבוצה הבולטת במעפילים, והיא כללה את ר' שמעון בניש, הרוח החיה שבקבוצה.
חודש אייר תש"ז מצוין בכרונולוגיה של תנועת פא"י כנקודת מפנה. החל מתקופה זו התארגנו פעולותיה של תנועת פא"י והיא גדלה והתרחבה למגוון מפעלים.
בפיסת הזמן ששהה ר' ש' בניש בקפריסין כעצור הוא תרם רבות לחיי הרוח במחנות.[1] מיסוד תנועת פא"י ואיגום פעולותיה מיוחסים לר' ש' בניש, וחותמו טבוע בכל קשת הפעילות.
"יהושע צריך להוציא עיתון", כך מתאר יהושע אייבשיץ, שהעפיל אף הוא באונייה "תאודור הרצל", את נחישותו של ר' ש' בניש שאמר: "אין דומה עיתון לדרשה או נאום. האנשים מתייחסים בכבוד למילה המודפסת, העיתון יטפטף השקפת חיים תורנית. עיתון ישמיע את קולנו בכל המחנות, וייתן תחושה שאנו תנועה גדולה".[2] ר' ש' בניש לא הסתפק בקריאה. כאיש מעש, השיג מכונת כתיבה והחל בפעילותו.
כישרונו האומנותי של ר' ש' בניש והחשיבה היצירתית המאפיינת אותו באו לידי ביטוי בעיתון "תוצרת בית", בהתאם לתנאי השטח במחנה המעצר. עיטורי השער המגוונים של העיתון שיקפו את הכמיהה לשחרור, ושם העיתון, "פרוזדור", מבטא אף הוא את המציאות אפופת התקווה – תחנה ארעית בדרך לטרקלין – לארץ ישראל. רוחו נוכחת בשורות העיתון – ככל הנראה הוא כתב רבות בשמות עט שונים: ש' לודז'אי, ש' ב' ועוד.[3] הביטאונים פורסמו מקיץ תש"ז, מדי חודש.[4] שש החוברות המקוריות שמורות בארכיון העבודה.[5]
המעפילים במחנות היו מעוגנים ב"חישוקים תנועתיים", ופעילותן של התנועות הייתה מקור חוסן מניע, מלכד ותומך עבורם. ההתמודדות המשותפת עם גורלם ואתגרי חייהם תחת מטריית התנועה היוותה עוגן ויצרה משמעות לעצורי קפריסין.
כל סדר היום סביב נושא המגורים, המטבח, התעסוקה וההווי החברתי נבנה בשותפות חברי התנועה, ובינות לאוהלים ולפחונים התנהלו חיי תרבות תוססים. במשך שנתיים וחצי של פעילות מחנות המעצר יצאו בהם לאור כ־80 ביטאונים ועלונים. העלונים נשאו שמות המאזכרים את מציאות השבי מחד גיסא ואת התקווה מאידך גיסא, כגון "בגירוש" – ביטאון השומר הצעיר, "בטרם", "במדבר", "במעצר", "גדר תיל", "על הסף" – שבועון סמינר רוטנברג, "בנתיב הפדות" – "הפועל המזרחי" ו"פרוזדור" – כאמור, ביטאונה של פא"י.
הביטאונים נכתבו במגוון שפות שהיו שגורות בפי המעפילים: יידיש, עברית, רומנית, הונגרית ופולנית. ביטאון "פרוזדור" יצא לאור ביידיש ובעברית.[6]
"וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת…"
"ממרחק רב אתה שומע שהיום 'שבועות' ": חג השבועות תש"ז בעין כותב השורות בביטאון "פרוזדור".
שער גיליון "פרוזדור", כ"ח סיוון תש"ז
בגיליון ה"פרוזדור", כ"ח סיוון תש"ז, בתוכן העניינים מופיעה כותרת: "שבועות בקפריסין – רישומים", כותב השורות: בן שבי (שם עט). עיטור השער של העיתון מסמל את קבלת התורה בשבי במדבר קפריסין, והוא משלב בין איור לוחות הברית לרישום האי קפריסין מגודר בגדרי תיל ומגדל שמירה, בתוספת חיצים המצביעים לא"י. מן השורות משתקפת תמונה מרגשת המחברת את הקורא לזמן ולמקום.
"בערב שבת קודש, השבת לפני שבועות, גם בקפריסין אתה רואה את ההכנות ליום השלישי. מבעוד יום מתחילים ההכנות לקבלת התורה. זה מקשט את חדרו בצריף או באוהל בירק. זה הולך לספר ולמקווה. ועל כל אלו הנך רואה את אנ"ש המכינים את עצמם ליום הקדוש הזה בלימוד התורה הקדושה".
"שבועות, לילה ראשון. אחר סעודת יום טוב, אנחנו הולכים בצוותא חדא כמה חברים למחנה 68 אשר שם נערך מטעם המרכז מקום ריכוז לתיקון ליל שבועות בעד כל חברינו. בקצה המחנה אנו כבר מרגישים שמשהו היום נשתנה מכל הימים. ממרחק רב אתה שומע שהיום 'שבועות' ".
"מצד אחד אפשר לראות ריקודים נלהבים, שגם הינך נמשך עמהם. ומצד שני לימוד התורה הקדושה בהתלהבות עצומה, מי בגפ"ת ומי בתנ"ך. ועל כולם יראת הרוממות של ערב קבלת התורה".
כותב השורות כותב גם על חלקן של הבנות שהתאספו במועדון הסניף במחנה 67: "השתתפו בה כל החברות…". התיאור מפרט על תחושת הרוממות בחג קבלת התורה אצל הבנות ועל שיח שהתנהל "בענייני דיומא ועל תפקידה של בת ישראל בשעה הקשה הזאת".
הכותב משתף את התפעמותו מעוז רוחם של העצורים: "בבואנו שמה בין האוהלים, אינך מכיר ואמנם גם אינך מאמין את שרואות עיניך. האם הם העצורים במחנות קפריסין?…".
"…כן! הם אלו שכל כך צרות ותלאות עברו עליהם בכל שנות השמד, וגם אחרי השנים הללו עוד לא מצאו מנוח לכף רגלם. גם בבואם לחוף מולדתם נתעקרו משם בכוח, ועד היום אינם יודעים מה זה שחרור. עם כל זאת עכשיו אין להכיר עליהם שהם הם אלו. ביום הקדוש הזה שכחו שעצורים הם. היום חופשיים הם לעבודתו יתב"ש".
עמוד מתוך גיליון "פרוזדור"
תחושת רוממות החג אפפה רבים, ואף עוררה את זהותם היהודית של הרחוקים: "בתפילות יו"ט אפשר לראות בציבור בכל המחנות 'פנים חדשות' רבים, מאלו שכבר עזבו את דרך מקור החיים. עם או שלא מרצון – קול ה' הנשמע בכל המחנות – קורא להם והם נמשכים"…
"עֶלְיוֹנִים שָׂשׂוּ וְתַחְתּוֹנִים עָלְזוּ, בְּקַבָּלַת תּוֹרָה הַכְּתוּבָה מִסִּינַי": חגיגת בר־מצווה בימי חג מתן־תורה.
בכפר הנוער הדתי במחנה 65 של תנועת "תורה ועבודה" חגגו בר־מצווה לשני ילדים בשבת – ערב חג השבועות בנוכחות אורחים רבים.[7]
מתוך גיליון עיתון "הצֹפֶה", יולי 1947
"כפר הנוער הדתי בקפריסין" – כותרת קצרה בגיליון עיתון "הצֹפֶה" מתאריך 27 ביולי 1947 (מצורף) היא הפתיח לכתבה המדווחת על האירוע המרגש: "חגיגת בר מצווה כפולה במעון הילדים מדסק… בחדר האוכל של הילדים הסבו ליד שולחנות הערוכים ילדי המעון, עובדיו ואורחים… נאמרו דברי ברכה ע"י הרב שטיין… אחד משני בני המצווה השיב בעברית צחה. דבריו על קדושת היום והמשכת מסורת אביו המנוח הביאו רבים לידי התרגשות ודמעות".[8]
"ילדי-דסק" היו כ־100 ילדים שהתחנכו בכפר נוער של "בני עקיבא" שהוקם לילדים שורדי שואה בכפר דסק (Deszk) בדרום מזרח הונגריה. לאחר המלחמה הם העפילו באונייה "כנסת ישראל" והתחנכו בכפר הנוער הדתי האוטונומי של "בני עקיבא" שפעל בכפר הנוער הכללי במחנה החורף 65. הרב מרדכי שטיין, לימים רב מושב "הזורעים", הגיע עם "ילדי דסק", והיה פעיל ב"ועד הדתי" במחנות החורף. בכפר הנוער הדתי שימש הרב שטיין בתפקיד ראש ישיבת בני עקיבא, שהייתה גולת הכותרת של הכפר.[9] בחגיגת בר־המצווה המתוארת נשא הרב דרשה בעברית.
"יש לציין שגם כאן, בתוך גדר התיל, מראים חברינו שהינם זרע קודש בני אברהם יצחק ויעקב, בכל התנהגויותיהם, ומושכים הלאה את השרשרת התורתית". ("פרוזדור")
[1] הרב שמעון בניש (תרע"ב–תשס"ח), עסקן רב פעלים, מפעיליה של תנועת פא"י. פעילותו משתרעת על פני תחנות רבות: בלודז', במחנות עבודה, במחנה העקורים לנדסברג – שבו דאג למוסדות חינוך, במחנות המעצר בקפריסין – שבהם ארגן את חיי הדת כיו"ר פא"י, בארץ ישראל. הרחבה על מפעליו ראו בספר בהוצאת בני המשפחה: ח' בניש, "איש להבה": דמות דיוקנו ומסכת חייו המופלאה של שריד הכבשנים הרב שמעון בניש ז"ל, איש חי רב פעלים…
המידע על פעילותו ועל פעילות פא"י בקפריסין כפי שמובא כאן מתבסס על הנכתב בספר.
[2] ח' בניש, "איש להבה", פרק לט: מעיתון לוועידה, בני ברק, תשע"ה, עמ' 342.
[3] שם.
[4] ד' שערי, "גירוש קפריסין": ההעפלה, המחנות וחברת המעפילים, 1946–1949, פרק רביעי: התנועות, ירושלים, 1981, עמ' 291.
[5] ארכיון העבודה, מכון לבון, תל אביב.
[6] מ' נאור, "בים, ביבשה וגם באוויר", פרק שישי: מחנות קפריסין – פרק שאין לו אח, ישראל, 2015, עמ' 113, ד'; שערי עמ' 265, 291.
תודה למר אמיר רוגל, ארגון "מעפילי קפריסין", על שליחת גיליונות ה"פרוזדור".
[7] מ' ויינשטיין, "ציונות דתית בשולי ארץ-ישראל": תנועת תורה ועבודה במחנות המעצר בקפריסין, פרק שלישי: כפר הנוער הדתי במחנות קפריסין, ישראל, 2001, עמ' 103.
[8] www.JPRESS.org.il, אתר עיתונות יהודית היסטורית, מיסודם של הספרייה הלאומית ואוניברסיטת תל אביב.
[9] מ' ויינשטיין (לעיל, הערה 7), עמ' 90, 106–107.
