הקדיש של רבי לוי יצחק מברדיטשוב

ליום ההילולא של "סנגורן של ישראל", רבי לוי יצחק מברדיטשוב זצ"ל.

מאת יעקב רוזנפלד

עם ישראל זקוק כעת לרחמי שמיים. בשורות איוב מענות את הנפש והפחד אינו נותן מנוח. צדיקים אמרו שעצם הזכרת שמו של הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זיע"א מהווה סגולה לשמירה ולהצלחה.

ציון רבי לוי יצחק מברדיטשוב (Kiyanka)

צדיק נשגב זה, ששמו מעלה רטט של התפעלות בלבבות חסידים ואנשי מעשה מדור דור, כוחו וכוח תורתו ושירתו משפיעים עד היום אף על יהודים שהם עדיין "רחוקים" מחיים של תורה ומצוות, וכמו שנלמד מסיפור נפלא זה שהתרחש במוסקבה לפני שישים וחמש שנה בדיוק.

זכותו של הרבי הקדוש תגן על יהודים קרובים ורחוקים, העומדים בצרה ובצוקה וזקוקים לרחמי שמיים.

בשנות החמישים הופיע במוסקבה פול רובסון, הזמר והשחקן האמריקאי שחום העור Paul LeRoy Bustill Robeson (‏9 באפריל 1898 – 23 בינואר 1976), שהיה ידוע בעולם בהופעותיו המהדהדות נגד העבדות והדיכוי ומיליונים גדשו את האירועים שבהם שר ושיחק.

פול רובסון (ויקיפדיה)

באותה עת הייתה רוסיה הסובייטית מלאה ביהודים שמזה שנים רבות לא ידעו מאומה על יהדותם מעבר לנקודת ישראל שפעמה בליבם, ובאירוע המוני שבו הופיע פול רובסון בשנת 1958 הוא החליט לבצע את ניגונו של רבי לוי יצחק מברדיטשוב ה"קדיש" (או, בשמו השני: "דין תורה עם הקדוש ברוך הוא"), ניגון שהיה מבצע תכופות בפני קהלים שונים מכל אומה ולשון.

באותו קונצרט מילאו את האולם מפה אל פה אנשי צבא, אקדמיה, תרבות ופקידי ממשלה. הם היו העידית של החברה הרוסית ובעלי ההשפעה בכל תחום ועניין. מארגני האירוע, עת שמעו מפיו של פול רובסון על כוונתו לבצע את שירו של הרבי מברדיטשוב, נדהמו מהתוכנית. הם היו בטוחים שאין זה המקום ולא זו השעה. אחד מהמארגנים כתב לו פתק קטן: "אף אחד בקהל כאן אינו מבין יידיש ולכן לא מתאים לשיר בערב זה ניגון יהודי".

אולם השחקן הנודע, הזמר המהולל, הגוי, מתוך ניסיונו ידע שבניגון זה ייגע בלבבות אינספור בני אדם, והחליט להתעלם מבקשה זו והתחיל לבצע את שיר הקדיש מרטיט הלבבות.

"את השיר הזה" הכריז פול רובסון, "אולי עוד לא שמעתם… כתב אותו לפני מאה וחמישים שנה איש רוסי, ושמו לוי יצחק מהעיר ברדיטשב…",

והתחיל:

דרי מעלה עם דרי מטה,

כולם ירעדו ויפחדו, אוי מאימת דינך,

וגם אני לוי יצחק בן סאסיא שרה עפר רימה ותולעה,

באתי לבקש על עמך ישראל מה לך על עמך ישראל,

וואס האסטו צו דיין פאלק ישראל,

דאכט זיך וואס דו דארפסט איז "דבר אל בני ישראל",

וואס דו ווילסט איז "אמור אל בני ישראל",

וואס נאר עפעס איז "צו את בני ישראל",

היינט כמה אומות יש בעולם,

ערביים בבליים כשדיים פרסיים,

אלא וואס דען מוז מען זאגען אז מיר אידען ווערען אנגערופען

"בנים למקום"! –

יתגדל ויתקדש שמיה רבה!!!

(תרגום לעברית:

דרי מעלה עם דרי מטה,

כולם ירעדו ויפחדו, אוי מאימת דינך,

וגם אני לוי יצחק בן סאסיא שרה עפר רימה ותולעה,

באתי לבקש על עמך ישראל מה לך על עמך ישראל,

מה לך [מה הינך חפץ] מעמך ישראל?

נראה כי מה שאתה צריך הוא "דבר אל בני ישראל",

מה שאתה רוצה הינו "אמור אל בני ישראל",

על מה שלא יהיה – "צו את בני ישראל",

כמה אומות יש בעולם,

ערביים בבליים כשדיים פרסיים,

אלא מה מוכרחים אם כן לומר? שהיהודים נקראים

"בנים למקום"! – יתגדל…).

מתאר שמואל דרזנר ("ברדיטשב", עמ' 212 הע' 23):

"לאחר ששר רובסון את חלקו הראשון והשני של ה'קדיש' עבר רעד באולם, ופה ושם נשמעו אנחות והתייפחויות כבושות.

ובסוף השיר, עם זעקת ה'יתגדל',

נשמע בכי מכל עבר. נחלי דמעות זלגו מעשרות זוגות עיניים. מחיאות הכפיים שתחילה היו פזורות ומהוססות הפכו עד מהרה לרעש מחריש אוזניים שזעזע את קירות האולם. השיר הפך לזעקה של חיזוק ידיים ואימוץ הלב ליהודי מוסקבה שהיו נפחדים עוד שבועות רבים לאחר הקונצרט".

עדות זו פורסמה במקורות שונים, ובאחד השיעורים שמסר זאב קיציס במסגרת הקורס "'ר' לוי יצחק מברדיטשב – ריאליה, ספרות ופולקלור", סיפרה אחת הסטודנטיות את סיפור ה"קדיש" במוסקבה.

לדבריה, הוריה של התלמידה עלו לארץ ממוסקבה והם היו מספרים על זמר שחור עור מארצות הברית שהופיע בשנות החמישים במוסקבה הקומוניסטית לפני קהל גדול, שרבים בו היו יהודים שרחקו ממסורת אבותיהם. למרבה ההפתעה שר הזמר את שירו של ר' לוי יצחק "קדיש", או ביידיש "דין תורה מיט גאט", וגרם לרטט בכי בקהל היהודי. אירוע זה גרם לרבים להדליק את הניצוץ היהודי הכבוי והמודחק והפך למיתוס מכונן בימי המאבק לעלייה לארץ מברית המועצות.

קיימות גרסאות שונות לשיר זה, והגרסה המובאת כאן היא החסידית חב"דית. בחצרות קודש נוספות היו שרים את הגרסה הפותחת במילים "גוט מארגן ריבונו של עולם" (בוקר טוב לך ריבונו של עולם):

גוט מאָרגן דיר, ריבונו של עולם!

איך, לוי-יצחק בן-שׂרה מבערדיטשעװ

בין צו דיר געקומען מיט אַ דין תּורה

פֿאַר דיין פֿאָלק ישׂראל

און װאָס האָסטו צו דיין פֿאָלק ישׂראל?

און וואָס האָסטו אָנגעזעצט אויף דיין פֿאָלק ישׂראל?

אַז װאָס נאָר אַ זאַך, איז "צו את בני-ישׂראל",

און װאָס נאָר אַ זאַך, איז "אמור לבני-ישׂראל",

און װי נאָר אַ זאַך, איז "דבר לבני-ישׂראל".

טאַטעניו! כמה אומות בעולם!

בבליים, פּרסיים, אדומיים

און די רוסלענדער, װאָס זאָגן?

"אונזער קייזער איז אַ קייזער!"

די דייטשלענדער, װאָס זאָגן זײ?

"אונזער קעניג איז אַ קעניג!"

די ענגלענדער, װאָס זאָגן זײ?

"אונזער מלכות איז אַ מלכות!"

און איך, לױ-יצחק בן-שׂרה מבערדיטשעװ זאָג׃

"יתגדל ויתקדש שמה רבא!"

און איך, לױ-יצחק בן-שׂרה מבערדיטשוב זאג

"לא אזוז ממקומי!

כ'װעל זיך פֿון אָרט ניט רירן!

אָן אַ סוף זאָל דאָס זיין!

אָן אַן עק זאָל דאָס נעמען!

יתגדל ויתקדש שמה רבא!"

(תרגום החלק האחרון של השיר, לפי גרסה זו):

אב רחום במרומים!

כמה אומות יש בעולם:

בבלים, פרסים, אדומים,

גרמניה מה היא אומרת:

רק מלכנו הוא מלך,

והתורכים מה הם אומרים:

רק השולטן שלהם הוא מלך,

ואני, לוי יצחק בן שרה מברדיצ'ב, אומר:

יתגדל ויתקדש שמיה רבא

ואני לוי יצחק בן שרה מברדיצ'ב אומר:

לא אזוז פה ממקומי

עד שיהיה הקץ

עד שיהיה סוף לגלות

יתגדל ויתקדש שמיה רבא.

דמותו של הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב כובשת לבבות יהודיים מאז ולתמיד. הוא הסנגור שעורך את טענותיו לנוכח תלאות ישראל, אך בד בבד אינו זונח לרגע את אהבתו לבוראו, את אמונתו הטהורה ואת עבודת ה' ה"על-אנושית" שלו. דיאלוג בלתי פוסק מנהל ה"ברדיטשובר רב" עם קונו. הוא מלמד זכות על ישראל ובא בדברים, קשים ונוקבים,לעומת התלאה העוברת עליהם, עיתים גם מזמין את כביכול ל"דין תורה" אשר מי יעמוד בסודו, אולם כפי שכתב בעטו הנפלא הסופר הנודע ניצול השואה, אלי ויזל, שלעדותו היה מחובר בנימי נפשו לדמותו ומורשתו של רבי לוי יצחק, וכלשונו "אני חב להם הרבה. לעתים אני טובל את עטי בעשרם בטרם אכתוב", בהתייחסותו ל"דין התורה" של רבי לוי יצחק עם כביכול:

"… ברגע שפרק את אשר על לבו, חזר להתפלל מתוך חירות את תפילת הקדיש העתיקה רבת ההוד. השאלות עמדו בעינן, אולם הוא היה מסוגל להמשיך…",

(ובהמשך הוא מסיים על סיפורי "הרבי מברדיצ'ב"):

"הם מלווים אותנו, ומעניקים לנו כוח ואומץ לאמצם אל לבנו כאילו הם שלנו".

במהלך השנים זכה שיר זה לביצועים רבים מפי אומנים בעלי שם עולמי, ומיליונים על פני תבל היו דומעים למשמע צליליו הנוגים.

יאן פירס, זמר הקולנוע הגדול מארצות הברית, בראיונו לסרט התיעודי שערכו על אודותיו רשתות הטלוויזיה האמריקאיות CBS וNBS- (בשנת 1990) מקדיש מילים נרגשות לביצוע המפורסם שלו לשיר ה"קדיש" של רבי לוי יצחק מברדיטשוב בפני המונים ברוסיה הקומוניסטית ומספר על ההלם, "momentary hush", ומחיאות הכפיים הנרגשות שלהן זכה לאחר ביצוע השיר. באותה עת מצטרף לדבריו הכנר העולמי אייזיק שטרן, שנטל חלק בהפקת הסרט, ומסביר בהתרגשות על הרקע: רוסיה כארץ שתרבות היידיש נאסרה בה!

גרסה אנגלית לשיר זה מפי פול רובסון באתר יוטיוב: https://www.youtube.com/watch?v=8vIjCH30wt4

תודה לקתדרה לחסידות ולצבי מרק וזאב קיציס על פרטי הסיפור.