הרבי הקדוש מהוסיאטין – למברג – שמונים שנה להריגתו על קידוש ה'
מאת יעקב רוזנפלד, גנזך קידוש השם.
"אין אני רוצה להציל את עצמי. נראה אשר גזירה היא.
נשמח אחים במותנו, נכפר על אחינו הפזורים בכל העולם, ויזכו הם בחיים ובאושר".
מי אמר דברים אלו? באיזה תאריך, באיזה מקום ובאילו נסיבות?
הרה"ח ר' אהרן רבינוביץ מביא עדות זו בספר "דעת משה" (הראשון) מפי עורך הדין טריף מהעיר לבוב, על אודות הצדיק הקדוש האדמו"ר רבי מנחם נחום פרידמאן הי"ד, הרבי מהוסיאטין-למברג (לבוב).
ביום י"ח טבת תר"מ, בעיר הוסיאטין, נולד רבי מנחם נחום לאביו הרה"ק רבי שלום יוסף בן הרה"ק רבי מרדכי שרגא, צעיר בניו של הרבי הקדוש מרוז'ין, רבי ישראל זיע"א.
בהיותו בן שלוש נפטר אביו והילד גדל בבית זקנו, רבי מרדכי שרגא. חותנו היה האדמו"ר הרה"ק רבי ישראל מהוסיאטין זיע"א. בימי מלחמת העולם הראשונה שהה עם חמיו בווינה, שם היו באותו פרק זמן האדמ"ורים הקדושים והצדיקים לבית רוז'ין, ויהי בנסוע חותנו הק' לארץ ישראל, הכתירוהו חסידי הוסיאטין בגאליציה לכהן כרבם ומאורם בעיר לבוב, בה הקימו לו חצר ובית מדרש.
ידוע חולי וייסורים היה כל ימיו, ולא זכה לזרע של קיימא, ובשנת עלות חותנו הרבי הק' מהוסיאטין לארץ ישראל, שאליו היה מקושר בלב ונפש ובעבותות אהבה, לקה בכפליים עת הסתלקה עליו אשת נעוריו הרבנית חוה ע"ה, ונותר בודד בעולמו. אבל תמיד היה עליז ושמח, נוח לבריות ורבים שיחרו לפתחו.
גדולה הייתה האהבה שאהבוהו חסידיו ומעריציו, שהיו פורקים לפניו חבילות תלאותיהם ושומעים מפיו דברי חיזוק, עצה ותושייה, ודברי תורה מותאמים לכל אחד לפי מידת הבנתו ושכלו.
צדיקים העידו עליו: "לא פסק פיו מגירסא", והיה בקי בכל חדרי התורה, בנגלה ובנסתר.
והעיקר מה שהיו מעידים עליו בהערצה: חרף ייסוריו ומחלותיו שמהן סבל כל ימיו, וחרף צערו ויגונו, תמיד היה מעורב בין הבריות, מלא שמחה ושלווה, "אוהב את המקום, אוהב את הבריות ומקרבם לתורה…".
"קלויז" גדול ומפואר הקימו לו החסידים בלבוב-למברג, והוא היה מלא חסידים ואנשי מעשה שעבדו בו את קונם בשמחה ובהתלהבות.
בפרוץ מלחמת העולם השנייה הייתה לו אפשרות מעשית להימלט בטרם תסגור עליו העיר לבוב הנצורה. חסידיו היו מקושרים ובעלי יכולת (המשמש שלו היה איש חסיד ידוע בווינה ושמו ר' אברהם זיידמן מטארניפול, אביו של הסופר הנודע ר' הלל זיידמן, מזכיר מועצת גדולי התורה ומזכיר נציגי אגודת ישראל בסיים הפולני) והפצירו בו לעשות מעשה ולהימלט, אך הוא סירב ואמר:
רוצה אני להישאר עם חסידיי וידידיי!
העיד הגאון מטשעבין שבימי מנוסתו, בהיותו יחד עם הפליטים שהתגלגלו ללבוב, הוא נעזר, כמו רבים מהפליטים, על ידי הרבי הקדוש מהוסיאטין, שלא חס על עצמו ועל כוחותיו ועשה הרבה מעבר ליכולתו כדי להושיט יד לפליטי המלחמה שבאו ללבוב.
הגאון מטשעבין היה מספר שהרבי מהוסיאטין העמיד לרשותו את דירתו הפרטית. "באותם ימים", כך אמר הגאון מטשעבין, "נוכחתי לראות מסירות נפש עבור יהודים מהי".
אין לתאר כמה פעל ויגע הרבי מהוסיאטין למען הפליטים עד שהגיע יום פקודתו, ולפי העדויות שגבה בן אחותו הרה"ק רבי מרדכי שלום יוסף מסדיגורא זצ"ל, היה זה ביום י' כסלו תש"ג, לפני שמונים שנה בדיוק.
הרבי קיבל דין שמיים באהבה, וכאמור, דבריו האחרונים היו:
"נשמח אחים במותנו, נכפר על אחינו הפזורים בכל העולם, ויזכו הם בחיים ובאושר"…
אחרי דברים אלו, לפי עדות העו"ד הנ"ל שפורסמה בעיתון פולני תכף אחרי המלחמה, "אמר הלל בקול זמרה, ובתוך דומיית הקבר אמר רבי נחום מונו (כך היה כינויו : נחום מוניא) וידוי בקול, ואחריו חזר כל הקהל בלחש"…
במלאות שמונים שנה לעקידתו, בגנזך קידוש השם זוכרים את הצדיק הקדוש שמסר נפשו לעמוד לימין אחיו הנאנקים והסובלים, ומתייחדים עם מורשתו. תהא נשמתו של רבי מנחם נחום בן רבי שלום יוסף צרורה בצרור החיים. נזכור גם את נשמת רעייתו הרבנית הצדקנית חוה בת רבי ישראל ע"ה. אחיו של הרבי הקדוש מהוסיאטין היה הרבי הגאון והקדוש מבאיאן-קראקא, ראש ישיבת חכמי לובלין, רבי משה פרידמאן הי"ד. הוא נעקד חצי שנה אחרי מות אחיו הגדול, ולו נקדיש אי"ה יריעה נפרדת.
