יהודי מרמרוש – שמונים שנה לעקֵדתם

מאת יעקב רוזנפלד, גנזך קידוש השם

מפת הרי הקרפטים מנוקדת ביישובים רבים ששמותיהם אינם מוכרים כיום, אף על פי שמאות שנים היה חבל ארץ פורח זה בית למאות אלפי יהודים, יראים ושלמים, חסידים ואנשי מעשה.

חלוקות הדעות על תאריך ראשית ההתיישבות היהודית באזור זה. בין יהודים יוצאי מרמרוש מקובלת הדעה שיהודי הקרפטים פליטי פולין, גליציה והונגריה הם, שנמלטו מפרעותיו של בוגדן חמלניצקי ימ"ש בשנות ת"ח-ת"ט.

מחוז מרמרוש, שהוא קטע מהרי הקרפטים המקיפים את פולין, צ'כוסלובקיה, הונגריה ורומניה, שוכן בצפון מזרח הונגריה (זו שבגבולות ערב מלחמת העולם הראשונה) והוא ברובו הררי, למעט המישור ההררי הצר ברוחב 5 ק"מ בעמק נהר הטיסה בקרבת העיירה טעטש – השטח הפורה ביותר באזור.

יהודים מהקרפטים ממתינים לפני המשרפות. (אלבום אושוויץ)

מרמרוש ההררית משופעת יערות נטועים עצי אלון ובוק, ומהם הייתה פרנסתם של מרבית תושבי האזור – תעשיית עץ מפותחת לכל גווניה וסוגיה.

מהררי מרמרוש הנישאים גולשים נחלי מים אדירים לעמק הטיסה, וממנו זורם הנהר צפונה וחוצה את מרמרוש תוך שהוא קולט יובלים רבים, כמו הווישווי והאיזה מדרום, והטראץ, טאלבור, נאג' אד ועוד מצפון.

בין הרי מרמרוש נובעים מעיינות מינרליים ובקרבתם אתרי מרפא יפהפיים ומרהיבי עין.

ביערות הקרפטים התבודד הבעל שם טוב טרם התגלותו, ובעצם האזור ההוא היה כר גידולו הן של הבעל שם טוב עצמו והן של דרכו הקדושה, שמרבית תושבי מרמרוש היו חסידיה בלב ונפש עד עלות הכורת.

מחוז מרמרוש כולל ערים ועיירות בעלי אוריינטציה חסידית מובהקת. מוכרים לכולם השמות סיגט, ראחוב, ספינקא, קרעטשניף, ביטשקוב, "שדה לבן", חוסט, בישטינא, ווילחווויץ ווישאווא (עיירות ויזניצאיות מובהקות) ועוד רבים.

בשנת 1930 (תר"צ), לאחר תבוסת הממלכה האוסטרו-הונגרית ששלטה במרמרוש, חולק האזור בין רומניה וצ'כיה. במרמרוש הרומנית התגוררו באותה שנה 34,000 יהודים, ואילו בזו הצ'כית התגוררו 74,717 יהודים.

שמות המשפחה שהיו נפוצים במרמרוש לפני כמעט מאתיים שנה (לפי המפקד של 1830 למניינם) זהים להפליא לשמות המשפחה של שרידי השואה וצאצאיהם, יוצאי מרמרוש, חסידי חצרות ויזניץ' לענפיה, וכן סאטמאר, ספינקא ועוד: אדלר, אונגר, אפל, בש, גנז-גנץ, גוטליב, דסקל, דבלינגר, הס, הוס, הכט, הרשטיק, וידר, ויזל, ורצברגר, זולדן, טסלר, כהנא, לקס, לרנר, מליק, מרמור, פוגל, פוקס, פייג, פיקסלר, פדר, פרל, פרוכטר, פרייזלר, קאהן, קאסירר, קינד, רזמיבש, שטיינמץ, שכטר, שטרן.

זו רשימה חלקית, רשימה די עצובה וקודרת, שכן רבות מהמשפחות שלא פירטנו הוכחדו בשואה, חלקן בשנת 1941 (תש"א), עת גורשו בברוטאליות מבתיהן ונרצחו בעיירות. באותו מסע רצח מזעזע הראו הגויים הרומנים, תושבי מרמרוש, את שנאתם ואת תאוות הרצח שלהם.

בחודש אוגוסט 1940 (אב ת"ש), לאחר בוררות וינה השנייה, נותק מרומניה החלק הצפוני של טרנסילבניה, שכלל גם את מרמרוש, ונמסר להונגריה.

זקני היהודים, שתמיד התגעגעו לתקופות היפות של השלטון האוסטרו-הונגרי, ציפו שתנאי החיים שלהם ישתפרו, שכן הממשלה הרומנית האנטישמית מיררה את חיי היהודים בכל תחום אפשרי, אבל מהר מאוד החליפה האכזבה את תחושת הנוסטלגיה.

גזרות כלכליות קשות מנשוא הוטלו על היהודים, נוספו להן פקודות הגליה למחנות מעצר באשמת עבירות כלכליות זוטרות, או על עבירות נעדרות בסיס כמו ריגול או השתייכות לרעיון הקומוניסטי, פקודות מעצר שבוצעו ללא חקירות עומק.

אבל כל זה היה כאין וכאפס לעומת מה שהתרחש בקיץ של שנת תש"א (27 יוני 1941). באותו זמן הצטרפה הונגריה למלחמה בברית המועצות, ויהודי הונגריה קיבלו הוראה להוכיח את אזרחותם הרצופה בהונגריה תשעים שנה אחורנית. אם כי מרבית יהודי הונגריה הצליחו לרכוש תעודה כזו במשרד שבבודפשט, רבים מתושבי מרמרוש לא השיגו מסיבות שונות תעודה כזו ואלפים מהם גורשו למוות בקאמנץ פודולסק (התחנה האחרונה של חלק מהמגורשים) או בסטאניסלוב.

דרך הייסורים והמוות נפסקה לאחר התערבותו של שר הפנים ההונגרי, ובזכותו חזרו שבע רכבות עמוסות ביהודים חזרה לגבול.

משוער שכ-18,000 מיהודי מרמרוש גורשו אל מותם בידי הז'אנדרמים ההונגרים הידועים לשמצה, עד לחודש אב תש"א.

במהלך השנים הבאות התגלו יהודי מרמרוש בטוב ליבם, עת פתחו את שערי ביתם ליהודי הונגריה, מהם מתבוללים רבים שלא דיברו יידיש ולא הכירו כלל את יהדות מרמרוש, ובוודאי לא את הווייתם ומנהגיהם.

סמוך לכפר בוגדאו, בתוך נוף עוצר נשימה, הועסקו מאות יהודים בעבודות פרך (בניית ביצורים), ואילו בקרבת בישטינא וסלאפינה הועסקו אלפי יהודי פלוגות העבודה בבניית שדות תעופה צבאיים.

יהודי בודפשט, חלקם כאמור מתבוללים שלא ידעו דבר על יהדות, הופתעו להכיר יהדות שלא ידעו עליה… יהודי מרמרוש אירחו אותם והעניקו להם כל שהצטרכו. נשות היהודים ובנותיהם בישלו להם מהמיטב, והעניקו להם את החדרים הטובים שבבתיהם.

יהודי מרמרוש הטיבו לאורחיהם באהבה, במאור פנים ובנפש חפצה. הדבר גרם לקירוב לבבות, וכדברי שרידים: "רחוקים נעשו קרובים".

הקיטוב בהשקפת העולם ובאורחות החיים לא מנע מיהודי מרמרוש לקבל את שבורי הלב, מגורשי בודפשט, שפתאום הבינו שהגורל היהודי שלהם לא יעזוב אותם גם לאחר דורות של התבוללות.

הם האכילו והשקו את אורחיהם הרבה מעבר ליכולותיהם הדלות, ובימי המנוחה, כשנשות אנשי פלוגות העבודה באו לבקר, הן התארחו בבתי יהודי מרמרוש שהציעו להן מיטות חמות בחדרים הטובים והנוחים ביותר בבית.

טובי לב היו יהודי מרמרוש התמימים והפשוטים. ברובם דלים היו וחסרי אמצעים, אבל תמיד שמחו בחלקם וחלקו מפיתם לעניים. יראי שמיים היו ואוהבי תורה, ועל חורבן יהדות מופלאה זו, בין שאר קהילות אירופה, יהודים קדושים וטהורים, כזוהר הרקיע מזהירים, אין נחמה.

ביום כ"ד אדר תש"ד חדרו הטנקים הגרמנים להונגריה, ומהר מאוד, תוך שישה שבועות, גורשו שישים אלף היהודים לגטאות.

יהודים ממרמרוש לפני רציחתם

הסוף המר של יהודי מרמרוש התרחש בחודשי אייר וסיוון תש"ד, לפני שמונים שנה בדיוק, ובמאמר הבא נספר מעט על קהילות יהודי מרמרוש, על האופי שלהם ועל הילת המסתורין שביערותיה של מרמרוש, היכן שחי ופעל הבעל שם טוב; במאמר שלאחריו נספר בעז"ה על קדושתם וגבורתם של יהודי מרמרוש בדרכם האחרונה לאושוויץ.

ובמאמר הרביעי נספר בעז"ה על קורות שרידי יהדות מרמרוש לאחר השואה; על מאמצי השיקום ועל קהילות נפלאות שקמו מהאפר בארץ ישראל ובארצות הברית.

מקורות: "מארמארוש", שפר ארץ קדם, ספרי קהילות.