לאופולדשטאדט – אי יהודי בלב הדנובה

בשנת תרפ"ב, לפני מאה שנה בדיוק, הייתה לאופולדשטאדט קהילה חמה ותוססת. תלמידי חכמים רבים התגוררו בה, חסידים ואנשי מעשה העניקו לה את ההווי הייחודי שלה, עד שרבים כינו אותה בתואר "רובע ברוקלין של וינה", זאת עקב אחוז היהודים הגבוה שהתגורר בה. ארבעים אחוז מתושבי לאופולדשטאדט היו יהודים.

"שיף שוהל" הנודע – בית הכנסת "קהל עדת ישראל" – היה תמיד מלא יהודים שמחים ורעננים, אנשי עמל ויגיעה, תלמידי חכמים, משכימי קום, בעלי צדקה וחסד.

בית הכנסת "שיף שוהל" בוינה

נוסח התפילה ב"שיף שוהל" היה ייחודי, וחזנים ידועי שם היו מרטיטים לבבות בנעימות קולם. בשנת תרפ"ב, לפני מאה שנה, עת מונה ב"שיף שוהל" החזן הנודע ר' אברהם בראון, פורסם מאורע זה בעיתונות היהודית העולמית. זה היה "נושא"…

לא רבים יודעים שכל הרובע הזה נזקף לזכותו של גאון ישראל רבי יום טוב הלר, פרשן המשניות הנודע, מחבר ה"תוספות יום טוב". לפני למעלה מארבע מאות שנה, בהיותו רב העיר וינה, עדיין לא הייתה קהילה מגובשת ומלוכדת בעיר גדולה זו, והוא השתדל אצל השלטונות ועמל הרבה מאוד עד שקיבל אישור לבנות באי המלאכותי הזה את הקהילה היהודית ומוסדותיה. שנים רבות היה אי זה מכונה בשם "הגטו היהודי", שכן רק יהודים התגוררו בו, וכל התנהלותו הייתה כפי ההוראות ופסקי ההלכות שקבע מייסד הקהילה הגאון רבי יום טוב הלר, בעל ה"תוספות יום טוב".

רבי יום טוב ליפמן הלר, מגדולי חכמי אשכנז ופולין, מביט מחלון בית האסורים

בערך בשנת תק"י-תקי"א גירש משם המלך לאופולד הראשון הידוע לשמצה את כל היהודים, והאוכלוסייה המקומית שצהלה למשבתם של היהודים החליטה לקרוא לאי בשם "לאופולדשטאדט", על שמו ולזכרו.

מאז עברו מים רבים בנהר הדנובה אשר בתוכו שוכן האי, ובשנת תרכ"ז, עם כיבוש האימפריה האוסטרו-הונגרית, החלו יהודים לשוב לאי זה ששוב הייתה לו עדנה, ו"תורה חזרה לאכסניה שלה".

מכמיר לב לקרוא היום, שמונים שנה אחר החורבן, על עולם יהודי עשיר, שורשי ושוקק חיים, שכמעט לא נותר ממנו שריד ופליט. בליל הבדולח נחרבו בווינה כמעט שבעים בתי כנסיות. ברובע לאופולדשטאדט היה רחוב מלא בבתי כנסת, חדרים וישיבות, עשרות אלפי יהודים, וכולם נשלחו להשמדה.

בית הכנסת "הפוילישע שוהל", ששכן ברחוב לאופולד מס' 29, היה מרכז החיים עבור יהודי פולין שהתגוררו בווינה במשך שנים רבות. בתחילה שכן בית הכנסת במקומות אחרים ולאחר גלות ממקום למקום הוקם בשנת תרנ"ב בית הכנסת המפואר במקומו הנוכחי, וכיהן בו החזן הנודע מאיר שור. הוא התברך בקול בריטון אדיר ונדיר, אולם קידש שם שמיים בכך שלא נעתר להפצרות ופיתויים של אינם בני ברית להופיע בפניהם או אפילו להקליט את עצמו בעבורם, אלא כיבד את ה' בגרונו ועמד בניסיון זה בגבורה נפלאה. לסיפור זה מלאו זה עתה מאה ושלושים שנה בדיוק, אולם ראוי אף ממרחק שנים ארוכות לזכור את גבורת נפשו של ר' מאיר בן ר' אברהם שור, מלפנים חזן בעיר צאנז ובמשך עשרות שנים חזן בית הכנסת "די פוילישע שוהל – בית ישראל" בווינה, שיכול היה להתעשר ולצבור הון עתק כפי שרבים עשו בזמנו, ועמד בגבורה על עקרונותיו.

גם אימו של הרב וואזנער (שבאותו חבל ארץ גדלה, שכן בת למשפחת שיף מה"שיף'ס שוהל" הייתה) עמדה בניסיון כזה, שכן הוא עצמו סיפר פעמים רבות על כך שאימו הייתה מפליאה בנעימות קולה (ואף הלחינה ניגונים), והרה"ק רבי יצחק מאיר מקופישניץ הבטיח לה שאם תעמוד בניסיון תזכה לבן שיאיר את העולם.

לאחר מלחמת העולם הראשונה, עת עקרו אלפי יהודים מפולין וגליציה לווינה, היה המקום מרכז הומה ושוקק חיים עבור קהילה גדולה זו. גם בית כנסת זה נהרס עד היסוד.

הווי נהדר שרר בלאופולדשטאדט, שהייתה בנויה על אי מלאכותי בווינה עיר הבירה. מעשרות אלפי תושבי המקום שרדו רק בודדים, ואלו היו מתמוגגים מגעגועים לחיים העליזים והרגועים, עשירים בחומר ורוח, בעיר מלוכה זו שמלכיה ורוזניה נטו להם בה חסד.

בכלל, וינה הייתה בין המלחמות מרכז יהודי וחסידי, התגוררו בה כמאה ושבעים אלף יהודים וכיהנו בה כעשרה אדמורי"ם נודעים.

 הצורר היטלר ימ"ש, באחד מנאומיו הפוליטיים הראשונים בפני תומכי מפלגת הפועלים הגרמנית שאל בפאתוס: "מה קרה לעירם של הווינאים נוחי המזג?", ובתשובה, עליה קיבל תשואות סוערות, קרא: "בושה! הלוא זו ירושלים שנייה!". (נאום ב-27 באפריל 1920, שכותרתו "פוליטיקה ויהדות")

עוד כינוי שהיה רווח אז על רובע זה, אם באירוניה ואם בזלזול בנימה אנטישמית: "אי המצות" – Mazzesinsel – "מצות אינזל", וזאת עקב ריבוי התושבים באי זה שאכלו מצות בפסח.

בליל הבדולח ניתן האות, ובאחת נהרסו חייהם של אלפי יהודי הרובע העליז ושוקק החיים.

אספסוף מופרע פשט על בתי הכנסת ובתי העסק ושבר וניפץ והשמיד וכילה. בין ליל אבדה עטרת תפארת ישראל, שעשרות ומאות שנים הייתה מרכז יהודי תוסס ופורה. בתוך השרפה הנוראה שכילתה את בתי הכנסת הדהים יהודי מקומי בשם ר' העשיל מעסיאס Heschel Messias)) את העולם כולו כשרץ לתוך הלהבות ומסר נפשו להצלת ספרי התורה (מעשה הירואי זה ושמו של היהודי פורסם בהערצה בכמה מקומות).

אחרי מאורעות ליל הבדולח נאסרו אלפי יהודים ונשלחו למחנות ריכוז, ורובם המוחלט נשלח להשמדה בשנות השואה. בודדים נותרו הודות להסתתרות או בריחה ליערות, ולאחר המלחמה אף היגרו אל לאופולדשטאדט פליטים ממדינות שונות, אולם לימי הודה ותפארתה כבר לא שבה עוד.

מתי מעט מהשרידים הגיעו לארצות הברית כבר בשנת תש"א והקימו בה את קהילת וויען (=וינה בהגייה אידישאית), ולמרות שראשי הקהילה היו מבית הכנסת האשכנזי "שיף שוהל" שהתפללו בו נוסח אשכנז, עם זאת ברבות השנים התגבשו בה מנהגים חסידיים, וכיום מאפייני הקהילה הם חסידיים לכל דבר ועניין.

רבה הראשון היה הגאון המקובל רבי יונתן שטייף זצ"ל.

הרב יונתן שטייף, זצ"ל ראב"ד בבודפשט ומגדולי הפוסקים בארצות הברית לאחר המלחמה

כיום רבה של קהילת וויען הוא הגאה"צ רבי אשר אנשיל כץ. לקהילה בתי מדרש בוויליאמסבורג, בבארא פארק ובמונסי, ולה מוסדות תורה וחסד, ישיבות, חדרים וכוללים.