"מן המֵצר" – הניגון שהלחין כ"ק האדמו"ר ממודז'יץ זצ"ל במנוסתו מפולין הבוערת, בתחילת המלחמה, מאוטווצק לווילנה.

ה"אמרי שאול", הרה"ק רבי שאול ידידיה אלעזר טאוב זצ"ל, שבעים וחמש שנה לפטירתו, ט"ו כסלו תש"ח.

באדיבות ביטאון חסידות מודז'יץ

הרבי ממודז'יץ, שנחשב כאחד מגדולי האדמו"רים בפולין בין שתי המלחמות, גדול בתורה בנגלה ובנסתר, היה נודע בעולם כולו כגדול בחוכמת הנגינה שהלחין מעל 1,500 ניגונים, מהם "יצירות" מורכבות ומדהימות.

האדמו"ר רבי שאול ידידיה אלעזר טאוב ממודז'יץ

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נמלט הרבי לווילנה ואליה הגיע לאחר מנוסה חסרת מנוח, ובה מצא "עם שרידי חרב", אלפי ורבבות ניצולים ופליטים שהילכו בה אפופי יגון וקדרות, והוא בקדושתו והתלהבותו הזליף על נפשות ישראל טללי חיות, עונג ושמחה.

וילנה ה"מתנגדית" לא הכירה לפני כן את ענייני האדמו"רים ושולחנותיהם, ובכלל את ההווי החסידי הנלהב והאופטימי, והרבי שנפל על עיר גדולה זו בשעתה הקשה קיבץ סביבו אינספור ליטאים ששתו בצמא את דבריו ונדבקו מהר מאוד באישו הבוערת.

עם רבי חיים עוזר מווילנה זצ"ל

בווילנה נקשר בקשרי ידידות עזים עם רבן של בני הגולה הגאון האדיר רבי חיים עוזר גרודזינסקי זצ"ל. רבי חיים עוזר פתח לפניו את ביתו לכל צרכיו. עד כדי כך, שהמען למכתביו של הרבי היה בביתו של הגאון הנ"ל, לשם היה מקבל דברי דואר אשר היו נשלחים אליו. כמו כן מצויה בין מכתבי הרבי בקשה מבני משפחתו לשלוח לו הגדה של פסח "אשי ישראל – מודז'יץ" שיצאה לאור בפולניה, כדי שיוכל להעניקה תשורה לגאון הנ"ל על עזרתו הרבה.

הרב חיים עוזר גרודזינסקי, רבה של וילנה

בקונטרס תפארת ישראל (חוברת ה' תשרי תש"ה אות ה') מסופר שכשנפגש הרבי עם הגאון רבי חיים עוזר זצ"ל נדברו על הצרות הרבות והרעות אשר ניתכו על ראש בני ישראל ועל כך שרבים יש להם קושיות ותמיהות באין פתרון למו, ואמר הרבי כי לדעתו מה שאומרים ש"תיקו" הוא נוטריקון ת'שבי י'תרץ ק'ושיות ו'איבעיות אין הכוונה על הקושיות והאיבעיות החמורות שברמב"ם וכיוצא בו, אלא על הקושיות שאומות העולם מקשים ומונים את ישראל – "יאמרו הגויים איה נא אלוקיהם", והאיבעיות שעם ישראל שואלים "עד אנה ה' ", "למה ה' תעמוד מרחוק", "ואתה ה' עד מתי", ועם ביאת אליהו ממילא יתורצו הקושיות והאיבעיות, ונהנה הגאון רבי חיים עוזר מדבריו.

זיכרונות תלמידי הישיבה בווילנה

תלמידי הישיבות בווילנה זכרו לרבנו חסד נעורים מהעוצמה והחיות שהפיח בהם, חיות דקדושה, בימים טרופים אלו. כך העיד הגאון רבי ברוך דב פוברסקי שליט"א, ראש ישיבת פוניבז', שהיה אז בווילנה יחד עם אביו הגאון הגדול רבי דוד פוברסקי זצ"ל, ראש ישיבת פוניבז', והם הלכו יחדיו לשולחנות הטהורים שערך הרבי, ואמר: "השלחנות של האדמו"ר ממודז'יץ היו ממש בבחינת מים חיים על נפש עייפה לנפשות הפליטים שהיו במצב רוח ירוד באותם הימים".

בדומה לזה מספר בנו של הגאון רבי ברוך רוזנברג זצ"ל, מראשי ישיבת סלבודקא: "תדיר היה אבי מזכיר את הימים שזכה להיות במחיצת הרבי ממודז'יץ בווילנה. כל זמירות השבת אצל משפחת אבי מושרים עד היום על פי ניגוני מודז'יץ שחוברו או הושרו על ידי הרבי בווילנה. החיות שהפיח בקרבו הרבי ממודז'יץ הם שנשאוהו מעל גלי הזמן, ואילולי הוא זי"ע מי יודע אנה היו באים".

ומוסיף הבן אפיזודה מעניינת: "צא ולמד! שבכל ימי שהותו של אבי בוילנא, לגודל התמדתו בתורה מעולם לא יצא את היכל הישיבה ולא הסיר עיניו מספר הלימוד יומם ולילה, והעיד על עצמו שלא זכה לראות את זיו פניו של הגאון רבי חיים עוזר זצ"ל בכל ימי שהותו בווילנה למרות שהתגורר בסמוך. ואילו לשולחנותיו של הרבי ממודז'יץ היה הולך מדי שבת בשבתו משום שחש שמשם שואב הוא חיות בבחינת 'כי חיים הם למוצאיהם' ".

כאמור בווילנה, ולפרקים גם בעיר קובנה, שאליה היה נוסע רבות כדי לחזק ולרומם את שבורי הלבבות באותם ימים קשים, היה מסתובב הרבי שמח וטוב לב, ולא נראתה כל עננה של עצבות על פניו.

כששאל אותו מאן דהו: הא כיצד, אחרי כל כך הרבה ייסורים ותלאות שמצאוהו בדרך, אין ניכרות על פניו כל דאגה וטרדה ותמיד פניו צוהלות ומלאות שמחה, השיב: "עצט מיינט אז מען האט דאגות מוז מען א גאנצין טאג דאגה'נען, איך נעם די דאגות, איך האב זיי פארשלאסען אין א וועליסקע, איין מאל אין טאג גיי איך צו אוף א שעה איך עפען אוף אין דאגה אפ און איך לייג עס צוריק אריין כדי זאל איך וויטער קענען זיין עובד ה' בשמחה און נישט דאגה'דנען כסדר" [וכי סבורים אתם שאם יש דאגות חובה כל היום כולו להיות בדאגה, את כל דאגותיי אני טומן במזוודה סגורה ונעולה, ופעם אחת ביום הולך אני לשעה אחת ופותח את המזוודה ודואג את דאגתי ושוב כונס את הדאגות שם ונועל כדי שאוכל להמשיך לעבוד את ה' מתוך שמחה ולא לדאוג כל רגע].

לרב אחר ששאלו בפשטות איך אין שום עצבות על פניו לאחר שעברו עליו כל כך הרבה הרפתקאות ואיבד את כל חילו ורכושו בידי הנאצים ימ"ש, ענה ואמר: "אני כשלעצמי את רכושי הצלתי, וכי מה הוא רכוש? התורה והנגינה! ואותן לא יוכלו הנאצים לגזול ממני, כי הן נמצאות אתי עמי בקרבי".

השפעתו על וילנה היהודית

השפעתו החסידית על וילנה עשתה רושם רב, כפי שכתב בעצמו במכתב קודשו מווילנה לגיסו הרה"ח רבי יעקב קאפל:

"על העיתון 'די יודישע שטימע' מיום ערב שבת קודש פרשת משפטים, מצא שם מאמר בקילוס החסידים במקום התנגדות ביחס עם היותי פה, אשר תודה לא-ל עלה לנו לעשות פומבי לחסידות, וכולם במקהלת עם עומדים צפופים ומשתחווים, אבל בלי רווחים וד"ל" וכו'.

בספר רמזי דחכמתא (ע' קכב בהערה) מובא בשם תלמיד ישיבת חכמי לובלין, הרה"ג ר' אברהם מרדכי הרשברג ז"ל: "בשנת ת"ש היה בעיר וילנא כשברח מפולין מפני המלחמה והיו שם הרבה פליטים ובעיקר מתלמידי הישיבות. בין הפליטים היה גם הרה"ק ר' שאול ידידיה ממודז'יץ זצלה"ה, ובשבת קודש באו לשולחנו הטהור מלבד ה'חסידש'ע עולם' גם הרבה מהליטאים אף שלא הורגלו בטיש'ן, אבל מצד נעימות הזמירות של הרה"ק ממודז'יץ נמשכו והתענגו מהזמירות. בעת חלוקת השיריים חטפו החסידים שיריים כנהוג, המה הליטאים ראו כן תמהו ועשו שחוק מזה, ויהס הרבי את העם ואמר: 'שא, שא, אילו ידעו העולם סוד השיריים היה נפסק המלחמה', כששתקו כולם לשמוע מה יאמר בזה פירש דבריו: 'סוד השיריים הוא להשאיר לאחרים ואם יכולים להניח לאחרים – אין עושין מלחמה', עכ"ד ודפח"ח".

העיתונאי החרדי ר' לייבל ביין ז"ל כותב בספרו "מפנקסו של עתונאי חסיד":

"מה שהחסירו תלמידי הבעש"ט השלים הרבי ממודז'יץ שהפך מתנגדים ליטאים צוננים לחסידים. הוא הנהיג בוילנא מסיבות מלוה מלכה, שאליהן נמשכו גם גדולי תורה ליטאים מוילנא. אף הם רותקו לזמרתו וריקודיו והצטרפו למעגל. הוא ערך גם מסע לקובנה ולמקומות ישוב אחרים בליטא. הוא כבש המונים והפך מתנגדים ותיקים לחסידים נלהבים.

ביתו של הרבי היה פתוח לרווחה לכל הפליטים היהודים והוא מסר להם אינפורמציה והוראות כיצד לצאת את ליטא ולהגיע לארץ ישראל…

אמר פעם לפני בני הישיבות שניזונו בדוחק רב וכל מאכלם היה לחם צר ומים לחץ: בימים אלו זוכים להבין את מאמר התנא: 'כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה', שודאי אין הכוונה כפשוטו, כי אם אין קמח אין תורה, ואין התורה נקנית אלא בהרחבת הדעת. אולם כך היא 'דרכה' של תורה – כשהתורה 'בדרך' – אז צריכים להסתפק אפילו בפת במלח ומים במשורה וחלילה לא יניחו את התורה בקרן זווית. ומעין זה אמר עוד: 'הכל תלוי במזל אפילו ספר תורה שבהיכל' – כל שכן כשהספר תורה אינו בהיכל".

מן המֵצר – "פצצות יוצרות שיטות בנגינה"

"ואמר (אמרי שאול, ענייני זמרה ושמחה, אות יד): 'הפצצות יוצרות שיטות חדשות ביצירת הנגונים'. עוד אמר על זה בהזדמנות אחרת, כי זהו שיסד המשורר (בזמר במוצאי מנוחה למוצאי שבת): 'וידידים פליטי חרץ נגינתם יפצחו במרץ' " (מפי בנו האמרי אש זצ"ל).

ניגונים רבים הלחין הרבי באותם ימים קשים. אחד מניגוניו הידועים הוא מה שמכונה "אופרת הים" שהלחין בהפלגתו לארצות הברית אחרי צער וייסורים רבים, שכול ואי ודאות.

אולם הניגון שמזוהה ביותר עם אותן שנים קשות הוא ללא ספק ניגון "מן המֵצר", שאת תחילתו הלחין בעת ההפצצות והמנוסה המטורפת, ואת סופו, השמח והאופטימי, הלחין בארצות הברית, ולימד אותו בסוד ישרים ועדה, באוזני תלמידים וחסידים בעת אפיית המצות, בארצות הברית, אחרי המלחמה.

"בימים ההם שהיו ימי ניסיון לדור הצעיר, רבים נסחפו אחר הזרם, ואחד מגדולי ישראל באותה תקופה שהיה לו חלק נכבד בחיזוק הדת והתחזקות הדור הצעיר דאז היה הרבי ה'אמרי שאול', שבזכות התענוג של קדושה שהנחיל להמוני בית ישראל בשירתו המופלאה ובכח תורתו וחכמתו, הקרין על כל סביבותיו את השמחה האמיתית המבטלת את כל שאר תענוגי וחמדות העולם הזה. והוסיף הרב וואלפסון: 'בזכות דברי תורתו המופלאים והמרוממים של הרבי וכוח שירתו הפלאי התחממתי לאורו להמשיך ולהתחזק בדרך הקדושה כנגד הרוחות שנשבו אז מכל עבר'. כמוהו היו עשרות רבות מתלמידי ישיבת תורה ודעת שמצאו אצל הרבי את מבוקשם ודבקו בו בכל מאודם, היו מסתופפים בצלו ומשתתפים באופן קבוע בטישים ובסעודות מלוה מלכה מדי שבת בשבתו בימים טובים ובכל הזדמנות של קודש" (מפי הגאון הצדיק רבי משה וואלפסון, מלוה מלכה, תשס"ז).

מן המֵצר – נגילה ונשמחה בו

בערב חג הפסח של שנת תש"א, עת התאספו כל בני החבורה בראשות הרבי זצ"ל לאפיית מצות מצווה, "בשעה שכל בני החבורה היו עסוקים, מי בלישת הבצק מי ברידוד הבצק ומי באפיה גופא, הרבי זצ"ל היה יושב כולו אחוז שרעפים, פניו אדומות, עיניו עצומות, נשען עם ראשו על מקלו וכולם רואים בחוש כי הרבי נמצא בעולם אחר. כך יושב הרבי דקות ארוכות ולפתע כאילו מקיץ, פוקח את עיניו, קם ממקום מושבו ומכריז: 'בעת הזו בעידן חדוותא של אפיית מצות בשמחה של מצוה לכבוד יו"ט של פסח הוא העת הנכון לחבר את חלק הריקוד המסיים את הניגון 'מן המֵצר', על הפסוק 'זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו'. אז גם שטח בפנינו את סיפור גלגולו של הניגון הארוך והמורכב 'מן המֵצר' " (מפי עד – הרה"ח רבי נחמן בולמן ז"ל).

וזה תורף הסיפור מפי הרב בן ציון שנקר ז"ל:

"בעת שברח הרבי ה'אמרי שאול' מאוטבוצק דרך יערות וכפרים, מעת לעת היו הבורחים משתטחים ארצה ונצמדים אל גומות וגומחות מפחד ההפצצות של המטוסים שהרעישו כל העת מהאוויר. בעת קשה זו התעוררו נימי נפשו ולבו אל המזמור 'מן המֵצר' שחיבר דוד המלך ע"ה נעים זמירות ישראל, ובהיותו ממתין עד שישקטו ההפצצות, עלה בלבו שישיר, והרהר וזמזם לעצמו ניגון על הפסוק הראשון 'מן המֵצר קראתי י-ה ענני במרחב י-ה'. הניגון חובר חלקים חלקים פסוק בפסוק לאורך כל מסע הבריחה ופסק משבאו לוילנא. הוא לא שר את הניגון יותר מאשר פעמים ספורות ולא סיים אותו. בארה"ב בשנת תש"א בערב פסח כשאפה מצות מצווה, ראינו אותו נשען על מקלו כולו אחוז שרעפים. פתאום כאילו ניעור ואמר: סיימתי את ה'מן המֵצר'. הבטנו בו בפליאה ולא הבנו למה כוונתו, מה ענין מן המֵצר לעת כזו של אפיית מצות מצווה, אז שטח בפנינו את כל סיפור הניגון שהחל לחבר כשהיה עמוק במיצר בשעת צרה, ושר להם רק את ה'בית' האחרון שהוא באופן של ריקוד שמח על המלים 'זה היום עשה ה' ' וכו'. במקום היה נוכח החזן ר' יהושע וייזר (שבימים ההם ר' בן ציון למד אצלו את כללי וחוקי המוזיקה) שהוציא דף ועט לשרטט קוים ומיד רשם את תווי הניגון המצויים באמתחתי בכתב ידו עד היום".

ביטאון חסידות מודז'יץ, "המכון לתיעוד ושימור ניגוני מודז'יץ"; "עתיקין" – כתב עת לתיעוד ושימור הנגינה החסידית האוטנטית: https://drive.google.com/file/d/1sD0LX7B9mz_4peqRQ1xrAnPFR4F_ZWsU/view

בגיליון זה מופיע קישור לביצוע הניגון.