פסח תש"ד

הסדר האחרון באושוויץ

קרוב לחג הפסח של שנת 1944 (תש"ד) החלו הגרמנים להביא רבבות מאחינו, יהודי סלובקיה, הונגריה, צ'כיה ואזורי קארפאטו-רוס. היהודים סיפרו שהגרמנים פיתו ושידלו אותם.

אמרו להם כי מעבירים אותם לגן עדן.

יהודים שהורדו זה עתה מקרונות הבקר במחנה ההשמדה אושוויץ. חיילי גסטאפו מקבלים את פניהם.

קרוב לחג הפסח החלו שתי המשרפות (הקרמטוריות) הראשונות לבעור יומם ולילה.

הן הספיקו לשרוף ביממה אחת עד לחמשה עשר אלף איש.

כאן, במחנה המוות המחריד עלי אדמות, בו לא היה ערך לחיי אדם, עוד נמצאו יהודים שהתייחסו באהבה אחד לשני.

'אקלים המחנה ומנהגיו' לא השפיעו עליהם.

כאשר הגיעו היהודים מאזורי הקארפאטים החרדים, בלבושם השחור והארוך, וארבע הכנפות שלהם מתבדרים ברוח, וראו במו עיניהם לאיזה 'גן עדן' הביאו אותם הגרמנים, היהודים האלו הסתובבו בראשים מורכנים…

אחדים מהם כשקיבלו את מנות הלחם לא רצו לאכול חמץ.

א' סופר, ספר קריניקי, עמ' 136

***

הסדר האחרון באושוויץ 2

לא תאי הגזים, לא הסלקציות ולא העבודות המפרכות והאכזריות גרמו לעצבותם של היהודים החרדים. אף לא הרעב המציק (…) מה שגרם להם למועקה וייאוש היתה המחשבה המעיקה שבפסח יהיה עליהם לאכול חמץ. צערם היה גדול מנשוא. אנחות משברות לב בקעו מלבם: "אוי, זו הפעם הראשונה שאיאלץ לאכול חמץ"… "איך אצום שמונה ימים ברצף".

הגיע ליל הסדר, ובצריף שהיה מאוכלס ביהודים מהונגריה שרר דיכאון מוחלט. התקבצו כמה יהודים בפינה והתפללו ערבית בנעימת החג. לאחר התפילה נעמד איש גבוה וצנום מאד והכריז: יהודים! ליל הסדר היום. יש לערוך סדר!

יהודים שהגיעו לאושוויץ מהונגריה

התאסף סביבו קהל והתחילו בעריכת הסדר.

ובפינה אחרת נשמעה לפתע הקריאה הישנה נושנה, 'הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא'… רבים התאספו סביב האיש ואמרו יחד עמו את המילים.

ובין הדרגשים ישב יהודי קשיש ואמר הגדה בנוסח של איכה, וכשאמר 'השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין' פרצו כולם בבכי מר, וכך אמרו כולם שהחיינו.

יהודי מהונגריה, אמר בקול: הנני מוכן ומזומן לקיים מצוות ארבע כוסות, ואז הכריז בקול: אני מבטיח שבשנה הבאה אם ירצה ה', אקיים מצוות ארבע כוסות ביין"…

כולם ביחד אמרו בקול עצוב את תפילת שפוך חמתך.

מ' זלאטוב, מאגען זשורנאל, 07/04/1947

***

היה לנו סדר יפה

ליל הסדר של שנת תש"ד, ליל שבת קודש.

מחנה בודז'ין.

הצלחנו להשיג מעט קמח, הצלחנו גם לארגן חתיכת פח גדולה אותה שמנו על כירת ברזל ואפינו מצות.

אצל האיכרים קנינו כמה קלחי סלק אדום, מה שהיה אמור לשמש לנו כתחליף ליין.

יחד עמי בצריף היה ר' יואל זונטאג. כן השגנו קצת דוחן, בישלנו את הדוחן

והיה לנו "סדר" יפה…

מוטל בראופמן, ספר קראשניק

***

הקרבה עצמית למען הזולת

באותה תקופה, שנת 1944 (תש"ד) כבר הרעב היה נשקף מעיני כולם. רבים בלודוויפול התנפחו ומתו ברעב (…) היות והמזון המועט שהצלחנו להשיג לא הספיק גם לעצמנו, הרי שההתחלקות עם הזולת הייתה הקרבה עצמית של ממש.

בערב פסח התאספו משפחות רבות באחד הבתים ואפו ביחד, בחשאי, מצות במנות זעומות ומקמח לא מנופה. האנשים היו רוויי בכי ותקווה. התפללו כי בשנה הבאה יעשו זאת תוך רווחה. אבל למרבה היגון, הם לא זכו לכך.

ספר לודביפול, עמ' 38

***

תפילה לפני אכילת חמץ

רבני הונגריה, לפני שמונים שנה, עם הכיבוש הגרמני והתחלת הרדיפות וההשמדות, פסקו שבחג הפסח מותר ואף מצווה לאכול חמץ, ואף קבעו נוסח של תפילה לאומרה לפני אכילת חמץ:

אבינו שבשמים, גלוי וידוע לפניו שרצוננו לעשות רצונך ולחוג את חג הפסח באכילת מצה ושמירת איסור החמץ, אך על זאת דאבה לבנו, שהשעבוד מעכב אותנו ואנחנו נמצאים בסכנת נפשות. הננו מוכנים ומזומנים לקיים מצוותך וחי בהם ולא שימות בהם, ולהזהר מאזהרתך השמר לך ושמור נפשך מאד, עד כן תפילתנו לך, תחיינו ותקיימנו ותגאלנו במהרה, לשמור חוקיך ולעשות רצונך ולעבדך בלבב שלם.

ארכיון יד ושם