ערב שבועות תשכ"ז
נסיעתו הראשונה של הרבי מצאנז לכותל המערבי
בשנת תשכ"ז שהה האדמו"ר מצאנז קלויזנבורג, הגאון הקדוש רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם זצ"ל, בארצות הברית.
האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם מקלויזנבורג
הוא הגבר ראה עני בשבט אברתו, הוא אשר איבד במלחמה את כל היקרים לו: אישה, אחד עשר ילדים, קהילה מפוארת וכל תלמידיו וחסידיו, עקב בדאגה אחר הידיעות המחרידות שהגיעו מארץ ישראל דבר יום ביומו.
איומיהם של צבאות ערב על מדינת ישראל, צבאות שהיו חזקים ורבים פי כמה וכמה מצבאה של המדינה הצעירה, הדירו שינה מעיניו, והוא הרבה לבקש רחמים, לקרוע שערי שמיים בתפילותיו.
והימים ימי שמחה במעון קודשו, שכן בתו הבכירה של הרבי עמדה לפני נישואיה עם חתנו העילוי רבי שלמה, לימים האדמו"ר מזוועהיל ארה"ב, שנפטר לפני שלוש שנים ביוניאן סיטי שבארצות הברית.
שמחתו הרבה לקראת הנישואין, שהייתה לדבריו "הנקמה הגדולה שלו בצורר הנאצי", הופרעה עקב דאגתו הנוראה ליושבי ארץ הקודש.
ולכן, נקל לתאר מה רבה הייתה שמחתו כשהגיעה הידיעה והדהדה בכל העולם כולו: "הר הבית בידינו".
הרבי הקדוש השתוקק לפקוד את אבני הכותל המערבי באופן מיידי; הוא לא היה מסוגל להמתין אפילו יום אחד. אולם עקב המלחמה היו שמי ארץ ישראל סגורים, ולא הייתה תנועת מטוסים לכיוונה.
הרבי מצאנז, כשהיה שם לעצמו מטרה, לא היה מי או מה שימנע אותה ממנו.
הרבי היה איש עשייה בלתי נלאה, איש חזון ומעוף שבכוחות בלתי מובנים הצליח לבנות עולמות של תורה וחסד בעשר אצבעותיו, זאת לאחר שאיבד את כל אשר לו ב"שנות ראינו רעה".
האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם מקלויזנבורג זצ"ל עם חסידיו
הוא עצמו אמר: איבדתי את אשתי, איבדתי את כל ילדיי, איבדתי את כל קהילתי, את כל קרוביי, אולם את הקדוש ברוך הוא לא איבדתי!
ולכן, כיוון שהחליט לעלות לציון להתרפק על אבני הכותל המערבי, לא חשב הרבי לרגע שהעובדה שאין עכשיו טיסות לארץ ישראל אמורה למנוע ממנו לממש את רצונו.
וכך, באותו יום, בלי להודיע לאיש, מצא הרבי עצמו במטוס צבאי שעשה את דרכו מאמריקה לארץ ישראל. איך הצליח לעשות זאת? איש אינו יודע.
בתנאים של מטוס צבאי הגיע הרבי לשדה התעופה לוד אחרי חוויית טיסה לא מהמשופרות בעולם, ושם, בשדה התעופה הבחין עובד הנמל, תושב נתניה, בדמותו של הרבי מצאנז…
הלה מיהר ליצור קשר עם מקורבו של הרבי, העסקן ר' גרשון לידר, והודיע לו שהרבי נמצא בשדה התעופה לוד.
איש מהחסידים לא האמין לידיעה זו, אולם לידר, שהכיר את העובד כאיש רציני ונאמן, יצא כהרף עין לכיוון שדה התעופה, ואכן, הרבי היה שם…
לידר אסף את הרבי לקריית צאנז בנתניה, ובינתיים סודר חדר המגורים של הרבי ואורגנו צרכיו הבסיסיים. הרי טיסה לא קלה בעליל עברה עליו, והחסידים חרדו להמציא לו מקום מנוחה ודברי מאכל ומשתה. אולם הרבי לא הסכים להתעכב בקריית צאנז אפילו שעה אחת. הוא ביקש להזמין רכב לירושלים, לכותל המערבי!
החסידים המסורים ניסו כמובן להניא אותו מרעיון זה, אולם הרבי לבש עוז והודיע:
יכול אני גם לנסוע באוטובוסים ולזחול ברגליים, אני חפץ להגיע לכותל המערבי עכשיו ויהי מה!
בינתיים החשיך היום, וכבר לא הייתה אפשרות מעשית לעלות לירושלים באותו זמן, אבל למחרת עם שחר ביקש רבינו להזמין רכב והרבי עלה לירושלים יחד עם חתנו המיועד, "נקמתו בנאצים הארורים", ומייד כשהגיע לרחבת הכותל המערבי פרץ בבכי סוער, בכי חסר מעצורים, ובין יבבותיו הקטועות אמר:
משולים אנו לבנים שגלו מבית אביהם שנים רבות, וכאשר כבר הגיע הזמן, ורחמי אביהם גאו בליבו, שלח לקרוא להם, אולם בבואם, נתן להם להישאר בחוץ. בפנים לא נתן להם רשות להיכנס…
כך עמד ומירר בבכי בלא הפוגות.
