שושנה טננבוים, בת ר' יצחק צבי, ניצולת השואה ושרידה אחרונה למשפחה ענפה, שנפלה על קידוש השם בכפר עציון

ד' אייר תש"ח – ד' אייר תשפ"ד

בשנת תרפ"ד נולדה שושנה טננבוים בעיר ראדומסק שבפולין להוריה ר' יצחק צבי ומרת פערל. בפרוץ השואה, נלקחה שושנה עם כל בני משפחתה (הורים ו6 אחים ואחיות) לגטו. שושנה הייתה יחידה מכל משפחתה הגדולה שזכתה לשרוד את המחנות ואת הגטאות.

היא החזיקה מעמד עד השחרור, ואז מונתה למנהלת קיבוץ 'תורה ועבודה' בבנדין.

עת נאסרו חברי הקיבוץ ונכלאו בעיר ריבניק, הייתה שושנה זו אשר ניהלה את המאבק העיקש לשחרורם. היא לא נתנה שנת לעיניה עד שהקבוצה שוחררה, בדרכה לארץ ישראל.

בעת שהותה בעיר ריבניק, כאמור למען שחרור חברי הקבוצה, חל חג הפסח. במלון לא היה מטבח כשר, ושושנה, ששמרה במסירות נפש על אמונתה, הסתפקה שבוע שלם במצות ומי ברז.

בל"ג בעומר תש"ז (מאי 1947) נישאה שם לבחיר לבה נפתלי לנצ'נר. כעבור ארבעה חודשים נאלצה להיפרד מבעלה, שנשאר בתפקידי התנועה בחוץ לארץ, ועלתה לארץ.

בארץ ישראל שהתה בכפר עציון, ובימי המצור נשארה בגבורה בכפר הנצור והמופגז.

באותה תקופה כתבה:

"שגיאה יסודית היא להתייאש ולהיכנע ברגע גורלי זה. אמנם המאורעות האחרונים [נפילת שיירת הל"ה] משפיעים עלינו לרעה, אבל למרות הכל אסור להתייאש. אנחנו כאן עברנו אולי יותר מאשר אתם שם, ולמרות זה הננו מלאי תקווה בנצחוננו. העיקר זוהי האמונה המושרשת עמוק, שהאלוקים לא יעזוב אותנו… אנו צריכים להיות גאים כי אנו חיים בתקופה גורלית, תקופה בה יוכרע גורלו של עם ישראל: להיות או לחדול… המצב כאן מוסיף תכונות חדשות לאדם: הוא נעשה קשה לב, קשה עורף ועקשני. אני שומעת בי קול קורא: נקמה בעד אלה שנפלו, כדי שלא נצטרך להתבייש ונוכל להמשיך במפעל אשר הם התחילו בו… איננו נופלים ברוחנו. הננו מרגישים את עצמנו חזקים וגאים על שאנו משתתפים במפעל הגדול ובעזרת השם נחזיק מעמד. יבוא יום מחר צח ובהיר – והוא לנו יהיה!"

ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948), תקפו הערבים בעוצמה רבה את הכפר עצמו. כאשר פרצו שריוני הלגיון הערבי לתוך הכפר הייתה שושנה – עם שאר החובשות – במקלט מתחת לבניין המנזר הגרמני ששימש כמושב המפקדה. במשך שעות היא טיפלה במסירות בפצועים הרבים, עברה מאחד לשני ועשתה למענם ככל יכולתה. האויב, שלא יכול היה לחדור לתוך המקלט, פוצץ את הבניין, והריסותיו קברו תחתיהן את כל יושביו.

למעלה ממאה מגיני כפר עציון נפלו באותו יום, ביניהם גם שושנה. חלקם נורו לאחר שנכנעו.

ביום המחרת, ה' באייר תש"ח, יום הכרזת העצמאות, נפלו שלושת היישובים האחרים בגוש עציון – רבדים, עין צורים ומשואות יצחק. שרידי מגיניהם הלכו לשבי בירדן.

שושנה הייתה בת עשרים וארבע בנופלה. הותירה בעל.

גופות הנופלים נותרו במקום, שטח ירדן, במשך כשנה ויותר. שרידיהם נאספו במבצע מיוחד על ידי הרבנות הצבאית בשנת 1949 והם הובאו למנוחות בקבר אחים גדול בהר הרצל בירושלים, בטקס ממלכתי שהתקיים ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949).

בגנזך קידוש השם מדליקים נר לעי"נ שושנה בת ר' יצחק צבי, ולומדים ומתפללים לזכרה.

יהי זכרה הקדוש נצור בליבנו לעד