תפילה יהודית נאצלת בעיצומו של מרד ורשה

שמונים שנה למרד ורשה

מאת יעקב רוזנפלד.

לפני שמונים שנה, בחודש אלול תש"ד, התחוללה בוורשה מלחמת חורבן. זה היה למעלה משנה לאחר חיסול גטו ורשה והשמדת כל מאות אלפי היהודים שהתגוררו בה. אנשי המחתרת הפולנית התכוננו זמן רב להתקוממות, והאות ניתן בתחילת חודש אב.

תוצאותיו של המרד היו טרגיות עבור ורשה. העיר נחרבה ונהרסה עד היסוד. הנאצים לחמו באכזריות ורצחו מאות אלפים. כשמונים וחמישה אחוז מהמבנים בכל ורשה הבירה נהרסו עד היסוד, ביניהם נהרסו המוזיאונים, הספריות, נחרבו כל הבניינים ההיסטוריים והשמורים מדור דור. הנזקים הישירים שנגרמו בעטיו של חורבן העיר נאמדו אז בארבעים מיליארד דולר. התוכנית של הימלר הייתה להרוס את כל ורשה ולהפוך אותה לאגם.

לפי הערכות, כעשרים וחמישה אלף יהודים חיו אז בוורשה הבוערת והחרבה. מהם – בזהות בדויה, ומהם במחתרת, בבונקרים ובמרתפים.

רחוב נובוליפקי אחרי חיסול גטו ורשה

אחת מאלה הייתה אילנה וינרב לברון, נערה יהודייה שנטלה חלק עם חברתה אירקה במרד הפולני בוורשה.

לפני עשר שנים, בשנת 2014, שבעים שנה לאחר המרד, נפטרה אילנה ע"ה בשיבה טובה.

במותה נטלה עימה אילנה את סודותיה ואת סודם של חבריה המורדים בוורשה הגוועת, אבל יומן מופלא שכתבה, וחלקים ממנו פורסמו בילקוט מורשת לפני כחמישים שנה, שופך מעט אור על תקופה נוראה זו.

והינה קטע מרגש ומרטיט לב מתוך עדותה של אילנה, המתאר התרחשות שאירעה בלילה חשוך אחד, בעיצומו של מרד ורשה, לפני שמונים שנה בדיוק, סוף קיץ תש"ד:

ורשה בוערת

מאוחר בערב יצאנו לחצר לנשום קצת אוויר צח, לפני שהיית הלילה במרתף המחניק. אירקה התיישבה על ארגז שבור, ואילו אנוכי רכנתי לידה. הרהרנו בגורלנו.

לפתע נפל מבטנו על צילו של גבר שפניו מופנות לקיר וכל גופו מתנועע בצורה מוזרה.

החושך, שהיה כמעט מלא, הפריע בעד התמצאותנו.

כעבור שניות מספר חדר הדבר להבנתי: הנה זה יהודי המתפלל תפילת ערבית.

תפילתו נמשכת יותר מדקה ושתינו יושבות בשקט ובהתרגשות רבה בחשיכה, משתדלות לא לחלל את הרגע הנשגב הזה.

אני לוחשת לאוזנה של אירקה: לתפילה זו קוראים תפילת "שמונה עשרה". זכרתי מבית סבי שאומרים אותה בעמידה שלוש פעמים ביום – בבוקר, אחר הצהריים ולאחר שקיעת החמה. יש בה שמונה עשרה ברכות.

אירקה מציעה שנשאל את המתפלל אם אמנם אמר תפילה זו ובכך ניתן לו להבין שאנו בנות-דתו.

אנו ניגשות אליו ושואלות: "שמונה עשרה?"

ניענע בראשו והרים מעלינו את ידיו לאלוקים, ובירך אותנו.

בשבילנו הייתה ברכה זו אות כי נישמר ונעבור את המלחמה בשלום.