"תקופת אירוסין בת שבע שנים"

לזכר הגאון רבי שניאור קוטלר, ראש ישיבת ליקווד זצ"ל

ארבעים שנה לפטירתו.

רבי שניאור קוטלר נולד בשנת תרע"ח בעיר סלוצק לאביו הגאון הנודע רבי אהרן קוטלר.

רבי ברוך בער ליבוביץ, ראש ישיבת קמניץ, משוחח עם רבי אהרן קוטלר בזמן נופשם ביער. לידו משמאל עומד הרב רבי משה שצ'קס, רב ואבד בלומז'ה. הנער הוא שניאור קוטלר, בנו של רבי אהרון

אימו הייתה מרת חנה פערל, בת הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל.

רבי שניאור היה עילוי, גאון מופלא ומנהיג נערץ לאלפים ורבבות. לזכותו נזקפת מהפכת הישיבות והכוללים בארצות הברית.

בהיותו פעוט בן שנתיים וחצי הבריח אותו אביו מעבר לגבול פולין-רוסיה כי חשש שהבולשוויקים יסגרו את תלמודי התורה. זו מסירות נפש שקשה להבין אותה היום.

בילדותו היה עילוי. בקשר לכך סיפר בהלווייתו החברותא שלו בבחרותו שרבי שניאור דפדף בדפי הגמרא במהירות, תוך שעיניו מרפרפות, מטיילות על הדפים. החברותא שאל: שניאור, כך לומדים? ענה שניאור: הרשות בידך לבחון אותי, וכך, בעל פה הרצה בפניו דפים שלמים של גמרא בתוספת כל המפרשים העיוניים. הבחור התלהב ורץ לספר לראש הישיבה, סבו של שניאור, הגאון רבי איסר זלמן מלצר. ענה ראש הישיבה, אתה מתלהב מהגאונות? בוא אספר לך מה זו גאונות! כששניאור היה בן שבע, ראיתיו מדפדף בספר ההלכתי "חיי אדם". הערתי לו, שניאור, חיי אדם לומדים, לא מדפדפים. אמר לי הילד, סבא, אתה יכול לבחון אותי. והוא הקריא לי בעל פה סימנים שלמים של חיי אדם… ילד בן שבע!

בבחרותו, אחרי שלמד אצל רבי איסר זלמן בסלוצק, עבר ללמוד בקובנא, שם התארס בגיל 23 עם רישל פרידמן, בת רבי אריה מלכיאל.

זמן קצר אחרי האירוסין פרצה מלחמת העולם השנייה, ורבי שניאור הצליח להימלט לארץ ישראל. שבע שנים למד בארץ ישראל אצל סבו רבי איסר זלמן, שגם הוא כבר היה בארץ, ובהמשך אצל הרב מבריסק. בודד, תלוש ודואג ישב בארץ ישראל כל אותן שנים, אך עשה חיל בלימודו ובתורה השקיע את כל צערו וגעגועיו.

בינתיים סער העולם ונחרב. אירופה בערה ומרחץ הדמים שטף את העולם, והחתן שניאור אינו יודע היכן כלתו רישל ומה עלה בגורלה.

רישל עברה את סבל המלחמה ומוראותיה, ואחרי צער וטלטולים רבים הגיעה לשנחאי, יחד עם פליטי ישיבותיה של ליטא, והמתינה לימים טובים יותר.

בתום המלחמה היגר רבי שניאור לארה"ב בעקבות אביו רבי אהרן, וגם הכלה, רישל, שנותרה בודדת מכל משפחתה שנהרגה על קידוש השם, קיבלה אשרת כניסה לארצות הברית. בבואה הכניס אותה חמיה לעתיד לביתו ודאג לה לטיפול רפואי, שכן חולה מאוד הייתה במחלת הריאות שבה לקתה עוד בשנחאי.

במכתב שהתפרסם לא מכבר כתב חמיה רבי אהרן לידידו להתפלל בעד הכלה שכן "בטח שמע כת"ר כי רישל תחי' הנמצאת מיום בואה הנה בביתנו. היא חולה במחלת הריאה באופן רציני מאוד וכבר היתה חולה מזמן חשוב בשנחיי, כמובן אנו עושים הכל להצלתה והשי"ת ישלח לה רפואה שלימה במהרה בתוך שאר חולי ישראל. מעת בואה הוטבה הרבה ב"ה אך עדין היא חולה רצינית".

רישל הבריאה, והקימה בית נאמן בישראל עם הגאון המופלא רבי שניאור. שמונה ילדים נולדו להם והם גידלו אותם ב"גידולין של נחת" לתורה ויראת שמיים.

רבי שניאור, מעבר לגאונותו בתורה ולכוח מנהיגותו הכביר, היה איש חסד נעים הליכות, ולרגישותו לזולת לא הייתה גבולות.

בקשר לכך סיפר נהגו שפעם הוצרך רבי שניאור ליטול חלק בוועידה כלשהי בארצות הברית, וכיוון שהתאחרה השעה ביקש ממנו להזדרז שכן ועידה חשובה היא ונוכחותו נחוצה.

תוך כדי הנסיעה נזכר רבי שניאור שיש חתונה באותו יום שהוא הוזמן אליה. הוא ביקש להסתובב בחזרה לליקווד כדי להיכנס לומר מזל טוב ולהיות שם "רק דקה אחת".

הנהג הזדרז וכשהגיעו לחתונה היו שם בעיצומה של החופה. רבי שניאור המתין בצד עד לתום החופה והנהג הרגיש שהלחץ מורט את עצביו, שהרי כל היום אמר ראש הישיבה רבי שניאור שחייבים להזדרז לוועידה, והרי הם כבר באיחור.

אחרי החופה עלה רבי שניאור לאולם, ישב בשולחן הסבים והמחותנים, שתה איתם לחיים וטעם מהתקרובת, והנהג אינו יודע את נפשו, איך ה"דקה האחת" הולכת ומתארכת לזמן כה ממושך, והרי הרב כה ממהר.

אחרי זמן רב ירד רבי שניאור למכוניתו והסביר לנהג:

נכון. אני ממהר מאוד, אבל חששתי שאם אלך מהר זה יגרום צער ועוגמת נפש למחותנים, שכן הגעתי לחופה בלי להודיע מראש, והכיבודים כבר חולקו, לא היה להם במה לכבד אותי, חשבתי, אם אלך מייד אחרי החופה יחשבו המחותנים שנעלבתי מכך שלא כובדתי בחופה… אני לא רוצה לגרום חלילה צער וחרטה לאנשים, לכן עליתי לשמוח איתם כמה זמן שנדרש, כדי להראות להם ש"אין בליבי עליהם", ואדרבה, אני שמח בשמחתם.

רבי שניאור הוכתר להיות ראש ישיבת ליקווד אחרי פטירת אביו רבי אהרן קוטלר, ומישיבה די קטנה הפך אותה למעצמה של תורה בכל רחבי ארצות הברית. הוא פתח לה שלושים שלוחות וסניפים באמריקה: בדטרויט, טורונטו, מונטריאול, בוסטון, לונג ביץ, ניו יורק, סקרנטון, פנסילבניה, מיאמי ביץ', דנבר, פיטסבורג, דיל, ניו ג'רזי ומלבורן (פלורידה).

בנין ישיבת ליקווד

לזכותו נזקפת מהפכת הכוללים מעוררת ההשתאות שהפכה את אמריקה למה שהיא היום, מלאה כוללים וישיבות בכל פינה.

הוא גם יזם פתיחת כוללים לבעלי בתים עובדים, שבזכותו דבקו אלפי עובדים בלימוד הישיבתי ונותרו מחוברים לתורה ויראת שמיים, ובכלל, היה רב פעלים בכל שטחי העשייה הציבורית בארה"ב, בישראל ובכל רחבי העולם.

ביום ג' תמוז תשמ"ב, לפני ארבעים שנה בדיוק, נפטר רבי שניאור בגיל 64, בהותירו את הרבנית רישל, שמונה בנים ובנות, ואלפי תלמידים אוהבים ומעריצים.

תשע עשרה שנה, שבעה חודשים ויום אחד כיהן רבי שניאור כראש הישיבה, בדיוק כאביו. שכן גם אביו רבי אהרן קוטלר כיהן בראשות הישיבה תשע עשרה שנה, שבעה חודשים ויום אחד. בהלווייתו ציינו רבים בהשתוממות עובדה סמלית זו.

אשתו, הרבנית רישל, "אם הישיבות בארצות הברית", שהייתה שותפה פעילה לכל מפעליו של רבי שניאור וניהלה בפועל את הישיבה הגדולה בעולם, האריכה ימים, ונפטרה לפני שבע שנים. כבוד גדול עשו לה במותה: אלפים מבני היהדות הנאמנה בארצות הברית הלכו אחרי מיטתה ואמרו עליה את הפרק "אשת חיל מי ימצא".