תקיעת השופר של הניצול היחיד
לקראת יום ירושלים
משעה שנשמעה הקריאה "הכותל בידינו" והרעידה לבבות ישראל בכל העולם כולו, השתוקק הרב אריה לוין ללכת אל הכותל המערבי, להתרפק אל אבניה ולשאת תפילה מעומק ליבו הטהור.
רבי אריה לוין, אוהב ישראל בכל נימי נפשו, נשא את סבלות הדור על כתפיו והיה שופך כמים תפילות למען הכלל והפרט.
הרב אריה לוין שוקד על תלמודו
הכותל, כותל הדמעות, היה לו לחבר נאמן, לידיד נפש, ובו היה מספיג את תפילותיו שבקעו מעומק לב אוהב ודואג.
בעשרים השנים שבהן היה הכותל המערבי בידי הירדנים נמנע מרבי אריה לוין להתרפק בתפילה במקום שריד בית מקדשנו ולהתמוגג שם על אבניו בדמעות מרות ורותחות, אך משבאה הבשורה על שחרורו של הכותל המערבי מידי זרים כבר לא יכול היה רבי אריה לעצור בעד תשוקתו לכותל המערבי וביקש ממקורבו, רבי שמחה רז, שיבקש ממר מנחם בגין, לימים ראש הממשלה, שישיג עבורו אישור כניסה לכותל המערבי. הקרבות בעיר העתיקה עוד לא שככו כליל, והכניסה לכותל המערבי הייתה עדיין אסורה. רבי אריה לוין, שהשפעתו על מנחם בגין הייתה רבה (מנחם בגין, בהיותו ראש האצ"ל, הכיר את מסירות נפשו למען כלל ישראל מהתקופה שקדמה להקמת המדינה, שבה היו צעירים יהודים רבים נמקים בכלא הבריטי ורבי אריה היה מעודדם ומדבר על ליבם. באותו פרק היה רבי אריה לוין מכונה "רב האסירים" וכן "רב המצורעים"), אמר אז לשמחה רז:
"מעולם לא ביקשתי טובה אישית ממנחם בגין, אבל הפעם כלתה נפשי, איני יכול להתאפק".
שמחה נסע לתל אביב והגיע אליה בשעת לילה. העיר הייתה שרויה באפלה עקב המצב הביטחוני, ולאחר שיטוט ארוך מצא עצמו על סף ביתו של מנחם בגין.
השר עצמו פתח לו, ומששמע את מבוקשו הפעיל את קשריו, ואכן למחרת המתין ג'יפ צבאי נהוג בידי סגן ראש העיר ירושלים, אברהם אקסלרוד, למרגלות ביתו של ר' אריה לוין, שלהתרגשותו לא היה גבול. הוא מיהר להיכנס לרכב, כשלפתע צץ מאי שם ר' מרדכי שחורי.
ר' מרדכי שחורי הציץ ברכב, התעניין לאן נוסעים וביקש להצטרף לנסיעה, אולם לאכזבתו לא היה מקום עבורו.
התרומם רבי אריה לוין ממקום מושבו והודיע: רבי מרדכי שחורי ייסע במקומי!
הנוכחים השתוממו, ור' אריה הסביר:
מרדכי שחורי מסר נפשו ותקע בשופר במוצאי יום הכיפורים, ואף שילם על כך בחירותו. הוא נעצר ועונה בידי הבריטים!
מרדכי שחורי עלה לארץ בגפו, והיה היחיד ששרד את השואה מכל משפחתו.
אביו, אימו, אחיו ואחיותיו נהרגו כולם במחנות.
לימים סיפר רבי מרדכי שחורי שלפני שקיבל על עצמו את המשימה הנועזת, הורו לו המארגנים שיבקש רשות מהוריו, שכן סביר שייעצר, והוא ענה להם:
אין לי אף אחד. אני בודד בעולמי. כל היקרים לי נשארו "שם". אני הולך לתקוע בשופר!
בשנת תשע"ה הוציא בית המכירות "קדם" למכירה את השופר שבו תקע ישראל הדני, חברו של מרדכי שחורי, יליד הונגריה, בשנת תש"ב, בימים שבהן הייתה אירופה מרחץ דמים נורא ורבבות אלפי יהודים נעקדו על קידוש השם במיתות משונות ואכזריות.
בתמונה זו מתועדים שרידי התוקעים בשופרות באותן שנים, במפגש מרגש שנערך ביום ירושלים בשנת תש"ע.
בין המצולמים נראה רבי מרדכי שחורי.
