עם התקרב הימים הנוראים של שנת תש"ה השתררה במחנה תחושה של מתח ואי ודאות. איך מתפללים? האם תהיה תקיעת שופר? כיצד נקיים את יום הכיפורים? אבא ארגן בימי חול אמירת "סליחות" מיד אחרי סיום העבודה. התפללנו מנחה ואמרנו סליחות של אותו יום. כדי לא להפריע לעובדים החוזרים רצוצים מהעבודה ומבקשים מנוחה החליט אבא שלא להתפלל בצריף הצפוף והדחוס. בהתחלה התעורר ספק אם יהיה מניין, אבל הידיעה על אמירת הסליחות פשטה במחנה במהירות, ורבים באו. עמדנו בחוץ בין הצריפים, ואבא התפלל. בסליחות נאמר "חזק ברכיים כושלות". מילות התחינה הדהימו אותי. רבים התפללו יחד מתוך סדר סליחות אחד: "מחרון אפך שוב… זכור לנו ברית שלוש עשרה… תאזין שועתנו ותקשיב מנו מאמר… ה' ה' קל רחום וחנון ארך אפיים ורב חסד ואמת, נוצר חסד לאלפים".
היה זה דבר פלא במחנה. לאחד הייתה הגדה של פסח ולאחר – מחזור של ימים נוראים או סדר סליחות. כיצד? יהודים שנשלחו למחנה לקחו עמם את ספרי התפילה הדרושים לקראת התקופה הקרובה, זה הביא חומש בראשית וזה חומש במדבר. אנו הבאנו חומשים, משניות, מחזורים ל"ימים נוראים" וכן סדר סליחות מתוך תקווה שנישאר ביחד.
לקראת ראש השנה שמענו שנמצאים במחנה כמה שופרות, אבל הרשעים הוציאו איסור על תקיעת שופר. התפללנו בחיפזון, ללא תקיעת שופר, ורצנו למפקד. באותם ימים עבדתי בתוך תחומי המחנה בתיקון קרשים. העובדה שהיינו בתוך המחנה אפשרה לי לעקוף במקצת את ההוראות. מצאנו "בעל תוקע" שהיה לו שופר, החזן דה יונג הי"ד. הוא הסכים לתקוע אבל פחד, ובצדק, פן יסתובבו אנשי הס.ס. בין הצריפים. הסכמתי לעמוד לפני פתח הצריף, "ויפן כה וכה וירא כי אין איש". כך שמעתי תקיעת שופר בראש השנה תש"ה, אמנם לא על יד בעל התוקע, אלא במרחק מה, בפתח הצריף. רק מעטים שמעו תקיעת שופר.
(יונה עמנואל, "יסופר לדור")
