לפניכם ערכה בנושא: חירות בתוך שעבוד – חג הפסח בתקופת השואה.
במשך כל שנות ההיסטוריה של עם ישראל היווה הלוח היהודי ציר מרכזי אשר סביבו נסובו חיי הפרט, חיי המשפחה וחיי הקהילה. חגי ומועדי ישראל היוו מוקד של קדושה והתעלות ליהודי. מקום מיוחד תפס חג הפסח, חג המסמל את היציאה מעבדות לחירות, ובו אנו מודים לקב"ה על גאולתנו משעבוד מצרים. בזמן השואה עלו שאלות מהותיות על קיום מצוות החג. האם ניתן להימנע מאכילת חמץ בזמן שפת לחם חרבה היא מנת הקיום של היהודי? כיצד ניתן לקיים מצוות ארבע כוסות כאשר אפילו מים אינם בנמצא? ובכלל, כשהיהודי נרדף ומשועבד לנוגש הנאצי האם ניתן להודות על הגאולה מעבדות ולחגוג את חג החירות? בניסיון העיקש של היהודי לשמור את חג הפסח כהלכתו התעוררו לא רק ארבע קושיות אלא תִלי תִלים של שאלות, שאלות קשות וסבוכות, ואיה האב שיענה עליהן?!
ערכה זו עוסקת במדגם של עדויות על התמודדותם המופלאה של יהודית בתקופת השואה עם סוגיות אלו ועל גבורת החירות היהודית שבאה לידי ביטוי בחג הפסח בתקופת השואה.
הערכה מיועדת לחטיבה העליונה, ובה ארבע יחידות מרכזיות:
יחידה ראשונה: חמץ או מצה?
יחידה שנייה: ליל סדר בשואה.
יחידה שלישית: "זמן חירותנו" – האומנם?!
יחידה רביעית: צפייה מונחית.
כל אחת משלוש היחידות הטקסטואליות כוללת עדויות באותו נושא, ולכל עדות מצורף מושג מתוך העדות – אירוע, מקום או אישיות. לאחר העדות והמושג ישנה משימה של שאלות, המסנכרנות בין העדות ובין המושג ההיסטורי.
מאחר שמדובר בנושא אקטואלי וחשוב כל כך, שיש בו גם מידע היסטורי יקר ערך, גם חיבור עמוק למשמעותם של חגי ישראל, גם זווית ייחודית של עוצמה יהודית ועמידה יהודית – נבנתה הערכה באופן מודולרי, המתאים את עצמו לשתי רמות.
בכל יחידה יש שני סגנונות של מטלות. הסגנון הראשון של המטלות כולל שאלות פשוטות של הבנת ידע המופיעות לאחר כל עדות. לעומת זאת בסוף כל יחידה מופיעות שאלות סיכום מסדר חשיבה גבוה, בסגנון של ניתוח השוואתי לכלל העדויות המופיעות ביחידה.
מבנה הערכה, המחולק לשלושה תתי נושאים מקבילים, מאפשר ומזמין שימוש בלמידת חקר קבוצתית, שבסיומה איסוף במליאה. ואולם, אפשר לחילופין, לערוך למידה פרונטלית או פרטנית באמצעות ערכה זו.
ההמלצה שלנו היא לעשות שימוש בשני סוגי המטלות, אולם יתכן קהל יעד שיתאים לו אחד מהסוגים באופן ספציפי. הבחירה באיזה מן הסגנונות להשתמש ובאיזה אופן לעשות זאת היא על פי שיקול הדעת הפדגוגי – בהתאם לרמת הלומדים, ערכיהם וצורכיהם.
